האפליקציה שזכתה בשבועות האחרונים להכי הרבה חיפושים בגוגל היא הצ’אט בוט GPT, אפליקציה מבוססת בינה מלאכותית מבית הפיתוח של מעבדת המחקר OPENAI בסן פרנסיסקו, שמאפשרת מענה על שאלות, פתרון משוואות מתמטיות, כתיבת טקסטים ברמה גבוהה, תרגום בין שפות, יצירת סיכומי טקסט ועוד.

האלגוריתם של הצ’אט בוט, שנכנסה לשימוש בסוף נובמבר, מספק מענה אינטלקטואלי ומקצועי שנראה אנושי, ומסוגל לעבור על כמויות עצומות של נתונים, ומתוכם לספק את מה שאמור להיות התוצר הטוב ביותר. נכון לכתיבת שורות אלה, הצ’אט בוט כותבת ועונה באנגלית בלבד, אך סביר להניח שזה עניין של זמן עד שהיא תתורגם לשפות נוספות, בהן עברית.

מי שבעיקר מודאגים מקיומה בימים אלה הם המרכזים האקדמיים, האוניברסיטאות והמכללות. כך למשל, במחלקת החינוך של ניו יורק, שנחשבת למחוז בתי הספר הגדול ביותר בארצות הברית, כבר הודיעו כי יחסמו את הגישה ל־ChatGPT בבתי הספר וברשתות הפתוחות לשימוש התלמידים והצוותים החינוכיים, מחשש להשפעות שליליות על אופן הלמידה של התלמידים. גם בסין ובהודו החלו לאסור לאחרונה על השימוש באפליקציה למטרות לימודיות.

ומה לגבי ישראל? “יכול מאוד להיות שיש בצ’אט בוט צדדים חיוביים, אבל אני כרגע רואה את הצדדים הפחות טובים ואין שום ספק שזה אתגר עצום עבורנו”, אומר פרופ’ חיים היימס, רקטור אוניברסיטת בן־גוריון בנגב. “אנחנו לומדים את הכלי הזה ונצטרך למצוא לנושא פתרונות”. אוניברסיטת בן־גוריון הייתה הראשונה להרים את הכפפה ולמצוא פתרונות אכיפה לשימוש הסטודנטים בצ’אט בוט לצורכי לימודים. “סעיף חדש בתקנות ועדת המשמעת, שאוסר על הגשת עבודה שנכתבה על ידי צ’אט בוט, בקרוב יובא לאישור הגוף האקדמי העליון”, הוא אומר. “אבל ההכנסה לתקנון היא לא ערובה לכך שלא ישתמשו בכלי הזה. עם זאת, זה תמרור אזהרה”.

זה יועיל?
“מי שירצה לרמות את המערכת - ירמה את המערכת בכלי הזה, זו רק עוד אפשרות שתסייע לו לרמות. אני יוצא מנקודת הנחה שהסטודנטים שלנו נרשמים לאוניברסיטה כדי ללמוד ולא רוצים לרמות את המערכת. מי שרוצה לרמות את המערכת - יכול לעשות את זה גם בפתקים בשירותים בזמן בחינה. הוא ימצא את הדרכים, וזה עוד כלי שאנחנו צריכים להתמודד עמו. לכן ההחלטה שלנו לאסור על כך היא אך ורק לצורכי התראה. בחודש הבא אנחנו נקיים שולחן עגול, בנוכחות גורמים שונים מכל קצוות האוניברסיטה - מאנשי הטכנולוגיה ועד לאנשי האתיקה - ונחשוב ביחד מה המשמעויות, איך אנחנו יכולים להשתמש בכלי הזה בצורה יעילה וחיובית, וממה אנחנו צריכים להיזהר ואיך להתמודד עם זה”.

ניסית את האפליקציה בעצמך?
“אני בא מעולם מדעי הרוח והתנסיתי קצת בכלי הזה, ואני רואה את הסכנה שיש בכלי הזה מבחינת היכולת שלו לתת מענה לעבודה פשוטה בתחום של מדעי הרוח. אבל אני עדיין לא רואה אותו נותן מענה לכתיבת עבודות ברמה של עבודה סמינריונית או מעבר. אני מדגיש את המילה ‘עדיין’ כי ברור לי לחלוטין שהכלי הזה ישתכלל והוא יציב לכולנו רף חדש וגבוה שנצטרך להתמודד איתו”.

