ביודיזיין הוא תוכנית שפותחה באוניברסיטת סטנפורד לפני קצת יותר מ־20 שנה. "כשאת מסתכלת על עולם הסטארט־אפ וטכנולוגיות הרפואה ועל אילו טכנולוגיות מצליחות להתקדם, את רואה שמי שמצליח הוא מי שנקנה על ידי הענקים הגדולים עם יכולת ההפצה לבתי חולים ולמערכות בריאות", מסביר ד"ר יונה וייסבוך, מנהל התוכנית ביודיזיין ורופא אף־אוזן־גרון בכיר ברמב"ם, שלמד בסטנפורד והוכשר בתוכנית הביודיזיין בזמן שהותו שם, שב לישראל והקים ומנהל את התוכנית בארץ.

"לאורך השנים הבינו המומחים שסוד ההצלחה הוא סטארטאפים שמתמקדים בבעיה עצמה, מתחילים ממנה והופכים להיות המומחים לאותה בעיה מסוימת. הם מלבישים לה טכנולוגיה וזוויות שונות לפתרונה, וזה מתקדם גם מבחינה עסקית. זאת לעומת סטארטאפים שמתחילים מטכנולוגיה, וברגע שהם נקנים הם מחפשים עוד נישות שבהן אפשר להשתמש בטכנולוגיה הזאת, אם היא מתאימה בכלל, ובסוף הם לא תמיד מצליחים".

רמב"ם־ביודיזיין משתמש במתודולוגיה שפותחה באוניברסיטת סטנפורד היוקרתית לפיצוח הנוסחה להצלחת מיזמי חדשנות ברפואה ולניהול התהליך בצורה יעילה מבחינת זמן וקבלת החלטות, על מנת לעודד חשיבה רעננה ויצירתית מבוססת צורך ולא טכנולוגיה שמחפשת יישום. איך זה עובד? כל צוות מורכב משני רופאים, משני מהנדסים ומשני אנשי עסקים, בדגש משמעותי על שילוב נשים, אחים ואחיות, צוותים מהפריפריה וכן סטודנטים צעירים, לצד מומחים עתירי ניסיון, לרבות סטודנטים של תילתן - המכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית, שהציעו פתרונות עיצוביים למיזמים ולפיתוחים השונים.

"למשל, לפני 40 שנה אף אחד לא חשב על משתמש הקצה, כולם חשבו רק על הטכנולוגיה ומה היא אמורה לעשות. הרעיון לחבר רופאים, מהנדסים ואנשי מנהל עסקים מהיום הראשון", אומר וייסבוך, "הוא במטרה לייעל את הפעילות ולקצר את משך הזמן. אנחנו רואים שבעולם המדטק, הביוטק והמכשור הרפואי לפעמים לוקח למוצרים טכנולוגיים יותר מעשור עד שהם מגיעים לשוק, ואת זה חייבים לייעל מהרגע הראשון".

איך זה נעשה?
"את התהליך עושים מהיום הראשון. נניח שיש לנו נישה שחקרנו ואנו מבינים את הצורך שלה, לפני שאנחנו מתחילים לחשוב על פתרון טכנולוגי, אז לתוך השיקולים של אב־הטיפוס אנחנו מכניסים שיקולים עסקיים: איך אנחנו מגיעים לשוק ומי ישתמש בזה. המטרה שלנו בביודיזיין היא לא רק לייצר פטנט שאנחנו מצליחים למכור, אלא גם להגיע איתו עד הסוף, עד המטופל, וכדי לעשות זאת צריך להביא בחשבון מי ישלם עליו ומי ישתמש בו, ואת כל הדברים האלו עושים מלכתחילה.

"זאת בניגוד למה שקורה בסטארטאפים, שבהם לוקחים מהנדס או רופא עם המצאה שמחברים לו מהנדס, ונכנסים למעין אקסלרטור שרואים שיש לו סיכוי להתקדם, מרכיבים חברה ורק בסוף מביאים מנכ"ל. המהנדסים בישראל ישר רצים לכיוון הפתרון, וזה לא כל העניין כלל. הבעיה היא להבין את הפרודקט מרקט ואיך להביא את זה לשוק".

