לא ידעתי שאעריך את החשיבות של בדיקת הטמפרטורה הממוצעת של הגוף. שלי עמדה על 36.7 מעלות בבדיקה האחרונה, שעות ספורות לפני שנכנסתי שוב ללובי של המלון שלי. לו הייתה המדידה גבוהה מדי, היו יכולים למנוע ממני כניסה למלון, לקניון, למסעדה ואפילו לערים פה בסין. במקרים מסוימים אפשר לדווח עליך למשטרה. בכל אופן, זו מציאות החיים אחרי שהוטל סגר ממשלתי קיצוני כדי לעצור את התפשטות נגיף הקורונה בסין.
ב־22 בינואר דיווחתי מווהאן, מוקד ההתפרצות של הנגיף. רובם המכריע של האנשים כבר עטו מסיכות פנים והחלו להגביל את החשיפה שלהם אל הציבור. באותו הזמן לא יכולנו לדמיין כמה נרחב יהיה המשבר. עוד ערים בסין נקטו צעד דומה. בשנגחאי – שבימים כתיקונם היא מטרופולין הומה של כ־25 מיליון תושבים – מצאנו רק אחרי שש שיחות טלפון מסעדה שאפשר לשבת בה. אכילה בחוץ במהלך "הזמן המיוחד" הזה, כפי שרבים מהמקומיים מכנים את החיים בסין לנוכח ההתפרצות, הפכה לדבר ביזארי ומדכא במיוחד.
כאשר יצאנו למסעדה גילינו שמרבית הכניסות סגורות - ובכניסה הפתוחה היחידה ניצב מאבטח שבדק את טמפרטורת הגוף של כל האורחים. מסרנו להם את שמותינו, את מספרי תעודות הזהות והדרכונים ואת מספרי הטלפון שלנו. לאחר מכן הורו לנו בתוקף להשתמש במחטא ידיים.
כשהתיישבנו גילינו במהרה שאנחנו היחידים שם. מיד אחרי שהניחו לפנינו את התפריטים, הביא לנו המלצר עוד מחטא ידיים. הוא הציע שני סוגים למקרה שיש לנו העדפה. בדקנו את התפריט בידיים מטוהרות וחיטאנו אותן שוב אחרי שעברנו על הבחירות.
בהמשך הארוחה הגיעו מעט לקוחות נוספים. המארח הושיב אותם בקצוות הנגדיים של המסעדה והותיר כמה שולחנות ריקים כחיץ בטיחות בין הסועדים. המלצר הסביר שמדיניות המסעדה היא לשרת עד שלושה שולחנות במקביל, אם בכלל יבואו לקוחות.
בתום הארוחה ביקשנו את החשבון. המלצר ניסה לשכנע אותנו להזמין קינוח. סירבנו בנימוס, אבל הוא התעקש שלפחות יביא לנו עוגה. בתוך שניות הונחה לפנינו עוגת שוקולד בצורת לב. כשיצאנו המארח הודה לנו שוב ושוב על שבאנו והתנצל על אי־הנוחות בעיר. "זה 'זמן מיוחד', אמר לנו. "אנא אחלו לסין כל טוב כדי שנוכל לעבור את זה".
מראות כאלה הם שכיחים כעת בסין, ועם ההתפשטות המתמשכת של הנגיף ברחבי העולם, עוד מדינות מתחילות לנקוט צעדים דומים. גם בישראל יש כבר יותר מ־97 מקרים מאומתים של הידבקויות בנגיף - ועוד עשרות אלפים נמצאים בבידוד.
מה שאנחנו רואים הוא המצב הנורמלי החדש ברחבי העולם. הנורמות התרבותיות משתנות כדי להגביל מגע בין אדם לאדם אם לא למנוע אותו לחלוטין. הממשלות נבחנות לפי דרכי התמודדותן עם הנגיף, שאת טבעו הן עדיין מנסות להבין, וכיצד הן מתמודדות עם הנזקים הכלכליים לעסקים. "הזמן המיוחד" הזה כבר לא מוגבל לסין – הקהילה הבינלאומית כולה מנסה להתמודד עם חוסר הוודאות לגבי העתיד.
התרעות פיקוד העורף