התשובות לשאלה מדוע רובנו לא מגנים על הטלפון הנייד שלנו באותו אופן שבו אנחנו מגנים על כל דבר אחר שלנו שאוגר מידע רב ערך משתנות. חוסר מודעות , רשלנות או תחושה ש"אין בשביל מה לתקוף אותי" – אלו רק חלק מהדברים שנזרקים לחלל האוויר ובסופו של דבר מאפשרים להאקרים להיות אפקטיביים במתקפות שלהם. המגמה ברורה והיא רק הולכת ומתגברת - יותר מרבע מכלל התקפות הסייבר בעולם ב-2019 היו על טלפונים ניידים.
בתפר הזה שבין חוסר מודעות מספקת לבין מכשיר שאוגר מידע רב ערך - נכנס גם החמאס, ולא בפעם הראשונה. מתקפות סייבר על ניידים מבוססות על הקלות שבה ניתן לייצר "רישות חברתי", כלומר קשר אישי שגורם לקורבן לעשות טעות. מי מאיתנו לא נתקל בהצעות חברות של אנשים שאנחנו לא בהכרח מכירים או אפילו בהודעות שממוענות אלינו ומנוסחות כך שהתוכן יעניין אותנו.
יש לשבח את צה"ל וגופי ביטחון המידע שאיתרו את המתקפה הזו בזמן שהנזק שנוצר היה, לפי הפרסומים, מינימלי. אבל עדיין, עצם העובדה שהחמאס משתמש באותה טקטיקה פעם אחר פעם ומשיג תוצאות טובות מבחינתו – ממחישות עד כמה גדול האבסורד הזה, שאופייני למרבית העולם ולא רק לחיילי צה"ל: מכשיר נפוץ אשר מכיל כל כך הרבה מידע עלינו נותר חסר הגנה.