"בדרך כלל מראיינים מדברים בשם קהל, אבל פה ראית חרדה בעיניהם, שזה הכי גרוע, כי אז המנחה כבר עובר חוויה אישית, ויש לי מנטרה ידועה שלא מנהלים מדינה על סמך חוויות אישיות. לכן בפברואר החלטתי שאני עומד לבד מול העולם ומול התקשורת העוינת מסיבה פשוטה, שאני יודע את האמת. הווירוס האמיתי נמצא ברשתות החברתיות. אין מגיפה, ואף אחד לא הצליח לדרוס אותי, וכל מי שניסה בעוצמות הכי גדולות, הבין שאני יודע לדרוס בחזרה. למה ידעתי שאני צודק? ראיתי מה קורה בסין“.
אפשר אולי להרים גבה לנוכח התנהגותו התיאטרלית של פרופ' לס וטון הדיבור הפומפוזי שלו, אבל בטח קשה ללגלג על הרקורד העשיר. לס נולד בסוף ינואר 1945 ברחוב בלפור בתל אביב, שנודע אז כרחוב הרופאים, מאחר ששכן שם בית החולים הדסה. שני הוריו היו במקצוע, אביו נתן היה מראשוני האלרגולוגים בארץ ישראל. בנו זוכר שהאב היה לובש את החלוק בבית וממהר למשרד שמעבר לכביש.
“בגיל 14 ידעתי מה יהיה המסלול שלי“, לס מספר. “ידעתי שאסיים תיכון ואלך לעתודה אקדמית, ללימודי רפואה במטרה לעסוק במחקר, שום פציינטים. זה הספיק לי מהבית. תאר לך ילד שנכנס הביתה וצריך לעבור בין 15 חולים כדי להגיע לפינה פרטית. למדתי רפואה בירושלים, אבל כבר כסטודנט עזרתי לייסד את בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. בשנה הרביעית ללימודים לימדתי בעצמי, ובגיל 40 הייתי פרופסור מן המניין.
"יש לי 50 שנות הוראה, ויש לי את מלוא הלימודים לתואר ראשון בסטטיסטיקה, כך שכשאני מדבר על סטטיסטיקה, אני מבין יותר ממיקי זוהר, ואני לא מדבר על המומחים האקספוננציאלים שצריך להעיף לכל הרוחות, אחרי הנזק שהם גרמו. הם מאמינים במה שהם אומרים, אבל לא מבינים את חוסר הרלוונטיות של המודלים שלהם. אף אחד לא עמד מולי לעימות, שהוא יגיד את התיאוריה שלו ואני את התיאוריה שלי ונראה מי ינצח. מי שהיה אומר ‘אתה טועה. אם בחודש רגיל בישראל מתים 3,600 בני אדם ובאפריל מתו 10,000', הייתי אומר ‘וואו', אבל אף אחד לא יכול להגיד את הדברים האלה. זו לא דעה. בכל דבר שמבוסס על נתונים, אני צודק. אלה אנשים שאין להם מושג מה קורה בעולם האמיתי, פיזיקאים גרעיניים“.
פרק משמעותי בחייו של פרופ' לס שייך לשירותו בצבא. במשך 25 שנה היה רופא שהעביר לא מעט זמן בחזית עם מיטב לוחמי הצנחנים. היה תחת פיקודם של אמנון ליפקין שחק ודורון רובין. “במלחמת יום הכיפורים, כשהגעתי למתלה ביום השלישי לקרבות, הלכתי לבונקר של התאג“ד והוא היה נטוש“, לס נזכר. “לידו הייתה דיונה שעליה שכבו בשמש 20 גוויות של חיילים שלנו. הייתי אז סגן. שמתי כובע על הראש כדי לתת כבוד, הבאתי משאית ובמו ידיי העמסתי עליה את הגופות, אחת אחרי השנייה. זו הייתה הפעולה הראשונה שלי במתלה, לשלוח גופות לרפידים“.
לס היה בעברו איש פוליטי. חבר כנסת במפלגת העבודה בין השנים 1992־1996, בימים שהמפלגה עוד הייתה בשלטון. הוא עמד לצד ראש הממשלה, יצחק רבין, בכיכר באותה הפגנת שלום בנובמבר 1995, וזכורה במיוחד אותה הבעת הלם שעטה על פניו כשאיתן הבר הודיע על מותו של ראש הממשלה.
“הייתי הפוליטיקאי הראשון שידע שרבין מת“, הוא מספר. “אחרי שהוא נורה, רצתי ברגל לאיכילוב, אבל בגלל שהייתי היחיד מבין הפוליטיקאים שהכיר היטב את בית החולים, הגעתי ישר לחדרי הניתוח, עד לחלון העגול שמאחוריו רבין שכב מת. כשהרופאים יצאו, הם סיפרו שהוא איננו. אחרי חצי שעה התחילה להגיע הממשלה, ופרס הוא כמוני, בזמן מלחמה הוא נרגע. אני זוכר אותו עומד ליד הדלת ואומר ‘טוב, צריכים לחשוב על סדרי הלוויה, נעמיד את הארון ברחבת הכנסת'. הוא דיבר על סידורים. הרגע שתפסתי מה באמת קרה היה כשאיתן הבר יצא החוצה והודיע, כי עד אז זה נראה כמו עוד חדר ניתוח, ששוכב בו מישהו וכבר ראיתי מתים בחיי. זה לא היה מצב קליט בכלל“.
