הלחימה באוקראינה מספקת לנו הצצה ראשונה אל העתיד שבו תהיה גישה לאינטרנט ישירות מלווינים בחלל ואליהם, שיאפשרו דיווחים גם מהקשות שבזירות הלחימה, ללא תלות בתשתיות המופגזות על הקרקע. לכך תהיה בוודאי השפעה שתורגש מאחרון החיילים ועד לראשי ממשלות ונשיאים.
כמעט כל תעבורת הנתונים הבינלאומית באינטרנט עוברת בכבלים כאלה. מספרם הקטן הופך אותם למטרה מושלמת לכמה קבוצות: ממשלים לא-דמוקרטיים המעוניינים לצנזר את המידע הנכנס ויוצא מהמדינה, ארגוני טרור, וכוחות צבאיים תוקפים המעוניינים להעצים את ערפל הקרב באיזור המותקף באמצעות החשכת האינטרנט. נחזור בהמשך לקבוצה האחרונה הזו.
החיסרון העיקרי של כבלי סיבים אופטיים תת-ימיים הוא שמשתלם להקים אותם רק עבור ערים גדולות, ולרוב רק ערים קרובות לים. העברת סיבים אופטיים ביבשה היא סיפור מורכב הרבה יותר: יש תנאי שטח מורכבים יותר, צריך להגן עליהם מהשפעות מזג האוויר, יש לרכוש זכות שימוש מבעלי הקרקע שבה מטמינים את הסיב, והם חשופים יותר לפגיעות, בשגגה או מכוונות, לצד עוד מורכבויות. מכיוון שאוכלוסייה גדולה מאוד אינה גרה דווקא בערים גדולות על החוף עולה צורך בפתרון אחר עבורה, והפתרון הוא אינטרנט לוויני באמצעות לוויני תקשורת.
לווינים כאלו משרתים נאמנה את ערוצי הטלוויזיה כבר שנים רבות, אך הם פחות מתאימים לגלישה באינטרנט: מסלול גיאוסטציונרי הוא כל כך גבוה שאפילו במהירות האור לוקח לגלי הרדיו כמעט רבע שנייה לצאת מהקרקע, להגיע לגובה 36,000 קילומטר ולחזור חזרה. זה אמנם לא נשמע זמן רב, אבל בעמוד אינטרנט אחד יכולים להיות עשרות ומאות פריטים שדורשים גישה נפרדת לאינטרנט: כל מי שגלל עמוד מעט יותר מהר שם לב שישנם פריטים "חסרים" שלקח להם זמן מה להגיע למקומם בעמוד. לו היה צריך לחכות 10 פעמים רבע שנייה בשביל לגלול עמוד באינטרנט, החוויה הייתה לא נעימה, ואם היה מדובר ב-100 פעמים – זהו חיבור אינטרנט בלתי שמיש אפילו לגולש הסבלן. מעבר לכך, מכיוון שמדובר בלווינים מועטים, הקיבולת שלהם יחסית מוגבלת: הדבר דומה לניסיון להעביר את כל התקשורת העוברת במאות כבלים תת-ימיים – בכבלים אחדים בלבד.
ההיתכנות הכלכלית של הרשתות האלו התאפשרה רק לאחרונה: מצד ההכנסות – בזכות קיומה של רשת האינטרנט על מיליארדי משתמשיה. מצד ההוצאות – בזכות ההתקדמות הטכנולוגית המאפשרת למזער מאוד את הלוויינים ולהוזיל את עלויות השיגור, וכן להקטין את צלחות הלווין של המשתמשים לגודל של מגש פיצה, ואפילו פחות. הרשתות האלה מסחריות לחלוטין, וצפויות להיות רווחיות מאוד אם יצברו מספיק לקוחות. רשתות תקשורת דומות קיימות כבר זמן רב בצבאות הפרוסים על חלקים גדולים של העולם, כמו אלה של ארצות הברית, סין או רוסיה, שם היכולת לתקשר עם כל נקודה בעולם יותר חשובה מן העלויות.
רשתות התקשורת הלוויניות לא יחליפו את החיבור לסיב אופטי מהיר בערים, אבל הן יאפשרו חיבור במהירות מכובדת, דומה לזו של סיב אופטי, בכל מקום בעולם שאינו עיר גדולה: בכל כפר נידח בהודו, על גבי מטוס בודד הרחק מעל לב האוקיינוס, בפסגת ההימלאיה ובאמצע מדבר סהרה. גם אזורי אסון ומלחמה יוכלו להתחבר מייד לאינטרנט כאשר עם כוחות הסיוע הראשנים יגיעו גם צלחות לוויין.
מאסק ענה מיד בחיוב, ותך כ-48 שעות אישר פדורוב שכבר הגיעה לקייב משאית עמוסה צלחות, על פי הערכות בין 100 ל-200 צלחות. לאחר מכן דווח כי המשתמשים מצליחים להשיג קצבי גלישה של עד 200 מגה-בייט לשנייה. אין ספק שגישה חפשית של הכוחות האוקראינים לאינטרנט תסייע להם בתקשורת ביניהם ועם שאר העולם אפילו שהכוחות הרוסיים מנסים לכתר ולנתק אותם. זו רק הצצה ראשונה לעתיד: המפעל של סטארלינק עתיד לייצר עוד אלפי לוויינים עבור הרשת ומיליוני צלחות לוויין – כך שאלה יהיו בקרוב נפוצים מאוד, והביטוי "אין לי חיבור" יעבור כמעט לגמרי מן העולם.
התרעות פיקוד העורף