ביום שישי האחרון התקשר פרופ’ רוני גמזו לראש עיריית אום אל־פחם, ד”ר סמיר מחאמיד, והודיע לו שעל עירו להיכנס לסגר מלא בשל נתוני התחלואה בעירו. יומיים אחר כך מחאמיד עצמו נכנס לבידוד, ממנו הוא קורא לאכיפה קשה יותר של הנחיות הקורונה. “אני סבור שמרגע שאיש מקצוע מקבל החלטה, צריך לגבות אותו, למרות שאני מעדיף סגר לילי תוך אכיפה של מבודדים והתקהלויות”, הוא אומר כעת.
“מצד שני, כאיש מדע אני מאמין בנתונים. אם איש מקצוע מביא נתונים, צריך להקשיב לו ולא לעשות פוליטיקה. גמזו מצוי בקשר מתמיד איתי. אני משוחח איתו ועם הפרויקטור שלו לחברה הערבית על בסיס יומי כמעט. לא בהכרח מסכימים על הכל. כשהחליטו על סגר מלא, ביקשתי שיהיה לפחות סגר נושם תוך כדי אכיפה של מבודדים וחתונות, אבל בכללי אני מסכים שיש צורך ביד קשה ובהסברה. לצערי הרב, עם החלטת קבינט הקורונה שלשום על סגר לילי בלבד בערים האדומות, הפוליטיקה ניצחה”.
אום אל־פחם מוגדרת עיר אדומה, ובין הגבוהות בשיעור ההדבקה. כיום יש בעיר 1,200 חולים מאומתים מתוך אוכלוסייה של 50 אלף איש. חמישה מתושבי העיר מתו עד כה מהמחלה. “מספר החולים גבוה מאוד”, אומר מחאמיד. “למזלנו, רובם צעירים ולכן מחלימים מהר. אבל בכל זאת יש נפטרים ומאושפזים גם במצב קשה. זו לא נורה אדומה, אלא בוהקת מאוד. בתוך שבוע היו לנו 256 חולים מתוך 2,000 בדיקות, כלומר 12%, שזה מאוד גבוה. אני יוצא בסרטונים ומסביר אישית, מפעילים גם צוותי חירום, אנשי רפואה ואנשי דת, המשטרה גם שותפה במאמץ האכיפה וגם פיקוד העורף. אתמול התקיים מבצע הסברה רבתי בעיר. מסתובבים פיזית ומחלקים עלוני הסברה לאנשים, מסבירים איך להתנהג לנוכח המצב החמור שהגענו אליו”.
מערכת החינוך באום אל־פחם לא נפתחה ב־1 בספטמבר, למעט החינוך המיוחד. מחאמיד מאמין שרק יד קשה כלפי מיעוט בעייתי ומבודדים שלא שומרים על הנהלים תוביל לשינוי בשרשרת ההדבקה. “עברנו שלוש פאזות – הראשונה הייתה ‘לי זה לא יקרה’, ולצערנו לנו זה קרה", הוא אומר. "נכנסנו לפאזה שנייה שבה כולם התגייסו – רופאים, אנשי דת ומחנכים - והייתה משמעת גבוהה. הפאזה השלישית הייתה הרפיון שפשט בכלל המדינה. אצלנו זה הגיע עם עונת החתונות בחודשי הקיץ, ואז התרחשה התפשטות רבתי. אני חושב שחתונות הן הגורם מספר 2 להתפשטות, כשהגורם מספר 1 הוא אי־שמירה על בידוד בית; מבודדים שלא מקפידים ובאים במגע עם יתר בני המשפחה. ביטלנו בשבת האחרונה שתי חתונות בשיתוף פעולה עם המשטרה. לצערי נושא האכיפה החל אצל המשטרה מאוחר מאוד. רק בימים האחרונים זה מסיבי.
