הצלם אבשלום ששוני: “תל אביב, שהיא עיר ללא הפסקה, הבינה לאט לאט שהפסקה זה צו השעה. כתל–אביבי אני לא זוכר את שדרות רוטשילד או את רחוב שינקין עוצרים מלכת. עכשיו אני מצליח לשמוע ציוץ ציפורים, ילד צוחק מחלון השכן”.
הצלם יונתן זינדל: “מצד אחד, בשבילי זו התקופה הכי קלה לצלם. ומצד שני, הקשה ביותר. זוהי הפעם הראשונה שהסוף לא נראה באופק. מקווה שאני טועה ושנחזור כולנו במהרה לשגרת היומיום. אולי כולנו נלמד משהו קטן מהתקופה הזאת”.
הצלמת מרים אלסטר: “כתל–אביבית, עצוב לי לחיות במציאות החדשה. כצלמת, לראות את העיר שאף פעם לא הולכת לישון בסגר, בצורה שמעולם לא דמיינתי שאראה אותה, מושך אותי. פתאום הכל הופך להיות תמונה”.
הצלם מרק ישראל סלם: “כשיצאתי לצילומים הבנתי שבחוץ יותר מפחיד ממה שדמיינתי. ראיתי אנשים שלא שומרים על ההנחיות. בנוסף לדאגה להביא את התמונה הכי טובה, יש דאגה לחזור הביתה לא חולה. אנחנו נמצאים במצב לא מוכר".
