בעיית הבדידות
"הנהלים של משרד הבריאות התעדכנו בעקבות הקורונה", אומר אריה ביתן, מנהל הסיעוד של המרכז הרפואי זיו בצפת. "בעבר היינו עוטפים חולה שנפטר במצעים שהיה שוכב עליהם ומורידים אותו לפתולוגיה. כיום, בנוסף למצעים שאיתם מכסים את הנפטר מקורונה, גם מכניסים אותו לתוך שק מיוחד דוחה נוזלים, כאשר המטרה היא למנוע הידבקות של אחרים. לאחר מכן סוגרים את השק ברוכסן, מנקים את השק בחומר חיטוי ומכניסים את הנפטר לשק נוסף. הנפטר מוכנס למקרר המיועד לנפטרים, ויש שתי חברות - אחת המיועדת לנפטרי קורונה יהודים, והשנייה שמטפלת בנפטרי קורונה לא יהודים - שדואגות להביא את הנפטרים לבתי העלמין בערים שלהם".
לא לוקח הביתה
"בשגרה ביומיום אני מוציא נפטרים ממחלקות, מוציא רישיונות קבורה, מסייע למשפחות בתיאום לוויה עם חברה קדישא", מספר שמואל זינו, עוזר לפרוסקטור (אחראי חדר נפטרים) במרכז הרפואי לגליל בנהריה. "כשנכנסים למחלקות הקורונה, אז הנהלים יותר מחמירים. קודם כל, בכל כניסה למחלקת קורונה אני צריך להתמגן. אם התמגנתי כמו שצריך, אז אין לי כל כך חששות. הנפטר נמצא בתוך שתי שקיות ניילון אטומות, ויש גם מדבקות מיוחדות שמזהירות שמדובר בחולה קורונה ושצריך להתמגן בהתאם. לאחר שאני נכנס, אני מעביר את הנפטר לאלונקה ואליי לאוטו. אני מסיע אותו לחדר נפטרים ומתאם עם מחלקת קורונה ארצית את ההעברה של הנפטר והכנה לקבורתו.
"כשמדובר בנפטר שאינו חולה קורונה, חברה קדישא מעבירה אותו לבית העלמין", מוסיף זינו. "במקרה של חולה קורונה, זה תהליך יותר ארוך, ומטפלות בזה חברות מסוימות. אני גם עושה חיטוי ראשוני לאלונקה, לאוטו, ואחר כך מחייג למחלקה מיוחדת - 'מגן חיים'. צוות המחלקה מגיע אליי, ועם מכשירים מיוחדים עושה חיטוי סופי לאלונקה, לאוטו, למקררים".
זינו מספר שלמרות שהוא כבר רגיל לעבודתו ולמרות שהוא מתמגן היטב, יש לו עדיין חשש מהדבקה, בעיקר בכל הקשור לביקורים אצל הוריו. "גם לפני הסגר, בגלל מה שאני עושה לפרנסתי, אני נזהר ולא מבקר אותם", הוא אומר. "אני מייחל שהמגיפה הזו כבר תסתיים. בתחילת יום אני מייחל שלא יקראו לי. גם אנשים רבים אומרים לי: 'שלא תהיה לך עבודה', אבל בינתיים המצב אינו כזה".
התרעות פיקוד העורף