היום זה יום מיוחד בשבילי. יום שחיכיתי לו די הרבה זמן. את האמת? ידעתי שהוא יגיע ועכשיו שהוא כאן רצים לנגד עיני זיכרונות מכל התהליך המטורף הזה. מהרגע שהגעתי למערכת של מעריב, דרך השגת הוי הכחול לעמוד, עם לא מעט מלחמות בדרך ועד הרגע הזה ממש, שמלווה בתחושת גאווה והתרגשות מטורפת. 

"דיי! את מנהלת האינסטוש של TMI? אני עוקבת הדוקה! מתה על העמוד הזה!"
לפני שלוש שנים כשהגעתי למעריב לא יודעת עד כמה הכירו את TMI, אני בעצמי לא הכרתי. אבל הכרתי אינסטגרם, הכרתי אותו טוב והייתי די נחושה. ועדיין, לקבל אחריות כזאת גדולה כשאת רק בת 21 זה לא דבר של מה בכך. האמנתי בעצמי והאמנתי במותג שאני רוצה כל כך לקדם. 

הכל התחיל מ-3,000 עוקבים ומעמוד שראיתי שיש לו פוטנציאל להצליח אם רק נמנף אותו נכון. אז איך בכלל מקדמים עמוד אינסטגרם שהמטרה הסופית היא לקדם אתר רכילות, כלומר לחשוף אנשים לכתבות, כשאי אפשר להכניס לינק לסטורי עם פחות מ10,000 עוקבים? ותאמינו לי, הדרך לעשרת אלפים עוקבים בחודש הראשון לעבודה הייתה נראית עוד ארוכה. אבל האמנתי, הייתי מלאת ביטחון במה שעשיתי וידעתי שעם עבודה קשה אצליח. וכך היה. עשיתי את זה וחודשיים אחרי שהתחלתי לנהל את העמוד הגענו ל- 10,000 עוקבים, לא פחות ולא יותר. ומאז עבדנו לפי שיטה של יעדים. מה-10 קופצים ל-20 ל-30 וכן הלאה.

עולם התקשורת מצטייר כזוהר, ולפעמים הוא בהחלט כזה. לא מעטות הפעמים שיצא לי ללכת להשקות, להיות בקשר עם כל המי ומי של התעשייה ולהרגיש שבגיל 24 אני לגמרי על גג העולם. אבל כמו בכל דבר טוב יש גם צדדים יותר אפלים, וכמו שהעולם הזה נוצץ לפעמים הוא לא פשוט ודורש עור של פיל. בסוף, יש עוד כמונו בשוק ועדיין צריך להילחם ולהוכיח את הייחודיות והשונות שלנו מהשאר, וזה לא פשוט. 

יש הרבה רגעים מפתיעים בעולם הבידור, ויצא לי לחוות לא מעט מהם. החל מלהיות מחוזרת על ידי אחד הזמרים הגדולים בתעשייה ועד לרגע בו מצאתי את עצמי בלי טלפון באירוע בו נתתי לאחת הכוכבות לעשות בסך הכל סטורי לעמוד ומאז היא נעלמה ואיתה גם הטלפון שלי. קרה לי אפילו שדוגמנית מוכרת התלהבה מהאופן בו צילמתי אותה וניצלה את המומנט לגרום לי לצלם עוד 100 תמונות שלה בשבילה.. וכשאני חושבת על זה זה קרה הרבה יותר מפעם אחת. ותמיד זה מצחיק אותי. זכורה לי פעם אחת במיוחד, כשב-TMI חשפו לראשונה את אחת ממערכות היחסים הכי חמות בביצה, נקלעתי לשיחה סוערת במיוחד עם כוכבת מוכרת. נאלצתי להרגיע את הרוחות, לאחר שהיא הכחישה, טענה בתוקף שמדובר בשקר, והתחננה שנבטל את הפרסום על אף שטרם קראה את הכתבה. כמובן שצדקנו כבר אז, ועד היום אותו זוג עדיין ביחד (מאה אלף העוקבים שלנו יעידו שאנחנו תמיד אומרים את האמת, ורק אותה).

בתחילת הדרך הכל היה מגניב והלך "לפי הספר" עד שהגעתי למצב שהרגשתי שאנחנו תקועים. שצריך לפצח משהו מחדש. המספרים והעוקבים שעלו כל כך יפה נעצרו ודברים זזו לאט. מי שמנהל עמוד אינסטגרם ומקדם אותו באופן אורגני בלבד יכול לספר לכם שזה קורה. מצאתי את עצמי יושבת וחושבת ביחד עם צוות האתר איך מפצחים את המחסום הזה וגורמים למספרים לעלות בחזרה, באותו הקצב. זה לא היה קל, בכלל לא, ולתקופות אפילו מתסכל, אבל עם המון סבלנות הצלחנו בדרך שלנו להרים בחזרה את העמוד ולגלות מחדש עוד קהל וכמה שיותר. אז אם אתם עושים אינסטגרם או לכל הפחות שואפים להצליח בתחום תזכרו שסבלנות זה חלק מהדרך ויש לקחת את זה בחשבון. 