וייסבוך, כאמור, ייסד בתמיכת סטנפורד ושיתוף הפעולה של בית החולים רמב"ם את הביודיזיין הישראלי שרץ זה השנה השנייה. "לישראלים זה מתאים מאוד, כי בניגוד למקומות אחרים בעולם אנחנו לא צריכים ללמד תרבות של נטילת סיכונים. אבל חשוב להבין גם את השווקים העולמיים".

נזכיר שמדובר בתוכנית לאומית שזוכה לשיתוף פעולה של החטיבה לטכנולוגיה במשרד הבריאות, כשהשנה מסיימות שמונה קבוצות את המחזור השני, שזכה להצלחה רבה, הבאה לידי ביטוי לא רק בשיתוף פעולה עם Health Hub של החטיבה לטכנולוגיה של משרד הבריאות, אלא גם בהתעניינות של מוסדות הרפואה, האקדמיה והתעשייה.

בין הקבוצות העובדות על פיתוחים פורצי דרך קיימות קבוצה המפתחת מסיכה מיוחדת שתגדיל את היענות החולים לשימוש במכשיר ביתי למניעת דום נשימה בשינה וכן קבוצה העוסקת במציאת פתרון טכנולוגי לזיהוי מוקדם של דליריום - מצב של בלבול שנקלעים אליו מאושפזים רבים והוא גורם לסיבוכים, לתחלואה ולתמותה.

ד''ר יונה וייסבוך (צילום: בית החולים רמב''ם)ד''ר יונה וייסבוך (צילום: בית החולים רמב''ם)

התוצאות נראות בשטח

כאבי גב תחתון, למשל, הם בעיה קשה שפוגעת בכ־600 מיליון אמריקאים מדי שנה, ולמרביתם לא נמצא מקור ידוע לכאב. "יש טיפולים מגוונים, רובם לא ממש עובדים. רבים נעזרים במשככי כאבים, לעתים עד כדי התמכרות, ובמקרים הקשים מציעים פתרון של השתלת קוצב להפחתת כאב. אנחנו מפתחים טכנולוגיה לבישה, שתשבש את האיתותים החשמליים של מערכת העצבים המרכזית ותמנע ניתוח פולשני", אומר תמיר ישראלי, יזם הייטק בן 31 מפלמחים.

"חיפשתי פתרון לבעיה רפואית אישית, וכך שמעתי על רמב"ם ביודיזיין. הגשתי מועמדות והתקבלתי", מסביר ישראלי. "כיום יש פתרון חלקי - קוצב שמוחדר לעמוד השדרה בניתוח, ומטרתו להעביר פולסים חשמליים שמשבשים את הסיגנל של הכאב. פיתחנו אב־טיפוס לביש שיוצמד לגב התחתון ויפעל על השדות האלקטרומגנטיים אבל מבחוץ".

"אם תימצא ההשקעה להמשך הפיתוח, אנחנו נמצאים במרחק של כמה חודשים מפיצוח מודלים לשינוי האיתותים החשמליים ומבדיקת היתכנות קלינית. כרגע אנחנו מתמקדים בכאב, אך כשנדע לייצר את המודלים של שינוי האיתותים החשמליים, ניתן יהיה להתאים את הטכנולוגיה למגוון רחב מאוד של מצבים בריאותיים, שמערבים איתותים חשמליים של מערכת העצבים המרכזית, כמו מצבים של דום נשימה בשינה", מציין ישראלי. "גודל השוק של טיפולים בכאב נאמד בכ־79 מיליארד דולר נכון ל־2021, ופוטנציאל אחוז החדירה, גם אם הוא 1%, הוא עצום, כי כבר בהתחלה אפשר להגיע למחזור של 400 מיליון דולר", הוא מדגיש.