תשובה נחמדה

פרופ’ אריה רייך, סגן הרקטור ומומחה למשפט בינלאומי מאוניברסיטת בר־אילן, חש מצדו אחרת. “זה שאחת האוניברסיטאות הודיעה שהיא מתכננת לתקן את תקנון המשמעת שלה ולהגדיר זאת כ’עבירת משמעת’ - זה משהו שאני לא חושב שהוא נכון”, הוא אומר. “יש פה כלי חדש, וצריך ללמד את הסטודנטים להשתמש בו. זה כמו שאני לא ארשה לך להשתמש בגוגל. ברור שאם אקבל עבודה שכולה מועתקת – אפסול אותה, ואפילו אעלה לוועדת משמעת אם הסטודנט לא יציין שהוא נעזר בזה. הצ’אט בוט מייצרת פסקאות שלמות בצורה איכותית. ניסיתי את זה על בני המשפחה שלי, שאלתי את הצ’אט בוט באנגלית מהם הלקחים המוסריים שאפשר ללמוד מפרשת ‘וייגש’ וקיבלתי תשובה נחמדה. יש לדבר הזה עוצמה”.

איך אתה יכול לזהות אם זו בינה מלאכותית או תוכן שכתב סטודנט בעצמו?
“יש כיום תוכנות שמתיימרות לזהות. אני בכלל חושב שמרצים עם מיומנות יכולים לעלות על זה. הדבר הראשון שאני אומר לסטודנט שמרמה זה שהוא קודם כל מרמה את עצמו, כי הרי הוא משלם שכר לימוד בשביל לרכוש מיומנויות ולא כדי לקבל תעודה. בנוסף, מרצים צריכים לשנות את הגישה. אתה לא יכול לתת עבודות ‘פלקטיות’ שאפליקציית בינה מלאכותית יכולה בקלות לכתוב אותן. אני מצפה לראות את הגישות שלימדתי בתוך העבודה. השינוי הזה בהחלט ידרוש היערכות של המרצים, וצריכים להכיר את הכלי הזה ולעבוד יותר קשה על העבודות שנותנים לסטודנטים לכתוב. בעבודה אתה גם צריך לציין מקורות ביבליוגרפיים ומאיזה עמוד לקחת את הציטוט, ואת זה הצ’אט בוט עוד לא עושה”.

איך אתם נערכים באוניברסיטה?
“אנחנו עוקבים אחרי התפתחות הכלי הזה, ובסדנאות למרצים שלנו אנחנו מדברים איתם על הכלי הזה: איך ללמד את הסטודנטים להשתמש בו ככלי עזר. אם הסטודנט ייקח את זה ככלי עזר ולא ירמה עם זה – זה יכול להצליח. כשסטודנט יצא לחיים האמיתיים הוא גם יצטרך להשתמש בזה, אבל בצורה ביקורתית, לדעת מה נכון ומה לא נכון”.

גם ד”ר ניבה דולב, דיקאנית הסטודנטים במכללת כנרת, חושבת שצריך לאמץ את הצ’אט בוט. “זה לא טוב וזה לא רע, אלא זו המציאות, השאלה היא מה אנחנו עושים עם זה”, היא אומרת. “האקדמיה בנויה במידה רבה על צריכת ידע, חיפוש ידע ובניית ידע. על רקע הבינה המלאכותית המסוימת הזו של GPT, אם נמשיך לעבוד ולבחון כמו היום, יהיה לנו קשה לדעת אם הסטודנט יצר משהו או שהתוכנה עשתה זאת בשבילו. השאלה היא איך אנחנו משתנים כדי להתאים את עצמנו לטכנולוגיות משתנות”.

מה האקדמיה צריכה לעשות בנידון?
“האקדמיה צריכה להשתנות, וגם הדרך שבה היא בוחנת ידע צריכה להשתנות. אנחנו לא צריכים להילחם בבינה המלאכותית כי היא תהיה ממילא חלק מהעתיד של הסטודנטים שלנו, וכשהסטודנטים ילכו לעולם העבודה - הם יהיו מצופים להשתמש בדבר הזה. עם זאת, אנחנו צריכים ללמד אותם לצרוך ידע בצורה נבונה ולשאול שאלות ברמת המשגה גבוהה, להסיק מסקנות, להשוות נתונים ולמצוא תשובות. אנחנו לא רוצים ללמוד להתגבר על הצ’אט בוט, אלא להעלות את הרף של מה שאנחנו מלמדים. הצ’אט בוט עומדת לשנות את פני האקדמיה כי איך אקדמאי מתקדם? דרך מאמרים אקדמיים, והצ’אט בוט עושה את העבודה בצורה מעולה. אנחנו אפילו לא יודעים כמה מרחיק לכת כל הסיפור הזה יהיה. הדבר העיקרי שאנחנו משתדלים להתכונן אליו הוא איך להפוך את זה לתלוי חשיבה של הסטודנט”.