אחרי שנה וקצת של ניהול העמוד של TMI, ספורט1, מעריב וסגנון, ים של כיף והרבה אבל הרבה עבודה קשה התחלתי את התואר. מעין נקודה מפנה שחשבתי שתהפוך את כל הקלפים עבורי. בחרתי תואר לא פשוט ומאוד אינטנסיבי ולכן חששתי שלא אצליח לשלב את הכל ביחד. לא הייתי מסוגלת לפגוע בתוצר המדהים ובתוצאות שעמוד האינסטגרם מניב ועם זאת בלימודים ולכן הבטחתי לעצמי שברגע שארגיש שאחד מהשניים יפגע- אני בחוץ, אבל לא לפני שאנסה. 

ואז הבנתי שברגע שאני עושה מה שאני אוהבת אין דבר שיכול לעצור אותי. במקביל ללימודים לתואר בפסיכולוגיה הצלחתי לתפעל (עם מעט עזרה) את העמודים, ולדאוג שהכל בשליטה באופן תמידי.

אני אוהבת את מה שאני עושה, אני באמת אוהבת את זה וכחלק מזה מאמינה שכל אדם שנמצא במקום הנכון עבורו חייב להצליח, גם אם מדובר בזמן וגם אם נדרשת סבלנות- כשאתם מרגישים במקום הנכון עבורכם השמיים הם הגבול ואין לי ספק בכך. לנהל עמודי אינסטגרם של אתר חדשותי מחייב זמינות מסביב לשעון, דבר שלא כל האנשים יכולים להתחייב לו, טוב נו, במיוחד כשאתם עושים תואר ראשון בפסיכולוגיה ומסביב לעבודה וללימודים, איך לא- נכנסים גם החיים האישיים. אבל בשורה התחתונה, הכל אפשרי. וכשאני אומרת הכל אני מתכוונת לזה. 

נכנסנו לשנת קורונה, ואיך אומרים? צרות באות בצרורות. עברתי שנה שקשה לתאר במילים. אחרי אובדן עצום וחור גדול בלב קשה להסתכל קדימה ולהבין איך ממשיכים. אבל זה קורה. ובמיוחד ברגעים קשים מי שמחובר לעצמו יודע שעיסוק בדברים שאנחנו אוהבים, בדברים שמעצימים אותנו ושגרה בפני עצמה זה מה שאנחנו צריכים, כי החיים חזקים מהכל והם חומקים מידינו עוד לפני שאנחנו מספיקים לעבד או בכלל לעכל את מה שקורה.

מאה אלף עוקבים אחר עמוד האינסטגרם של TMI. ביניהם אנשים מפורסמים, קולגות מהתעשייה, ילדים ונוער.. מכל הגוונים וכל הסוגים. מאה אלף! זה חתיכת מספר.. שבהתחלה נראה היה כמעט בלתי אפשרי להגיע אליו. אבל עשינו את זה. אני עשיתי את זה ועם כל מה שעברתי בדרך, עשיתי את זה לגמרי בעצמי ובגאון.

המסר שלי אליכם הוא קודם כל לא לוותר אף פעם, בטח לא לפני שניסיתם. במהלך שלוש שנים חוויתי לא מעט הצלחות שלוו בהמון נפילות כואבות, בין אם בחיי האישיים או במקצוע עצמו. למרות הכל לא ויתרתי ולא אוותר. המותג שלא היה מוערך מספיק בהתחלה היום הוא כוח בעיני, מוכר וכולם יודעים את הערך שלו. עוד דבר, עשו את מה שאתם אוהבים. תהיו תמיד במקום בו אתם מרגישים בנוח כי זה חוק מספר אחד להצלחה. האמינו בעצמכם ובמטרה שלכם. אני יודעת מניסיון שאמונה אמיתית סוחפת אחריה את התוצאות הרצויות. ותכלס, אין לכם ברירה, אלא להאמין למי שהצליחה להוביל עמוד בעל 3,000 עוקבים ל-100,000 עם עבודה קשה, מאמץ וים, אבל ים של אמונה. אז יאללה נתראה במיליון ואם אתם לא עוקבים אחרי TMI אז זה הזמן!