קבוצה נוספת שמעוררת עניין היא הקבוצה העוסקת במניעת ניתוחים חוזרים להחלפת מפרקים. "אנחנו מכוונים להחלפת מפרקים בכלל, אך מתחילים בניתוח מפרק הברך. בכל שנה מבוצעים בארה"ב כ־600 אלף ניתוחים להחלפת מפרק ברך. ב־10% מהמקרים המטופלים יפתחו זיהומים קשים הדורשים ניתוח חוזר. המטופלים לא מרגישים שמתפתח זיהום עד שלב מאוחר מדי, וזאת בעיה קשה ושכיחה שאין לה כיום פתרון", אומרת קארין בריסקר, בת 29 מהרצליה, חוקרת מידע (דאטה סיינטיסט) ממיקרוסופט וחברה ברמב"ם־ביודיזיין.

"אהבתי מאוד את המתודולוגיה, כי לא ישר רצנו לפתרון. קודם כל למדנו את הבעיה, ואז בדקנו אם הטכנולוגיה שנצטרך לפתח לא תדרוש הוצאה נוספת לעלויות הניתוח הקיימות כיום. ורק אחרי שהבנו שיש כבר כיסוי ביטוחי בארה"ב ובישראל וזה לא יגדיל את העלויות, ניגשנו למציאת הפתרון והתקדמנו די מהר", מספרת בריסקר.

"אנחנו מפתחים סנסור עם חיישן פנימי שיושתל בתוך השתל ויתריע על התחלת זיהום בשלב מוקדם, שבו עדיין ניתן לטפל באנטיביוטיקה ובאופן שימנע השתלה חוזרת וסבל רב אצל המנותחים. עם זיהוי התפתחות דלקתית הסנסור ישלח איתותי התראה לאפליקציה שתימצא אצל הרופא והמטופל, כך שניתן יהיה לזמן במהירות את המנותח לטיפול לפני הידרדרות".

"יש לנו אב־טיפוס ראשוני לסנסור שיורכב על השתל, אנחנו בודקים קלינית את היכולת של הסנסור לזהות התפתחות תהליכים דלקתיים, וכבר פיתחנו תשתית של אפליקציה שתוכל לקלוט את השדרים מהשתל", אומר שמואל ויטמן, סטודנט שנה שישית לרפואה בטכניון וחבר בקבוצה. "בהנחה שתימצא ההשקעה, אנחנו מעריכים שניתן יהיה לעשות שימוש בפיתוח בקנה מידה גדול בתוך שנים ספורות, שכן גודל השוק של ניתוחי מפרק ברך בארה"ב לבדו מוערך בכ־6.5 מיליארד דולר, ובשל הזדקנות האוכלוסייה הוא צפוי לגדול בעוד 4.1% בשנה.

מתוכם פוטנציאל החדירה שלנו גבוה יחסית, משום שיש כיסוי ביטוחי מלא, והסנסור אמור להיות מוחדר באותה הפרוצדורה, בלי שזה יגדיל משמעותית את ההוצאה. גם אם בהתחלה תהיה חדירה של 20% בלבד, מדובר במחזור של 1.3 מיליארד דולר, וזה עוד בלי לחשב את שוק החלפות המפרקים בכלל בארה"ב ובעולם".

קבוצת כאב גב תמיר בלי תג (צילום: בית החולים רמב''ם)קבוצת כאב גב תמיר בלי תג (צילום: בית החולים רמב''ם)

הפתרון לגלי החום

פיתוח טכנולוגיות בתחום רפואת נשים FemTech הוא תחום חם, אך הוא מתמקד בעיקר בהריון ובלידה. גיל המעבר נזנח וחסר ידע רב בתחום. "גילינו שאחת הבעיות שאינה מוכרת לציבור הרחב היא העובדה שהסימנים הראשונים של קדם־תקופת המעבר מתחילים כעשור לפני הפסקת הווסת - בסוף שנות ה־30 ותחילת שנות ה־40 של נשים. אין מודעות ציבורית, לא בקרב הנשים ולא בקרב הרופאים", אומרת ענבר גרבלר, יזמית בתחום חידושים רפואיים וחברה בקבוצה.

