החלק הכי קשה הוא הרגע שבו הלב שלך צונח לרצפה, הדופק מתחיל להאיץ וזיעה קרה שוטפת אותך. הרגע שבו עוד לא ממש ברור לך מה נכתב או נאמר עליך, רק ברור שמשהו נאמר, משהו רע, וזה עומד לכאוב לך מאוד. זה תמיד מרגיש כאילו דווקא אז המחשב או הסמארטפון שלך לוקחים את הזמן שלהם, נטענים לאטם, ואת מנסה להרגיע את הדופק ולא להתרגש, אבל זו כבר תגובה פיזית בלתי נשלטת, ואת שונאת את עצמך על שככה את מגיבה. בהיסטריה.
אין דרך נכונה להתמודד עם שיימינג. אפשר להוריד את הראש ולהמתין עד יעבור זעם. אפשר לכתוב תגובה ולקוות שהיא תגיע לחלק מהאנשים. אפשר וצריך לזכור שהשיימינג הוא בעל חיי מדף קצרים. האם מישהו זוכר את שמו של האידיוט שהשליך את הכלבה מבעד לגדר ביום העצמאות האחרון? או של הדביל שביים את חטיפתו? וב"זוכר", אני לא מתכוונת לגוגל. חבל שאף אחד לא היה שם כדי להזכיר את זה לאריאל רוניס.
התרעות פיקוד העורף