אז שאני אמא, אני שומעת בכל מיני דרכים יצירתיות את המשפט "תגידי תודה שאין לך בנות". המשפט הזה יוצא בדרך כלל מפיהם של אנשים למודי ניסיון, כלומר הורים לבנות. כל אחדבדרכו טוען שהבת שלו נענית לתכתיבים של אופנות מיותרות ככל שיהיו. "תכתיבים", כלומר, הילדה לובשת תחתונים בחורף ויוצאת איתם מהבית. בדיוק כמו בסיפורי העיירה היהודית על ההוא שאומר לדג: "אתה לא דג", אחרי שמסבירים לו שהוא מוכרח לקדש בשבת על עוף, אבל על השולחן יש רק דג - כך גם היא מאמינה בכל לבה ליצרן שהדבר הזה שנראה כמו תחתונים, אבל מונח במדפי המכנסיים, הוא מכנסיים.
אני לא יודעת איך הייתי נוהגת אילו היו לי בנות, אבל יש לי יסוד טוב להניח שהייתי אוהבת אותן מאוד. מה שבטוח – הפטור שמייחסים לי חברי, אלה שיש להם בנות, התגלה השבוע כבדיה מוחלטת.
ואז הבנו. הילדים שלנו הם קורבנות צריכה ואופנה. הקשקוש הזה חדר לכל חלקה טובה אצלנו בבית בלי שנדע בכלל שזה קורה. הם באמת מאמינים שהגבינה, הירקות והחלה שנקנו בסכום נמוך יותר, אף שמדובר באותם יצרנים וחקלאים, מוצלחים פחות. ואם זה לא שיווק טוב, לא ברור מה כן.
התרעות פיקוד העורף