"לעתים ההשלכות לכך קשות. ניתן לטפל בקלות וביעילות בתסמינים מוקדמים. אבל תקופת קדם־גיל המעבר אינה מאובחנת, ולכן רופאים מפרשים את התסמינים כמחלות נפרדות, והנשים מקבלות תרופות במשך שנים ללא הצדקה. כך, למשל, במקום טיפול הורמונלי מתאים, נשים מקבלות תרופות לחרדה, לאוסטאופורוזיס, להפרעות שינה ולדיכאון לפעמים במשך שנים".

לדבריה, גיל המעבר הוא לא נקודה בזמן, אלא תהליך שעם העלייה בתוחלת החיים עשוי להימשך כמה עשורים. "היום 700 מיליון נשים נמצאות בגיל המעבר, ועד שנת 2030 יהיו יותר ממיליארד - 52% מהן מעל גיל 40. היום כל תהליך אבחון גיל המעבר הוא סובייקטיבי לחלוטין, משום שאין קריטריונים ברורים לאבחון. במהלך למידת הנושא סיפרה לנו מטופלת שרופא המשפחה שלה נתן לה אסטרוגן במשך שנה וחצי בלי שהיה לה בכלל חוסר בהורמון הזה, ובגלל העודפים היא התחילה לפתח מחלות".

"הפתרון? התמקדנו בשני פיתוחים שמטרתם לשפר את איכות החיים של נשים. הראשון הוא פיתוח שאלון מעמיק שכל אישה תמלא דיגיטלית לפני הגעתה לרופא נשים, וכך יאותרו תסמינים של טרום גיל המעבר ויימצא קשר בין בריאות האישה למחלות מסוימות, לרבות כאלה העוברות בתורשה במשפחה; והשני הוא בדיקה ביתית", מסבירה גרבלר.

"כיום יש בדיקה הורמונלית מקיפה, אך היא נעשית במעבדה, היא בדיקה יקרה יחסית ומעט מדי נשים נבדקות. אנחנו מפתחים בדיקה ביתית פשוטה יחסית, כמו רוק ושתן בערכה קטנה, המודדת את רמות ההורמונים לאורך זמן כדי לאמוד את השינויים ואת התנודתיות", היא מוסיפה. על תהליך הנבטת המיזם אומרת גרבלר: "המעטפת של חוקרים, רופאים ומנטורים מהתעשייה, שהם מלאים בידע גם בשווקים בינלאומיים וברגולציה מכל סוג, קיצרה ומיקדה מאוד את תהליך החשיבה.

הרבה מהיזמות בישראל מבוססת על אנשים טכנולוגיים. יש כשל של הרבה סטארטאפים בבריאות, כי פעמים רבות הם מתאימים פתרונות טכנולוגיים לשוק הישראלי, שלא מתאים בהכרח למבנה השוק בארה"ב, ומגלים אחרי שנים של פיתוח שאין מי שישלם על זה. הבעיה השנייה היא שטכנולוגיות בעולם הרפואי באות מעולמות אחרים, מתחום של ביטחון וצבא. מנסים לפתור בעיה שהיא לא בעיה ושאף אחד לא מעוניין בפתרונה".

גרבלר מציינת כי ברמב"ם־ביודיזיין במשך חצי שנה רק למדו על הבעיה מכל היבטיה: "התחלנו בפיתוח הטכנולוגיה בשלב השני. אין היום בדיקה שמחליפים - זה משהו חדש, ולכן החישוב הכלכלי שלנו התבסס על 120 דולר לאישה לשנה ועל 42 מיליון נשים בגילים 35־55, כלומר מדובר בשוק בתול של 5 מיליארד דולר, כאשר גודל השוק הגלובלי של גיל המנופאוזה מוערך בכ־14.7 מיליארד דולר".

