בפתח הראיון ביפר סוסתיאל, כי "במשך כל שנותיי בהייטק, משנת 1997, תמיד הלקוחות שלנו התעניינו במה קורה במדינת ישראל. אני זוכר את תקופת האינתיפאדה השנייה ואנשים התעניינו אפילו שפחדו להגיע לפה. אני בעצמי הקמתי סטארט אפ, ומה שמבחינת משקיעים מאוד קריטי זה לראות שהסנטימנט למקום שבו הם משקיעים הוא חיובי ושהכל תקין והכל עובד כמו שצריך והחוק צודק ושאם חס וחלילה מגיעים לנקודה משפטית אז החוק הוא הגון וזו מדינה הגונה שבה חברות יכולות ללכת לבית משפט ולהגן על עצמן. כל הסיפור הזה הוא תחת סימן שאלה מאוד גדול ותחת עננה של אי ודאות והאי ודאות הזה נורא ברור למשקיעים - זו מדינה שמסוכן להשקיע בה - אני עכשיו הולך להשקיע כמה מליונים בהשקעה שלא בטוח שאני אוכל להגן על ההשקעה שלי".
לדברי היזם, "בסוף אתה עובד ומגייס אנשים במדינה מסוימת ואתה פועל תחת החוקים של אותה מדינה. אם תלך להשקיע בגרמניה, גם אם תכניס תחת החוזה שבית המשפט יהיה בלונדון לצורך העניין, עדיין החוקים שיוחלו הם של גרמניה, ואתה כפוף לחוק הגרמני וכל מה שמשתמע ממנו. לכן, בסוף אנשים לא מחפשים 'איך, אם וכאשר', אלא מחפשים נוחות. כאשר מדינת ישראל מתחרה עם מדינות נוספות, בין אם זה ארצות הברית או מדינות אחרות באסיה או באירופה על השקעות, המשקיע אומר לעצמו: 'איפה יותר טוב להשקיע?' וככל שלישראל יהיה סנטימנט יותר שלילי, איזשהי עננה לא ברורה על מערכת המשפט, על התפיסה הפוליטית באותה המדינה, זה חד משמעית ירחיק משקיעים".
עוד סיפר סוסתיאל: "אני שומע חוסר נוחות ממשקיעים, מאנשים שהשקיעו בארץ ורוצים לדאוג להשקעה שלהם. מדינת ישראל עשתה עבודה מדהימה להציג את עצמה בתור מדינת מופת, מדינה פורצת דרך, מדינה מצמיחה, מדינה בטוחה, ופתאום הם שומעים אמירות אחרות וזה לא מגיע מאדם אחד או שניים, זה מגיע מקשת של אנשים שאומרים את אשר על ליבם וכשאתה מדבר עם אנשים שקרובים אליך אתה לא יכול לספר להם מעשיות. הקשר בין משקיע לחברה שהוא השקיע בה הוא מאוד קרוב ואינטימי ואתה לא יכול לספר להם סיפורים. הם באים לפה לראות, הם רואים ושומעים ויש להם גם מקורות מידע שונים ומאוד אכפת להם ממה שקורה פה".
התרעות פיקוד העורף