"שיבולים כורעות עומס/ שפע בר על כרים,/ עלמות-חן ישאו/ עומרים// חרמשים כבר הושחזו/ ונשאו מונפים./ שיבולי פז ירחשו/ שיר חג" - אכן, כששוחררו יוכבד ליפשיץ ונורית קופר משבי החמאס, הצטלצל מיד באוזניי "שיבולי פז", מלהיטיה הגדולים של להקת "הגבעטרון" - ולא במקרה. עמירם קופר, 85, מניר-עוז, מחבר מילותיו של השיר, הוא בעלה של נורית שנותר בשבי החמאס, כמו עודד ליפשיץ, מבארי, בעלה של יוכבד. הבה נישא תפילה לשחרורם עם החטופים האחרים.
בני הזוג קופר היו בשנות ה-50 ממייסדי קיבוץ ניר-עוז. קופר, בוגר "כדורי" ובעל תואר שני בכלכלה חקלאית ובמינהל מהאוניברסיטה העברית, מילא במרוצת השנים בקיבוצו תפקידים משקיים וחברתיים. לצידם עסק כתחביב בכתיבת ובהלחנת שירים, "בשביל הרוח ולאירועים בקיבוץ", כפי שקופר, שהוציא שני ספרי-שירה, סיפר לאתר "שירה עובדת".
כפי הנראה הוא חיבר את "שיבולי פז" - שיר שהוא להיט בריקודי-עם, בכוריאוגרפיה קופצנית של רבקה שטורמן האגדית מעין-חרוד - ב-60' לאירוע לציון חמש שנים לעלייה על הקרקע של ניצני-עוז. קופר, ששיתף פעולה עם מלחינים מההתיישבות העובדת (וגם עם הזמר והמלחין הבאר-שבעי יוסף מוסטקי, בין השאר מלחין "ים ושקיעה" ו"זמר נוגה"), כתב את "שיבולי פז" עם המלחין יעקב שגיא, שהגיע מקיבוצו, עין השופט, לשנת שירות בניצני-עוז. שגיא, שנפטר בדמי ימיו, היה גם מלחינם של שירים "שיירה שלנו" ("שוב יוצא הזמר"), למילים של נתן יונתן, מקיבוץ שריד ו"עוד נשוב מחר", למילים של אלי נצר, מקיבוץ דליה, שיר שהתפרסם בביצועו של עוזי מאירי.
אנדד אלדן נחשב כאחד המשוררים החשובים במדינה. למעשה, הוא נקרא אברהם (אברומה) בלייברג, כשעלה מפולין לקיבוץ חפציבה. בשם המקורי שקרא לעצמו הוא נתן ביטוי לאהבת הנדודים שלו. מכל עיסוקיו הוא התמיד בכתיבת שירה. "דווקא עכשיו, נוכח חידושי הזמן, מתבלט קולה של השירה, שהוא קולה יחיד של הדממה", אמר בראיון דנן.
ב-60' הם עברו מחפציבה לבארי. "חיפשנו קיבוץ צעיר", הסביר. "גם כשהציעו לנו מהקיבוץ המאוחד את שפיים, התעקשנו. נראה שעשינו עסק טוב גם אם היה עלינו לעבור את הקאסמים שנורו מרצועת עזה".
מעניין מה הוא אומר כעת...
גם אם השחור דאז מחוויר לעומת השחור דהיום, לא בטוח שזה נכון לאמץ אותו כינוי
האם לא די בכינוי "השבת הארורה"
אם פירוש שמו הוא איש-אבן, למעשה סטיימן הוכיח - לא בפעם הראשונה - שהוא כתב שכולו לב. על כך יבורך.
התרעות פיקוד העורף