הם אומרים שעבדו בשיטת הגזר, ועכשיו בשיטת המקל. אני חושב שהיה צריך יד קשה לחלק מהאנשים מההתחלה. יש מיעוט קולני שאחראי להדבקה ההמונית. רוב האנשים דחו וצמצמו חתונות, ואני בעצמי הגעתי שעות לפני האירוע ונתתי מתנה בלבד. לצערי, חלק לא מבוטל עדיין עושה חתונות המוניות ולא מהווה דוגמה אישית. אנשי הציבור מכל המגזר צריכים לתת דוגמה. אנחנו משתמשים לצד הסברה גם בהפחדה. לחמשת החולים שמתו יש שם ומשפחה, ואנחנו נותנים את זה כדוגמה”.
להכאיב בכיס
“עכשיו ניכנס לסגר לילי, ואני מקווה שבתוך שבועיים נראה תוצאות טובות”, אומר אחמד חביב־אללה, יו”ר המועצה המקומית עין מאהל שבגליל. “אני מאמין שהוא יעזור. אבל בשביל הבריאות והחיים של הציבור שלי, והחזרה לספסל הלימודים, וכדי לראות שוב את שמחת החיים של הילדים, אם המצב יחמיר חלילה - נבצע גם סגר מלא ויותר. נעשה כל שיידרש מאיתנו עד שנגיע לפתרון הולם שישמור על הבריאות. אני מוכן לקבל החלטות קשות כדי לפתור בעיות”.
בעין מאהל, המונה כ־14 אלף תושבים, ישנם 281 חולים מאומתים. “ביקשתי כבר מזמן שהמודל של עין מאהל יהיה שונה מנצרת, תל אביב או בני ברק”, הוא אומר. “יש לנו כניסה אחת לכפר, ואפשר לסגור ולטפל נקודתית. אפילו בחג שלנו ביקשתי שיסגרו לפחות בלילה, אבל הצוות של גמזו עוד לא היה, ונאמר לי: חכה עד שתתקיים ועדת שרים. בסוף החלו חתונות, והכל התפרץ. לא עשו בדיקות, עושים חתונות ברחובות ובבתים, והכל מתפשט. אבל מהיום אנחנו מבטלים את החתונות סופית, שנת הלימודים לא נפתחה ו־4,000 ילדים יושבים בבית, וכעת הציבור זועם על חוגגי החתונות כי ברור שהעלייה החדה הגיעה משם. אם נצטרך, נאכוף ביד קשה בעזרת המשטרה ופיקוד העורף. אולי צריך גם להכאיב בכיס ולהגדיל את הקנסות על הפרת המגבלות עד 50 אלף שקל. אני דואג מאוד. ישבתי עכשיו עם פיקוד העורף והמשטרה ודנו בתוכנית העבודה. יהיו בדיקות נוספות, חילקנו את החולים הפעילים לפיקוח של צוותי המועצה שיעמדו איתם בקשר, ואנחנו מתחילים בתחקור מלא של המסלול של כל חולה”.
בעיר טירה היו חולים בודדים בגל הראשון. כיום היא נכנסה לרשימת הערים האדומות עם 1,100 חולים מאומתים, מתוך אוכלוסייה של 28,500 תושבים. ארבעה מתושבי העיר מתו מהמחלה ו־14 מאושפזים, חלקם במצב קשה. “אני לא נגד סגר מלא”, אומר ראש העיר זה 12 שנה, מאמון עבד אלחי. “אבל צריך ללכת בשלבים ולתת הזדמנות של שלושה שבועות לבחון את ההשפעות של הסגר הלילי שעליו הוחלט. אחריו, אם צריך, נלך לסגר מלא. אין מנוס. כשהודיעו לי בשבוע שעבר על סגר מלא, קיבלתי את החלטת הממשלה, אבל ההחלטה על סגר לילי טובה ועדיפה בעיניי כי רוב ההתקהלויות במגזר הערבי מתקיימות בערב לאחר השעה 19:00. צריך לעקוב ולראות. אם לא יהיו תוצאות משביעות רצון, צריך לחשוב על סגר מלא כי בריאות התושבים הכי חשובה. לצורך העניין, אם תהיה חתונה בערב, נדאג להפסיק אותה גם בהתערבות של משטרה. אנחנו עושים הסברה כל הזמן, וכל ילד היום בטירה יודע איך להתנהל ולהתנהג. עשינו הנחיות ותדרוכים, אבל התוצאות אינן טובות ויש צורך לנקוט דרכים אחרות”.
