בשלהי שנת 2008, בעיצומו של המשבר הפיננסי העולמי החמור ביותר מאז ימי השפל הגדול של שנות ה-30 של המאה הקודמת, פרסם מתכנת אנונימי (או קבוצה של מתכנתנים) בשם סטושי נאקאמוטו (Satoshi Nakamoto) מאמר תחת הכותרת: "Bitcoin: A Peer-to-Peer Electronic Cash System". במאמר זה הציג/הציגו נאקאמוטו את מערכת הביטקוין ואת טכנולוגיית הבלוקצ'יין העומדת בבסיסו. לפי המאמר, אשר לעתים מכונה 'מניפסט הביטקוין', מטרתה של המערכת היתה לאפשר העברת כספים בשיטת Peer-To-Peer, כלומר ישירות בין משתמשים, ללא מעורבות של גוף פיננסי, כמו בנק, המתווך בין שני הצדדים, מאשר את העסקה, וגובה עמלות בדרך. אמנם אפשר היה להתרשם מצניעותה של מטרה מוצהרת זו, אך על רקע החלשות האמון של רבים במערכת הפוליטית והפיננסית בעקבות המשבר הפיננסי הגדול, במהרה קיבל הביטקוין, בתור מטבע וירטואלי וסוג של מערכת מוניטרית אלטרנטיבית, נופך רחב יותר כהתרסה כנגד המערכת הפוליטית-כלכלית הקיימת.
טכנולוגיית הבלוקצ'יין מייצרת מאגר נתונים באמצעות שרשור של בלוקים מוצפנים המכילים את כל היסטוריית העסקאות. באמצעות הבלוקצ'יין ניתן לבצע ולאמת עסקאות פיננסיות בצורה אנונימית בין צדדים שונים ללא גורם מתווך. את אמיתות העסקאות מאמתת רשת מחשבים כאשר כל פעולה נשמרת בבלוק נתונים המצטרף לשרשור הבלוקים הקיימים - ומכאן שמה של הטכנולוגיה. מאגר נתונים זה הינו מבוזר, ממוין על פי זמן וללא גוף מרכזי השולט על תכולתו. לאחר רישום כל פעולה בבלוק לא ניתן לבטלה או לשנותה.
כאשר אנו עושים שימוש במטבע רגיל, כל פעולה של קניה, מכירה או העברה נדרשת לאימות ולרישום בספרי הגופים הפיננסיים. להבדיל מאותן מחלקות העוסקות באימות העסקאות בגופים אלו, כאשר מדובר בביטקוין, רשת המחשבים המחוברת לבלוקצ'יין מבצעת תהליך זה באמצעות פתרון חידות מתמטיות מסובכות הדורשות כוח חישובי רב. המחשבים שמחוברים לרשת ועוזרים בביצוע פעילות הרישום והאימות נקראים 'כורים' והם מתוגמלים על עבודתם במטבעות ביטקוין חדשים – במטאפורה לימי העבר בה היו כורים זהב ממעמקי האדמה.
הביטקיון נשמר בארנק וירטואלי עם כתובת ייחודית למשתמש כאשר כל פעילות של קניה, מכירה או העברה של המטבע בין ארנקים שונים נשמרת על גבי הבלוקצ'יין באמצעות קטע קוד ייחודי לכל פעולה. כמו מטבעות אחרים הנסחרים ברמה יומית כנגד שער הדולר, גם מטבע הביטקוין הינו סחיר ושוויו משתנה בכל רגע. נכון לכתיבת שורות אלה, שער הביטקוין הינו כ-66,000 דולר למטבע ביטקוין אחד.
חסידיו של הביטקוין נוטים להזכיר כי לביטקוין היצע מטבעות מוגבל בעוד בנקים מרכזיים יכולים, לפחות בתאוריה, להדפיס 'כסף פיאט' (כסף רגיל בהנפקת בנק מרכזי) בכמויות בלתי-מוגבלות, ככל העולה על רוחם. עד היום, נכרתה כמות מוערכת של כ-19 מיליון מטבעות ביטקוין, וכרייתו תעצר כאשר ההיצע יגיע לכמות המקסימלית של 21 מיליון מטבעות. כלומר, נשארו בסך הכל כ-2 מיליון מטבעות לכרייה. הם מציינים מאפיין זה כגורם התומך בערכו של המטבע הוירטואלי.
בצד הביקוש, הם יציינו כי העובדה כי קיימת מגמה הולכת וגוברת של חברות גלובליות, גדולות כקטנות, אשר מאמצות את הביטקיון כאמצעי תשלום אפשרי למוצריהן או לשירותיהן. לדוגמה, בארצות הברית, חברת AT&T, מחברות המדיה והתקשורת הגדולות בעולם, מאפשרת ללקוחותיה לשלם על שירותיה בביטקוין באמצעות אפליקציית BitPay. גם תאגידי המזון Subway, KFC ו-Starbucks מאפשרים ללקוחותיהם לשלם בביטקוין דרך אפליקציות שונות המקושרות לארנקים הדיגטיליים של לקוחותיהם. יחד עם זאת, יש לציין כי אימוץ הביטקוין כאמצעי תשלום לא תפס, לפחות לא עד כה, תאוצה משמעותית כפי שקיוו חסידי המטבע. נכון להיום, עיקר הביקוש לביטקוין נובע מהשימוש (ההולך וגובר) בו כנכס להשקעה ולא כאמצעי תשלום.
טענותיהם של מבקרי הביטקוין הן רבות ומגוונות:
ראוי לציין כי מלבד הביטקוין, קיימים מטבעות קריפטוגרפיים נוספים כמו
גם הם בנויים בתצורת קוד-פתוח על בסיס טכנולוגיית הבלוקצ'יין. שווי השוק הכולל של המטבעות הקריפטוגרפיים הנו כיום מעל 2.8 טריליון דולר (מתוך כך, שוק הביטקוין מהווה כ-43%, כלומר כ-1.2 טריליון דולר). המטבעות הקריפטוגרפיים השונים משמשים ליצירת 'חוזים חכמים', ניטור, אימות ושיתוף של נתונים בצורה מאובטחת, פיתוח אפליציות פיננסיות מבוזרות (DeFi), יצירת NFTs (בשדה האמנות, לדוגמה) ועוד. יחד עם זאת, למרבית המטבעות אין עדיין שימושים משמעותיים בחיי היום-יום, אבל על פי חסידי התחום אנו נמצאים רק בחיתוליה של המהפכה הטכנולוגית הנקראת בלוקצ'יין.
התרעות פיקוד העורף