לס כמובן צוחק, אבל כשישבנו בדירתו ברמת אביב, אפשר היה להבחין מתחת לבית בקאנטרי קלאב, שבו רבין המנוח נהג לבלות. “צריך להבין שמדינה לא מנהלים על פי רגשות“, חזר לענייננו. “רבין היה אגדה, הירידה שלו לפרטים הייתה נדירה. יום אחד הלכתי לביקור בבית חולים ברמאללה, כי היה לי פרויקט ‘רפואה גשר לשלום'. ליוו אותי חיילים וביקשתי מהם בזמן המפגש עם הרופאים לצאת מהחדר. למחרת, בכנסת, רבין שאל ‘מה פתאום הוצאת את החיילים?'. הוא קיבל דיווח. ידע הכל, אבל העיקר - לא היה אידיאולוג. האנשים הכי מסוכנים בפוליטיקה הם האידיאולוגים. היה לרבין עולם בסיסי לעשות מה שטוב, והוא ידע, כמו שרון, איך לנווט, והיו לו הישגים שלשעתם היו בעלי פוטנציאל להיות היסטוריים. אתה הרי חייב להתחיל עם משהו, ומה יקרה בהמשך אתה לא יודע. היה אופק, סדר. מה שקורה עכשיו אתה יושב פה, ומכל כיוון בפוליטיקה יש חושך. הכל מפורק ומבולגן“.
כשביקרתי את לס באולפן הרדיו בזמן ששידר את תוכניתו, יניב, אחד המאזינים, אמר לו: “התפקוד של נתניהו מושלם. מישהו אחר בנעליו כבר היה מתמוטט. צריך עצבים מברזל להיות ראש הממשלה של היהודים, אחד העמים הכי כפויי טובה עלי אדמות“. לס לא התרגש וענה למאזין: “תפקודו של נתניהו במישור הכלכלי, למשל, לאורך השנים, היה טוב מאוד, אבל בוא נסכים על דבר אחד - אם במדינה שלנו היה חוק שקובע שראש ממשלה מכהן שתי קדנציות, אני אומר לך שנתניהו היה עוזב את הקדנציה השנייה בדגלים מורמים ובלי כל החלודה שנדבקה אליו“.
“מאוד נחמדה התוכנית הזו“, לס חייך. “אני בגמלאות, יש לי זמן, אני לא מפחד ממיקרופון ולא מפחד מאנשים, כי לפעמים מתקשרים חבר'ה לא נעימים במיוחד, אבל גם בהרצאות אני מעודד סטודנטים לשאול, ואני לא אוהב את האפאטיים. ויכוח תמיד מחדד נקודה וגם מכוון אותך כמרצה למה שבאמת מעניין את האנשים. לפעמים אתה רואה גולגולת מדברת פקה־פקה, עם גרפים, אבל הקהל מסביב נרדם. אני לא מפחד שיתפסו אותי עם חוסר בנתון, או חוסר יכולת לנתח מצב. אני עושה את זה מהר, ונתונים יש לי בלי סוף. אני יודע לקרוא עבודה ולהוציא מוץ מתבן“.
כבר עם פרוץ הקורונה, בראיון ליעקב אחימאיר, לס הצליח לעורר סערה. “אני אומר משפט קשה: בשביל מעט מאוד אנשים, שתוחלת החיים שלהם היא לא גדולה, לא הורסים מדינה“, אמר. וכשאחימאיר שאל: “אז מה, מקריבים אותם?“. לס ענה שכן.
“אחימאיר הכניס לפי את המילה ‘להקריב', ואני בסיטואציה לא קלה עניתי ‘כן'“, לס משחזר. “אני לוקח אחריות, כי המילים שלי משעממות. אני אומר שחברה נורמטיבית משלמת מחיר בחיי אדם כדי לחיות באופן נורמלי. הרי אפשר לפרק את צה“ל ולא יהיו חיילים הרוגים. תתחיל ללכת ברגל לעבודה, ותאמין לי שלא יהיו עשרת אלפים פצועים, נכים והרוגים בשנה. אני לא נסוג מהמהות, אבל המילים ‘לשלם בחיי אדם' היו יותר מתאימות. זה מה שקורה בפועל, ועכשיו יצאנו מדעתנו“.
חוזרים לרדיו. שטף המאזינים שביקש לדבר עם לס לא פסק. אחד שעלה שבוע שני ברציפות לשיחה הצליח להרתיח את הפרופסור. “עד עכשיו אני לא יודע להחליט אם אתה צודק“, אמר. “כנראה שהתשובה נמצאת באמצע. בהתחלה זכית להרבה קיתונות, ולדעתי לא העברת את המסר, ועכשיו כשאתה אומר ‘אמרתי לכם', זו חוכמה שלאחר מעשה“. לס העלה את הטון: “הסברתי בדיוק איך העניין בסין זה בלוף וכל מה שראיתי, ראיתי עוד בחודש פברואר, אז אל תאשים ותספר לי שאני חכם לאחר מעשה“.
שאלתי את לס לא על האנשים ברחוב, אלא על איך חבריו למקצוע מתייחסים אליו. “אין דבר כזה שאתה יושב לכוס קפה עם קולגה“, חייך. “אתה מדבר איתם דרך התקשורת, אבל ישנו אחד שהוא אושיה מרכזית במערכת הבריאות, שבחודש מרץ דיבר עליי במילים קשות והיום אומר את מה שאמרתי מילה במילה“.
התרעות פיקוד העורף