בעניין זה מציין ד"ר וייסבוך ממנהלי התוכנית: "כולם אומרים שהרפואה צריכה להיות בבית וזה העתיד, אבל בסוף מביאים את משתתפי תוכניות הביודיזיין בעולם רק לבתי החולים. אנחנו שינינו את זה בישראל: אנחנו היחידים בעולם שבוחנים את הרצף הטיפולי בבתי החולים, בקופות החולים, בקהילה ובבית. על כן חברי הקבוצות מגיעים מכל העולמות האלה".

ג'ני אגסי, מיילדת הממונה על תחום בריאות האישה במכבי שירותי בריאות, הצטרפה לקבוצה בולטת נוספת ששמה לה למטרה שאפתנית לפתח בדיקה ביתית לגילוי מוקדם של סרטן ריאה. "בכל שנה מתגלים 2 מיליון מקרי סרטן ריאה בעולם, ומדובר בסיבת התמותה הראשונה. בישראל מתגלים מדי שנה כ־2,500 מקרים חדשים.

הבעיה העיקרית היא שמרבית המקרים מתגלים רק כשמתחילים תסמינים, כלומר בשלב מאוחר מאוד, ולכן אחוזי ההישרדות נמוכים מאוד. כמו כן, הזמן הממוצע לאבחון סרטן ריאה עומד בישראל ובעולם בין 3־6 חודשים בממוצע", היא מספרת. יצוין כי בפעם הראשונה בישראל הצליח בית החולים רמב"ם לקצר את תהליך האבחון לשבועיים מרגע הימצאות של נגע ריאתי חשוד ועד לתחילת הטיפול.

"לאבחון המהיר יש השלכות משמעותיות על מצב בריאות החולה, שכן גידול שניתן לנתח קרוב ככל האפשר לגילוי הסימפטומים הראשוניים ממשיך לגדול במהלך החודשים שחולפים עד האבחון, ממשיך להתפשט ועלול להפוך את ההליך הניתוחי לכלי לא רלוונטי", אומר ד"ר יניב דותן, מנהל מכון הריאות ברמב"ם ומנטור בתוכנית. הוא מדגיש כי רמב"ם מבקשת להיות בחוד החנית בתחום האבחון המוקדם, האבחון המהיר והטיפול הרב־תחומי בסרטן ריאה.

מטרת הקבוצה הייתה למצוא פתרון לאבחון מוקדם. "הדרישה כיום היא יותר ויותר לרפואה מותאמת אישית בבית ובקהילה, ולכן החלטנו על פיתוח בדיקה ביתית זולה, זמינה, פשוטה ויעילה שתהיה מבוססת על בדיקת רוק. מחקרים מצאו שיש ביומרקרים (סמנים - ט"ל) להתפתחות סרטן ברוק, אך מדובר באלפים רבים של סמנים. אנחנו מעריכים שאפשר יהיה לצמצם ולדייק את הסמנים הביולוגיים המעידים על התפתחות סרטן ריאה", אומר ד"ר רון גולן, רופא בבית החולים זיו בצפת, מומחה להנדסה ביו־רפואית וחבר בקבוצת רמב"ם־ביודיזיין.

הוא מספר: "עם השקעה מתאימה בתוך 3־4 שנים ניתן יהיה לפתח בדיקה ביתית עם שיפוי ביטוחי בתוואי הדומה לבדיקות אחרות הקיימות בשוק היום. יש מדי שנה 14 מיליון אמריקאים הנמצאים בקבוצת סיכון לפתח סרטן ריאה, ושוק אבחון המחלה מגלגל 850 מיליון דולר. אנחנו מאמינים שבשנה הראשונה נמכור ערכות אבחון ביתיות ל־1%, ובתוך חמש שנים - ל־20% מתוך 14 המיליון שבקבוצת הסיכון. אנחנו מאמינים שנוכל להיכנס לשוק צמא ומשווע לפתרון שיציל מיליונים בכל שנה, ובכוונת חברי הקבוצה להקים חברה ולהמשיך בפיתוח".