ואולם אופי הפניות מעיד על המצוקה הגדולה של אזרחים ותיקים רבים בישראל. המצוקה היא נפשית וחברתית, אבל גם בריאותית, והיא רק הולכת וגוברת. רינה מסיקה (69), מתנדבת של"מ: "יש הרבה פניות של קשישים במצבי חרדה ובריאות קשים מאוד, שחייבים את השיחה. לפעמים הם לא נותנים לי לנתק את הטלפון. הם מחפשים עוגן, לדעת שהכל יהיה בסדר".
עזרא ינוב (87), ניצול שואה שהתקשר לקו החם כמה פעמים, מוסיף: "יש לי תרופות מיוחדות שאני חייב לקחת, הם דאגו להביא לי את הדברים בזהירות, עם מסיכה וכפפות. דיברתי איתם כמה פעמים, והם הפכו להיות חברים שלי. אתם לא מבינים מה התנדבות כזו, הסיוע והשיחה עושים לאנשים כמוני". יו"ר החברה למתנ"סים בישראל אבי וורצמן מדגיש: "הייחוד בקו של של"מ הוא השיח והקשר האישי".
בתוך כך, האגודה הישראלית לגרונטולוגיה (מדע הזיקנה), ניסחה והגישה לממשלה נייר עמדה מגובה בעצומה החתומה בידי אלפי אנשים, המעלה טענה קשה נגד מדיניותה: "ההחלטות שהתקבלו עד היום בנוגע לזקנים התבססו על הגיל הכרונולוגי בלבד כמקשה אחת, ואת המחיר הכבד שילמו מאות אלפי אנשים פעילים ונמרצים שמצאו את עצמם בהסגר. הבידוד מסוכן לבריאותם הפיזית והנפשית, ואם הוא יימשך, מצבם ילך ויחמיר".
התרעות פיקוד העורף