בקרוב ימלאו למנטבר 69 שנים. בסטודיו לפילאטיס שלה בצפון תל אביב, היא עבדה במשך עשר שנים. לפני כן עבדה 34 שנים נוספות בשני בתי סטודיו אחרים בעיר. במהלך 44 שנים היא צברה מאות לקוחות קבועים שנדדו איתה ממקום למקום. גם מפורסמים רבים נהגו להגיע אליה, בהם ריטה, גילת אנקורי, סנדרה שדה, ליא קניג, אליענה תדהר, יעל בר זוהר, גלי עטרי, מרינה מקסימיליאן, שי־לי שינדלר וניצה שאול. אבל כמו לבעלי עסקים רבים, כך גם למנטבר, שהקימה את סטודיו הפילאטיס הראשון בארץ, משבר הקורונה לא הותיר ברירה והיא נאלצה לסגור את שעריה. ההחלטה הייתה מאוד כואבת עבורה, ורק עכשיו, כמה חודשים אחרי הסגירה, היא סוף־סוף מסוגלת לפתוח את לבה ולספר בהרחבה על התהפוכות הנפשיות שעברה בתקופה זו, וגם על חייה החדשים.
"במהלך חודש אפריל החלטתי לסגור את הסטודיו", משחזרת מנטבר. "היינו אז בשיא הסגר, לא ידענו מה הולך להיות, אם ישחררו, לא ישחררו. אף אחד לא ראה אופק, וגם אני לא ראיתי אופק. בחיים שלי אני תמיד מסתכלת קדימה ואומרת: 'לשם אני אגיע, זה הדבר הבא שלי, המשימה הבאה שלי'. הפעם לא היה אופק".
מנטבר מבהירה שלא מדובר רק בדמי השכירות המאוד גבוהים ששילמה על המקום. "עסק כמו פילאטיס זה עסק שמתגלגל", היא מסבירה. "זה כמעט תמיד במצב של 'ברייק־איוון', 3%־5% רווח. תמיד עבדתי באיזון, אבל זה לא משהו שאתה יכול לחסוך ממנו. זה לא עסק כזה. ואז אם אין הכנסות - אפילו שההוצאות קטנו כי דחו לי את שכר הדירה, ואת הארנונה החליטו בדיעבד להחזיר על מרץ־אפריל - עדיין יש התחייבויות. יש הלוואות, יש ביטוחים, יש הוצאות ששילמת על פרסום, על מדיה חברתית. יש מלא הוצאות, אבל הלקוחות לא שילמו כי הם לא יכלו לבוא בגלל הסגר. 260 אלף שקלים היו נכנסים למערכת בצורה של תשלומים, ופתאום לא נכנס כסף במשך חודש וחצי. זה יצר גירעון. הבנתי שהגירעון הזה ילך ויעמיק, כי זה כסף שלעולם לא יגיע".
כשהחליטה לסגור את המקום, התייעצה מנטבר עם בן זוגה, איציק אורן, עם בתה היחידה נועה ועם חתנה אמיתי. "האנשים הקרובים אליי נותנים לי את הכוחות", היא אומרת. "אני ידועה כאישה שכל ההתנהלות שלה היא רגשית, פחות שכלתנית. אצלי תמיד הרגש מנצח. הייתי חייבת לקבל הפעם החלטה ברורה ולוותר על האגו, על המחשבה שדליה מנטבר, מלכת הפילאטיס, התרסקה. פשוט לא הייתה לי ברירה. לא יצא לי קול מרוב סטרס וכאב".
לא פעם קולה רועד במהלך השיחה. הכאב עדיין ניכר. "למה התרסקו עכשיו כל כך הרבה חדרי כושר וכל כך הרבה עסקים?" היא אומרת. "רק בגלל שהם הפסידו ודרשו מהם החזרי כספים. אבל מאיפה להחזיר? אם אתה לא מקבל כסף, אתה לא יכול לתת כסף. קיבלתי מהמדינה מעט עזרה, אבל זה אפילו לא היה 4% ממה שהפסדתי. קיבלתי כל כך מעט שזה כלום. נוצר מצב שאת מרגישה שאת מתמוטטת. אני לא יכולה להחזיר ללקוחות כסף, כי אין לי כסף. נסגר העסק שלי. רוב הלקוחות הבינו וויתרו לי בזכות כל השנים שהייתי נאמנה להם. אנשים היו בהלם שאנשים כמוני התרסקו".
כשהסגר הסתיים, מנטבר הרגישה שהיא ניצבת בפני שוקת שבורה. "ב־8 במאי הודיעו שב־10 במאי אפשר יהיה לפתוח את חדרי הכושר", היא מספרת. "חשבתי: מה אני הולכת לעשות? היה לי כיף ללמד, אני אוהבת ללמד. להעביר ידע זה הדבר שאני הכי אוהבת בחיים שלי, אבל גם היה לי ברור שלא אפתח יותר סטודיו. אנשים לא רוצים היום להגיע למקומות המוניים. אז החלטתי לפתוח מקום ממש קטן בבית שלי בתל אביב, שאליו מגיעים מעט מאוד אנשים לשיעורים פרטיים. אני מעבירה הרבה שיעורי זום. נועה, בתי, עוזרת לי. היא שחקנית, אבל אין כל כך עבודה במשחק עכשיו. היא הבק־אופיס שלי. היא מתאמת, מתזמנת את כל הזומים, ואני רק מלמדת".
מנטבר גם מעבירה הרצאות ו"נותנת שיעורי אורח בלי סוף בכל מיני מקומות שמזמינים אותי אליהם. בנוסף, אני עובדת עם המכללה האקדמית בווינגייט. יש לנו הרבה קורסים למורים ומורות לפילאטיס", היא מספרת. "השם שלי תמיד יישאר ואני אעביר את הידע כמה שיותר, אבל סטודיו פיזי לא אפתח. זה עוד פעם להחזיק 20 מורים, זה משכורות. והעיקר, אנשים לא יבואו. אנשים כיום רועדים מפחד להגיע. הם מעדיפים להישאר בשיעורי זום, או שהם כבר מצאו להם ביוטיוב את הדבר הבא. העיקר לא להתערבב. הקהל שלי הוא אנשים בעלי הכנסה ממוצעת ומעלה, רמת המודעות שלהם מאוד גבוהה. הם לא רוצים לצאת מהבית. אז עסקים ייפתחו ולא יבואו אנשים, מה עשינו בכך?".
מנטבר מבהירה שעבורה הגיל בכלל לא חשוב. "אני רלוונטית, ממציאה את עצמי ועושה דברים", היא אומרת. "יש לי כבר כל מיני רעיונות. אף אחד לא יכול לקחת לי את זה. יש לי תשוקה מאוד גדולה. אני לא יכולה עכשיו לשבת בצד ולהתמוטט לי. הקורונה אולי סגרה את הסטודיו שלי, אבל לא הכניעה אותי. אני ידע, אני מהות, אף אחד לא יכול לקחת זאת ממני".
התרעות פיקוד העורף