"הבחנתי בקשיים האלה וראיתי את המשברים. אני חושב שתמיד תיארתי לעצמי שאולי אוכל לעשות את זה קצת אחרת. הכוונה היא לא ברמה האמנותית והיצירתית, אלא יותר ברמת התפעול היומיומי שלה, באופן העבודה. ראיתי איך אבא עבד, איפה הקשיים שלו היו ואיפה זה נתקע, ואמרתי לעצמי כשהחלטתי שאני רוצה להתעסק במוזיקה, שאולי אני יכול לשנות את זה. אני אתן לך דוגמה: הוא היה בן אדם הרבה יותר מרחף, הוא לא היה מאוד מחובר לקרקע ואני מאוד שונה ממנו. אני מחובר לעולם הזה, אז אם היה לו קשה לתפעל את הבירוקרטיה כעצמאי למשל, ידעתי שמבחינתי זה יעבור בקלות".
"אני מניח שזה מורכב מהרבה דברים, בעיקר מגנטיקה. אין מה לעשות, יש אזורים בגוון הקול שלי שפוגעים בול בקולו של אבא. אני ממש לא עושה את זה בכוונה, אלא מחפש דווקא את הייחוד בקול שלי. אבל אין ספק שעל אבא שלי גדלתי, הייתי בכל הופעות שלו ובאתי לחזרות. האולפן שהיה שלו הוא האולפן שנמצא אצלי היום בבית, והסאונד הזה שהוא כתב עליו שירים הוא הסאונד שאני שומע כשאני יוצר. אני חושב שהוא אמן ענק ואני שמח שזה חלחל".
"אני מרגיש שככל שהזמן עובר אז הפידבקים הם פחות פידבקים של השוואה. למשל בהופעות: אני לא יודע מה הסיבה לכך שאנשים הגיעו להופעות לפני שנתיים, היום אני מקבל תגובות שלא קשורות לאבא או למשפחה. אני מרגיש התייחסות אלי וגדילה שהיא טבעית. הייתי הבן של מאיר בנאי גם לפני שנתיים, ובאו איקס אנשים להופעות ואין ספק שיש גדילה בשנתיים האלה ככל שהזמן עובר. בהתחלה הייתי פחות מגובש על עצמי כפרפורמר, והיום אומרים לי: 'איזה מזל שהצלחתי לראות אותך בהופעה קטנה בפתח תקווה, כי בעוד שנתיים לא יהיו כרטיסים בזאפה'. זה מרגש אותי מאוד".
"האמת היא שזה משהו שאיכשהו קרה מעצמו. זה לא היה רעיון שלי או של חברי הלהקה, אלא החל כרעיון של פסטיבל יערות מנשה. הם התקשרו אלי ושאלו אם לצורך הפסטיבל אני רוצה לעשות הופעה כזו עם הלהקה של אבא. לקחתי נשימה ואמרתי שכן. מה גם שהפסטיבל התקיים ממש כמה חודשים אחרי שאבא נפטר, והטלפון הזה הגיע בדיוק בזמן, את יודעת, כשהרגשות עוד סוערים בפנים. כשהתחלנו לעשות חזרות לקראת ההופעה, הבנו שיש חיבור מאוד מיוחד ומרגש, אז החלטנו להמשיך ועשינו סיבוב הופעות מוצלח יחד".
"מפני שזו הלהקה שלו, זה בכל זאת מתבקש לעשות כמה קאברים, אבל תמיד חשוב לי להדגיש שזו לגמרי הופעה שלי, וכמו שאני עושה קאבר לרוקפור, אני אעשה לאבא שלי. מדובר בשיר או שניים, לא הופעה שלמה. האמת היא שאני יודע שזה היה מאוד חשוב לאבא.הוא בטח היה אומר לי 'אל תישען עלי, יש פה חיבור אז תעשה שיר, כל הכבוד וזהו'".
הוא גדל במושב תל שחר ומאוד אהב את השקט והמרחבים. כשהיה בן 12, התגרשו הוריו והוא עבר עם אמו ואחותו הקטנה לתל אביב, שבה הוא חי עד היום, בשנים האחרונות עם בת זוגו יעלי. בנאי מספר שהגירושים של הוריו מאוד הפתיעו אותו. "זו תחנה שהיא משמעותית בחיי", הוא אומר. "זה לא שהיו צעקות בבית, ממש לא. לכן הייתי בהלם כשהם הודיעו לנו, כי לא ידעתי שזה מגיע. הם עשו את התהליך הזה מאוד יפה ומאוד חלק. ראיתי את אבא הרבה אחר כך והכל היה כביכול לא טראומטי, אבל אני חושב שזה מה שהפך אותי בסופו של דבר לאדם מאוד זוגי. אני כל הזמן במערכות יחסים יציבות וחזקות".
"הוא עדיין יצר, אם כי פחות. אבל תמיד היו לו מרווחים של שש שנים בין אלבום לאלבום. הוא חיכה שהדברים יבשילו לאט. בתקופת המחלה הוא לא התעסק בזה מן הסתם, אבל זה מאוד מיוחד בעיניי שהדברים שאני יוצר, התהליך שלהם עובר היום באולפן שלו. זה החיבור שלי אליו, ומה שלא יהיה, אין לי כבר אפשרות לא לעסוק במקצוע הזה".
התרעות פיקוד העורף