לדברי אלחי, טירה נמצאת במגמת ירידה לעומת שבועיים קודם לכן, אבל המצב רחוק מלהיות מעודד. “ההתנהלות של מקבלי ההחלטות בכל הקשור לקורונה מבלבלת”, אומר אלחי. “יש בה המון שיקולים פוליטיים, וזה גורם לחוסר אמון במערכת מצד התושבים. צריך להיות ברורים ולעסוק אך ורק בהמלצות ובעמדות מקצועיות וכמה שפחות בפוליטיקה. אנחנו מוכנים לטפל בכל הסוגיות של הקורונה, אבל לצערי הרב ההתפשטות לא נבלמה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם פיקוד העורף והמשטרה, מתבצעת הסברה בעזרת מחלקת החינוך, והוקם מוקד ייעוץ פסיכולוגי. יש עובדים סוציאליים שמדברים עם החולים ובודקים את מצבם. מפריע לנו שעדיין לא הצלחנו לנצח את הנגיף בתוך העיר. התחלנו ב־23% חולים לפני שלושה שבועות, והיום אנחנו בסביבות 15%. זה עדיין גבוה, אבל בוצעו כ־3,000 בדיקות בתוך שבועיים”.
לדברי אלחי, הוא מצוי בקשר שוטף עם גמזו וצוותו, והפרויקטור אף ביקר בעיר לאחרונה. “הצגנו בפני גמזו את הבעיות של האכיפה: איפה לא מצליחים לפעול”, הוא מספר. “למשל חתונות. לא היה לנו מספיק כלים למנוע אותן לצערי הרב. חילקנו קנסות בסך 5,000 שקל, וזה הפך לחלק מהתקציב של החתונה. אנחנו מבקשים למנוע זאת ולתת לנו ולמשטרה המקומית סמכות מנהלית להוציא צווי מניעה ולמנוע התקהלות בערב. אם האכיפה והסגר הלילי לא יעזרו, נלך בלי חשש לסגר מלא”.
לתת דוגמה
כפי שאומרים כל ראשי הרשויות, החתונות במגזר הן מדגרה שקשה לאכוף או למנוע. ראש המועצה המקומית משהד במחוז הצפון, ווג’יד סלימאן, שכיום נחשבת צהובה, החליט לשמש דוגמה אישית וצמצם את חתונת בנו ל־70 איש אף שמותר עד 100 איש ביישוב צהוב. בפועל היו אמורים להיות בה כ־4,000 מוזמנים.
“ראשי הרשויות ומכובדים חייבים לתת דוגמה כדי להילחם ולנצח את הווירוס”, אומר סלימאן. “אני מודאג ועובד יום ולילה כדי להגיע לאפס תחלואה כפי שהיה ביישוב לפני שבועיים. לא נאפשר לעצמנו להגיע לרשימה אדומה. אבל אם חלילה נגיע לשם, בוודאי שלא יהיה מנוס מלהיכנס לסגר”.
במשהד יש כיום 27 חולים מאומתים מתוך 8,700 איש. “הלוואי שבממשלת ישראל יקבלו החלטה כמו בעולם - סגר מלא לשבועיים, ונחזור למצב רגיל. במלחמה כמו במלחמה, צריך להיאבק בכל הכוח כדי לנצח את הקורונה. זה קשה, אבל צעד כזה צריך להתקבל. כל עוד אין בריאות, אין חיים”, הוא אומר.