רגע האמת מתקרב: האסטרונאוט הישראלי איתן סטיבה נמצא בימים אלה בבידוד בפלורידה, זאת לקראת שיגורו המתקרב לחלל. אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, סטיבה צפוי להמריא לחלל ב-6 באפריל, בסביבות השעה שבע בערב (שעון ישראל), זאת לאחר מספר רב של דחיות. "אני מרגיש מוכן למסע הזה", סיפר בראיון מיוחד.

"העובדה שמועד השיגור נדחה העניקה לנו את האפשרות לחזור שוב על כל הדברים שלמדנו באימונים, ולהשתפר בהם. מדובר בדברים כמו טיפול במצלמות וידאו והתפעול השוטף שלהן ושל כלל הכלים הנמצאים בתחנת החלל הבינלאומית. בנוסף, המשכנו לבצע חזרות על סימולציות של פעולות שונות, וגם של תרחישי חירום בהם אנו עלולים להיתקל. בסך הכל, כל הצוות מרגיש טוב ואנחנו נמצאים כבר קרוב לשבוע בבידוד ביחד", אמר סטיבה.  

איתן סטיבה והצוות לפני הכניסה לבידוד (צילום: Axiom Space & Chris Gunn)איתן סטיבה והצוות לפני הכניסה לבידוד (צילום: Axiom Space & Chris Gunn)

הבידוד בו נמצאים חברי המשימה הינו דבר שגרתי עבור אסטרונאוטים שעומדים לצאת למשימה בחלל, ואינו קשור בהכרח לחשש מפני הקורונה ואפשרות הגעתה לתחנת החלל הבינלאומית. "את ימי הבידוד אנחנו מנצלים לביצוע אימונים שונים, וגם כדי לשבת ולשחק, ולהמשיך להתגבש", ציין סטיבה. "מעבר לזה, כבר הרכיבו לנו את הלו"ז המלא לימים בהם נשהה בחלל, ושילבו אותו ביחד עם זה של יתר האסטרונאוטים הנמצאים כעת בתחנה. יש לנו תוכנית עבודה מסודרת, מפורטת לרמה של מה נעשה בכל רבע שעה - ובמקרים מסוימים אף לרמה של דקות ספורות. במקביל, אנחנו רואים את התוכניות של יתר האסטרונאוטים - בעצם, מדובר ב-11 שורות באקסל, כאשר כולנו מתואמים אחד עם השני".

מתכוננים לסדרת ניסויים

במהלך שהותו בחלל, סטיבה צפוי לבצע, בין היתר, מספר רב של ניסויים מדעיים, אשר חלקם כבר הספיקו להגיע לחלל, כאשר בחלק מהמקרים מדובר בניסויים הדורשים יותר מזוג ידיים אחד. "זה מאוד מעניין, ואנחנו מבצעים סימולציות רבות לכך", הוסיף.

משימת ax-1 (אשר הישראלים מכירים כ"משימת רקיע") היא משימה מיוחדת במינה, שכן זוהי הפעם הראשונה בה צוות המורכב כולו מאסטרונאוטים פרטיים - ולא מנציגים של סוכנויות החלל השונות - ממריא לתחנת החלל הבינלאומית. "עברנו אימונים בנאס"א ובסוכנות החלל האירופית, זאת לעומת המשימות הפרטיות האחרות ששוגרו עד כה. אנחנו בעצם נדרשים לקחת חלק בשגרה השוטפת של התחנה - כולל בתחזוקה השוטפת, ובהתמודדות עם תרחישי חירום שעלולים לקרות", הסביר, "בנוסף, לכל מקרה שלא יהיה, עברנו גם הכשרה בסיסית של חובש, כך שנוכל במידת הצורך גם לבצע החייאה. אלו דברים שלא עשיתי מעולם".

מה אתה יכול לספר על האימונים?
"עברנו את המסלול המרכזי של נאס"א, אם כי ההכשרה שלנו לא הייתה מלאה כמו זו שעוברים אסטרונאוטים שטסים לפרקי זמן ממושכים, ולומדים גם דברים נוספים דוגמת ביצוע הליכת חלל. עברנו הכשרה שכוללת טיפול ושימוש בציוד הנמצא בתחנה ובמעבדות השונות. אנחנו עצמאיים לגמרי, ומצפים מאיתנו לא להיות תלויים באיש".

איתן סטיבה במתחם האימונים של נאס''א (צילום: אורי בורג)איתן סטיבה במתחם האימונים של נאס''א (צילום: אורי בורג)


"עם זאת", סיפר סטיבה, "נעזור אחד לשני במידת הצורך, וכמובן שנוכל להיעזר במייק (מייקל לופז אלגריה, אסטרונאוט לשעבר שבילה מאות ימים בחלל). בעצם, כל פעולה שמבצעים בחלל שונה מאוד מאשר כדור הארץ האופן שבו מבצעים אותה בכדור הארץ, והיא דורשת יותר מחשבה, כי בעצם כשאתה מניח כלי על השולחן - הוא לא נשאר שם. אלה לא דברים טבעיים עבור אנשים שמגיעים לשם לזמן קצר, כי צריך בעצם לזכור דברים כמו כמה כוח להפעיל כדי לפתוח את המקפיא שמאחסנים בו את הניסויים השונים ואיזה סוג כפפות לובשים כדי להכניס לשם דברים. זה פשוט מרתק".