דרך חדשה

בגזרת הסטודנטים, יש מי שכבר החלו להשתמש בצ’אט בוט. אחד מהם הוא ר’, סטודנט לתואר ראשון בלימודי ספרות אנגלית באחת האוניברסיטאות, שכבר השתמש באפליקציה בחודש האחרון לכתיבת עבודות. “בהינף מקש אתה יכול לקבל עולם שלם של מידע רלוונטי לכל שאלה או נושא”, הוא אומר. “זה חוסך שעות של עבודת נמלים. אני לא רואה פסול בלהשתמש בטכנולוגיה כדי ללמוד ולהתקדם, אבל כן אני חושש מזה שהמרצים לא יבינו את החשיבות הזו. בעבודה שהוטלה עליי אני רוצה להתבלט מעל כל השאר ולחפש נקודות מבט שונות ומגוונות שקשה מאוד למצוא בחיפוש בגוגל או בספרייה”.

אתה מאמץ את כל מה שהאפליקציה מציעה או שאתה מפעיל שיקול דעת?
“תמיד יש תיקונים ועריכה מחדש של המידע שמתקבל משם, אבל ברוב המוחלט של המקרים המידע הוא ענייני, מדויק ומנומק. כסטודנט אני תמיד קורא ובודק. להשתמש בבינה מלאכותית לא אומר שרימיתי או העתקתי. למדתי יותר על נושא שמעניין אותי, וכאן בדיוק מיציתי את המטרה שלשמה מבקשים מאיתנו להגיש את המטלות האלה. אי אפשר להתכחש לכך שהעתיד כבר כאן, והאקדמיה צריכה להבין את השינוי שהטכנולוגיה הזאת תחולל בכל תחום בחיינו. במקום להוקיע את הקדמה, צריך להצטרף אליה”.

גם מ’, סטודנטית ללימודי פילוסופיה באחת האוניברסיטאות, כבר נעזרה באפליקציה. “מרגע שגיליתי את הצ’אט בוט, החיים שלי השתנו”, היא אומרת. “אם בעבר הייתי קבורה בין מאמרים ומקורות ולא תמיד הייתי מצליחה להגיע לתוצאה הרצויה, הצ’אט בוט בדקות ספורות משיגה לי תוצאה יותר טובה ממה שהייתי משיגה לבדי. רוב החברים והחברות שלי משתמשים בזה, וכולנו בהלם מהדיוק והכוח שיש לצ’אט בוט. אני לא מחפשת קיצורי דרך, אבל חשוב לי ללמוד ואם אני מקבלת עזרה מהתוכנה שמסבירה לי הרבה דברים, ואגיש עבודה רק אחרי שאבין מה הצ’אט בוט הציעה ואעבור על זה כדי לוודא שאין טעויות, אז למה לא? המטרה היא ללמוד, וזו הדרך החדשה ללמוד”.

“אני לומדת טכנולוגיות למידה ובאחד הקורסים שאני לוקחת כרגע המרצה ביקש מאיתנו בפירוש להשתמש בצ’אט בוט כדי לכתוב חלקים מעבודת הסיום של הקורס”, מספרת ל’, סטודנטית מהמרכז. “בחיים לא הייתי חושבת להשתמש בבינה מלאכותית כדי לחסוך לי עבודה ללימודים, ובגלל זה כל כך מוזר בעיניי שאני מתבקשת לעשות את זה”.

“זה כלי עוצמתי וחזק עם יכולות מאוד גבוהות, ואין ספק שזה שינה את כללי המשחק”, מסכם ד”ר משה בוטמן, מרצה בפקולטה למדעי המחשב במכללה למנהל. “זה צריך להיות כלי עזר נוסף לסטודנטים. בכל פעם שנוסף כלי חדש, אז יש חשש חדש – למשל במעבר מאנציקלופדיות לגוגל. בסופו של דבר הכלי הזה יכול לסייע, אבל הסטודנט צריך לרכוש את המיומנות בעצמו. זה כמו שילד לומד את לוח הכפל, למרות שהוא יכול להשתמש במחשבון. בבחינות או בעבודות רציניות, הצ’אט בוט לא באמת תוכל להחליף את הידע שסטודנט רוכש בעצמו בלימודים. זה כן יאתגר אותנו, אבל בסך הכל אני חושב שזה כלי נהדר”.

לקראת שיחתנו ביקש בוטמן מהצ’אט בוט עצמה להסביר כיצד האקדמיה צריכה להתמודד איתה, ולהלן התשובה שהתקבלה: “זה חשוב גם שהסטודנטים יבינו את המתודות והרציונל מאחורי הפתרונות, כדי שיוכלו ליישם זאת בבעיות אחרות. זה תחום מתפתח ויהיה מעניין לראות איך הכלי הזה ישפיע על האקדמיה בעתיד”. כה אמרה הצ’אט בוט.