בעוד העלייה הכללית בשוק הגיימינג מובנת, מה שפחות מובן מאליו זה העובדה שבראש רשימת המשחקים הכי פופולריים בישראל ניצבים דווקא משחקים ותיקים כגון League Of Legends, שהושק בשנת 2009 ושמר על פופולריות לאורך השנים, אך כעת חלה בו עלייה של יותר מ־40% בכמות השחקנים הפעילים.
אז מדוע בישראל נדמה שמעדיפים לחזור בתקופה זו דווקא למשחקים המוכרים והטובים? “בשנים האחרונות הייתה נסיקה מאוד גדולה של ז’אנרים טרנדיים שהפכו לפופולריים בצורה מסיבית, ותעשיית הגיימינג מנסה לשחזר את ההצלחות האלה שוב ושוב. החברות מעתיקות אחת מהשנייה, מה שיוצר חוסר במקוריות”, מסביר גיא שלוש, גורם בכיר בחברת “אוברוולף”.
“תוסיף לכך את העובדה שחלק גדול מהמשחקים החינמיים כיום כוללים נעילת תכנים, שכדי לפתוח אותם צריך לשלם, מה שלא היה לדור שגדל על המשחקים של שנות ה־90 ותחילת שנות ה־2000; דור שהיה רגיל לקבל מוצר מוגמר, עשיר, מקורי ומושקע בתוכן.
לאנשים אין כסף ספייר לבזבז על תוספות משחק בזמן הקורונה, והם גם מחפשים משהו יותר מעמיק, עשיר ולא ממוחזר. הכמיהה הזו לתכנים משמעותיים שיש בפורמטים הנוסטלגיים היא הסיבה לנתונים האלה לדעתי. בזמן הקורונה יצא גם לי להיזכר במשחקים ששיחקתי בהם בניינטיז ומצאתי את עצמי מתמכר אליהם מחדש”.
עוד סיבה לכמיהה הזו לנוסטלגיה היא העובדה שחברות עושות Remastering למשחקים ישנים ומוציאות אותם מחדש עם גרפיקה יותר מותאמת לימינו, כך שאתה יכול לשחק באותו משחק בדיוק ששיחקת בו בילדות ובנעורים וליהנות ממנו יותר. אחד המשחקים הפופולריים בהקשר זה הוא Warcraft 3, שיצא במקור בשנת 2002 ובזמן הקורונה זכה להוצאה מחודשת. אותו דבר גם לגבי Starcraft, שיצא בכלל בשנת 1998. יש עוד משחקים קלאסיים שמפתחים בימים אלה”.
ברוש מציין כי הכמיהה למשחקים הנוסטלגיים מתווספת לעלייה הכללית שיש בתחום הגיימינג התחרותי. “רואים עלייה חדה בתחום התחרותי ובכמות הצופים ברשתות במשחקים האלה”, הוא מספר. “נתוני הצפייה מרקיעים שחקים, ואנשים נחשפים לעולמות חדשים שלא הכירו לפני זה”.
לעומת זאת, המשחקים של פעם היו בנויים ברובם על רכישה חד־פעמית, משחק של הרבה שעות והתקדמות במשחק, מה שדרש הרבה זמן והשקעה. בעקבות שיחות שהיו לנו על זה בבית, התעוררו אצלי רגשות נוסטלגיים והחלטתי לרכוש את אותם משחקים ולשחק בהם. חברת Bizzard, שהוציאה מחדש עכשיו את Warcraft 3 בשינוי גרפיקה, הגדירה את זה מלכתחילה כמשחק מחשב עבור אותם בני 40־50 ששיחקו במשחק הקודם. הם לא שינו את המשחק כלל”.
“הורדתי השבוע את ‘רד אלרט 1’, שיצא במהדורה מחודשת ולא שיחקתי בו מאז גיל 10”, מספרת טל ענתבי, גיימרית חובבת. “כמה חברים מלימודי התואר העלו את המשחק הזה בשיחה נוסטלגית והחלטנו להוריד ביחד ולעשות משחק משותף. זכרתי שזה היה ממש כיף כשהייתי קטנה, ובאופן מפתיע זה נשאר כיף”.
השיבה למשחקים הנוסטלגיים לא מסתכמת רק במשחקי מחשב, אלא גם בקניית משחקים “פיזיים”. סלבה בוצ’צקי, מנהל תחום הגיימינג ברשת “בסט מובייל”, מדווח על עלייה של כ־30% במכירות קונסולות המשחק הישנות של פלייסטיישן ו־Xbox בתקופת הקורונה לעומת השנה שעברה.
“בגלל הסגר הרבה אנשים נתקעו עם הילדים בבית, ולא היה להם לאן לצאת, אז הם חיפשו דרך להעביר את הזמן. ראינו שחלה עלייה מטורפת ברכישות הקונסולות הישנות כדי להעביר את הזמן בסגר”, הוא אומר. “זאת למרות שידוע שקונסולות חדשות נכנסו לשוק, וגם אותן הזמינו הרבה, אבל יש עלייה גדולה דווקא בקונסולות הלא חדשות”.
שרון ישי, הבעלים של העסק “מחשבים, מצלמות וסלולר” בתל אביב, המוכר את קונסולת המשחקים "רטרו" המדמה את הגיימבוי והמגאסון של שנות ה־90 עם אותם המשחקים הישנים באותה גרפיקה גרועה, מעיד על זינוק משמעותי של 50% במכירות הקונסולה. “כשהבאתי את זה לעסק, אנשים בקושי ידעו שזה קיים”, הוא מספר. “בכלל, בכל השוק לא התייחסו בכלל למשחק הזה, זה לא תפס. אבל ברגע שפרצה הקורונה, אנשים חיפשו איך להעסיק את הילדים וראו כל מיני אנשים שמשחקים בזה בסטורי וברשתות. זה עולה בממוצע 100 שקלים וכולל 400 משחקים, מה שאין בפלטפורמות חדשות, אז הם התחילו לקנות. זה הפך ללהיט היסטרי, היום כל ילד רוצה כזה. זה גם זול, גם נוח וזה נמכר כמו לחמניות.
עלתה אצלי גם כמות ההזמנות לפלייסטיישן 2 ופלייסטיישן 3, שאני משיג יד שנייה. אנשים מעדיפים לקנות את זה על פני החדש שאותו אני גם מוכר. הקורונה הביאה איתה את הנוסטלגיה לעולם הגיימינג, וזה משהו שאני מקווה שיימשך גם אחרי זה”.
התרעות פיקוד העורף