ההמראה המתקרבת של איתן סטיבה לחלל, בתחילת החודש הבא, מעוררת מספר שאלות - בהן מה ייצא לאנושות מזה? למה בעצם כל כך חשוב להגיע לחלל, והאם הדבר צפוי להשפיע בצורה כלשהי על החיים שלנו, או של הדורות הבאים.

כשאנו מסתכלים על היקום, ברור לנו שהחיים נדירים מאוד, ואחת הסיבות לכך פשוטה למדי: כדי שזן מסוים יצליח לשרוד לאורך זמן רב, עליו להתפשט בין הגלקסיות ברחבי היקום, כך שלא יהיה תלוי רק בכוכב הלכת המקורי שלו.

כשלוקחים בחשבון שציוויליזציות נדרשות למיליארדי שנות אבולוציה כדי להגיע לנקודה בה הטכנולוגיה בכלל מאפשרת טיסות לחלל, הסיכויים שציוויליזציה כלשהי תגיע לנקודה הזו נמוכים מאוד, כי הכחדות המוניות, שמחסלות את הציוויליזציה לפני שתגיע לשם, מתרחשות בפרקי זמן קצרים בהרבה.

הקורבן של ההכחדה ההמונית האחרונה לפני כ65 מיליון שנה. דינוזאורים, אילוסטרציה (צילום: רויטרס)
הקורבן של ההכחדה ההמונית האחרונה לפני כ65 מיליון שנה. דינוזאורים, אילוסטרציה (צילום: רויטרס)

יש לא מעט סיבות שעלולות לגרום להכחדות המוניות שכאלו. אחת הסיבות המוכרות היא כמובן פגיעת אסטרואיד בכדור הארץ. סיבה מוכרת פחות, אך מסוכנת יותר, מתרחשת כאשר כוכבים אחרים - כמו השמש שלנו, אך גדולים בהרבה - מגיעים לסוף חייהם.
אז, הם עלולים להתפוצץ בפיצוץ הקרוי סופרנובה, המלווה בקרניים עוצמתיות המזכירות את הקרני הרנטגן מצילומים רפואיים, אך בעוצמה אדירה. בעצם מדובר בפיצוץ הכי גדול ואנרגטי שידוע לנו ביקום כולו, ומיותר לציין למה קרניים אלו יגרמו אם יפגעו בכדור הארץ.
ישנן גם סיבות נוספות להכחדה התלויות בנו, הכוללות את משבר האקלים ושואה גרעינית במלחמת עולם (שאולי כבר החלה).

במידה וטיסות לחלל יהפכו לשגרה לפני שתהליך הכחדה שכזה יתממש כאן בכדור הארץ, לאנושות תהיה אפשרות להתפשט לנצח, אל אין ספור גלקסיות אחרות ביקום. לכן, הדרך של הציוויליזציה שלנו להתפתח ברחבי הגלקסיה מתחילה בהנגשת הטיסות לחלל והפיכתן לדבר שבשגרה, והדבר תלוי רק בנו ואם נצליח להגיע לשם לפני ההכחדה האפשרית הבאה.

מעודד לדעת שהטכנולוגיה בתחום זה מתפתחת בצורה מדהימה. אם נזכור שהטיסה הראשונה בהיסטוריה הייתה ב-1903 (האחים רייט), וכבר ב1969 התרחשה הנחיתה המאויישת הראשונה על הירח - פער של כשישים שנה בלבד. היום, שישים שנה לאחר הנחיתה על הירח, ניתן לצפות לקפיצה גדולה נוספת והתקדמות טכנולוגית המקרבת את היום בו האדם יוכל להתחיל להתגורר מחוץ לכדור הארץ. זו המשמעות האמיתית של הטיסות לחלל - סלילת הדרך בה יוכל המין האנושי לשרוד לאורך זמן.

איתן סטיבה בחליפת החלל (צילום: Axiom Space & SpaceX)
איתן סטיבה בחליפת החלל (צילום: Axiom Space & SpaceX)

הגענו לחלל. מה הלאה?

העתיד הנראה לעין של כל ציוויליזציה ברחבי היקום והאנושות בפרט נע בין היכחדות או התפשטות מואצת ברחבי החלל עד למהירות האור. מדובר בנקודת האל-חזור, שכן מהרגע שזה קרה, ובהתאם לחוקי הפיזיקה הידועים כיום לפיהם לא ניתן לנוע מהר יותר ממהירות האור, לאנושות לא תהיה יותר אפשרות להשמיד את עצמה - מכיוון שלא תוכל עוד להשמיד את שלוחותיה. לכן תמשיך הציוויליזציה להתפשט לנצח ביקום, כל עוד הוא קיים. 
 
תורת היחסות של איינשטיין מלמדת על יתרונותיה הגדולות של טיסה במהירות הקרובה למהירות האור. מכיוון שהזמן הוא יחסי, מנקודת ראותם של יושבי החללית, אורך זמן הטיסה לגלקסיות רחוקות יוכל להיתפס כקצר מאוד למרות שעבורנו בכדור הארץ, הוא ייתפס כשנים רבות. כך יתאפשר לנוסעי החללית לסיים את מסעם אל גלקסיות מרוחקות כאשר הם עוד בחיים, מה שמאפשר תקווה גדולה לכולנו.

אז מה יהיה עתיד האנושות: היכחדות או התפשטות לרחבי היקום? זה תלוי רק בנו, וכל שיגור נוסף לחלל מקרב אותנו לנקודה בה האנושות תתפשט לנצח, אפילו במקרה של הכחדה המונית כאן אצלנו בכדור הארץ. 
  
 הכותב הוא חוקר בחוג לפיזיקת חלקיקים באוניברסיטת תל אביב