עד כמה תהליך ההכשרה שעברת דומה להכשרה שעוברים טייסי קרב?
"זה שונה מאוד. בקורס טיס אתה לומד כיצד לטוס ואז נותנים לך את ההגה בידיים ואת המטוס להטיס, ואתה משתמש בו בצורה חופשית יחסית. לעומת זאת, בהכשרה שעברנו הכל מורכב מתהליכים מורכבים מאוד - החל מלאסוף חומרים ועד שלבי העבודה. כשאתה נמצא בחלל, זה לא פשוט להכין את כל החומרים, הכלים והמכשירים, כדי לבצע את הניסוי, כי הכל מתעופף. זה מאוד צפוף לעבוד בחלל כזה קטן".

כל אחד מהאסטרונאוטים רשאי לקחת עימו חפצים אישיים במשקל של 1.5 קילו. "הייתי צריך לבחור בין ציורים של הנכדים, מזכרות מהוריי ומחברים וחפצים של אילן (רמון)", סיפר, "היה קשה, אבל בחרתי בסופו של דבר לקחת ציור וכמה דפים מהיומן שלו - ששרד את ההתרסקות. בנוסף, אני לוקח גם דגם מוקטן של פעמון השלום, תפילה לשלום המדינה שקיבלתי מהנשיא הרצוג ומטבע עתיק. אני לוקח גם כדור ים ונראה אם יהיו לי שותפים למשחק".

יצחק הרצוג, איתן סטיבה (צילום: קובי גדעון, לע''מ)יצחק הרצוג, איתן סטיבה (צילום: קובי גדעון, לע''מ)


בהמשך הראיון, סטיבה סיפר על ההתרגשות הרבה של משפחתו: "הילדים שלי היו מתחלפים איתי בשמחה, והנכדים עדיין קטנים אבל אני מאמין שבקרוב גם הם יוכלו לטוס לחלל. אמרתי לשיר (בתו) שכדאי לה להתחיל להתמחות ברפואת ילדים בחלל - כי כיום אין רופאי תעופה לגילים הללו, וזה יכול להיות מעניין בהתחשב בכך שהאנושות תתרחב לירח ולמאדים".

אתה מתחיל להפנים שהשיגור מתקרב?
"לפני כשבוע וחצי עברתי את המבחן האחרון בהכשרה - במשך ארבע-חמש שעות בתוך הסימולטורים של התחנה עם כל המדריכים, וכשזה נגמר התחילו החיבוקים והנשיקות - בכפוף למגבלות הקורונה כמובן. זה היה הרגע שקלטתי שלפני שנה נכנסתי לבניין הזה בפעם הראשונה והכל נראה מוזר, גדול ושונה, והיום אני כבר יודע מה עושה כל מפסק ולאן לגשת בכל רגע נתון. אני כבר מרגיש בבית בתוך הסימולטור של התחנה, וזה הבדל של שמים וארץ אם מסתכלים על מה שהייתי לפני שנה לעומת היום". 

היית רוצה לטוס פעם נוספת לחלל?
"כן, אבל יש עוד לא מעט אנשים שהיו רוצים לעשות את זה ויש מספר מצומצם למדי של מקומות. יכול להיות שהטיסות הקצרות לחלל, שנמשכות דקות ספורות, יהיו פתרון טוב בעתיד, אבל לא מצאתי בזה עניין. 'רקיע' התחילה כמשימה של אדם אחד, והצטרפו אלי כל כך הרבה אנשים לאורך הדרך. אני לא רוצה להגיד מדינה שלמה כי זה גדול עלי, אבל לא מעט אנשים. בכל מקרה, אין דבר שהייתי רוצה יותר מאשר להגיע לירח".

"אני מעריך שההתפתחויות והחידושים בתחום החלל בעתיד יהיו פרי שיתוף פעולה בין גופים פרטיים - לסוכנויות ממשלתיות. דוגמה לכך ניתן למצוא בתמיכה העצומה שקיבלנו מנאס"א לאורך כל הדרך", הוסיף, "העובדה שאילון מאסק הצליח להוזיל את עלות הטיסה לחלל בשליש מדהימה בפני עצמה, והאסטרטגיה של נאס"א כיום היא להפוך את החלל הנמוך, האזור הקרוב אלינו, לכמה שיותר מסחרי - בין היתר לצורך שמירה על כדור הארץ ובקרת אקלים".

אילון מאסק (צילום: REUTERS/Noah Berger/File Photo)אילון מאסק (צילום: REUTERS/Noah Berger/File Photo)

סטיבה חשף את המסר אותו היה רוצה להעביר לילדים, ובעצם לכל מי שיצפה בשיגור: "אין חלום רחוק מדי. כילד קטן הייתי ישן כמו סופרמן ולא פחדתי לשאוף לדברים שנראו רחוקים מאוד. בכל מקרה, כילד בכלל חלמתי להיות נהג אוטובוס, וליום הולדת 60 אפילו קיבלתי מבני משפחתי את המכשיר הזה שהנהגים היו משתמשים בו לחלוקת המטבעות. הופתעתי מהאפשרות להגיע לחלל - היא הגיעה בזמן נפלא, ואני מאמין שהמסע ירתק אנשים רבים וייאפשר לחשוב על כיווני מחשבה חדשים בתחומי המחקר השונים".

"לא הייתי מצליח לעבור את המסע המשמעותי של השנה האחרונה לבדי, בלי סיוע ותמיכה עצומה מכל הגורמים שסייעו לאורך הדרך, ותרמו גם להנגשת המשימה לקהל הרחב. למדתי שהצוות הנכון יכול לאפשר לך להשיג דברים מדהימים", סיכם סטיבה.