אבי נעים, ראש המועצה המקומית בית אריה–עופרים, התעקש שנצא איתו לסיבוב היכרות ביישוב, הנמצא בדרום–מערב השומרון, שמונה קילומטרים מזרחית מאלעד. שם, בנוף המרהיב והפראי, בירוק של אמצע החורף, אפשר היה להבין מדוע הוא קורא ליישוב המתפתח “המקום הכי יפה בארץ".


“אין פה ונדליזם, אלימות, נהיגה פרועה", הוא פתח ברשימה ארוכה של מעלות. “אין קרינה, ואין פיח שמתים ממנו כל שנה אלפי אזרחים. אפשר לחיות פה בצורה נורמלית. זה לא רחוק, אי־שם בגליל העליון, אלא ממש כאן, קרוב לכל מרכזי התעסוקה".



אכן, יישוב מדהים הוא בית אריה–עופרים. בתים מטופחים צמודי קרקע, אוויר צלול, רק שראש המועצה צוחק כשאומרים לו שמקום עשיר כזה לא זקוק לעזרה מחברים. “העיוות הגדול הוא שהמדינה מסתמכת על הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה", הוא טען. “הלשכה בוחנת את עושרם של התושבים ולא את עושרה של הרשות. בכפר ורדים, למשל, יש אוכלוסייה אמידה, אבל אין ליישוב הכנסות. ולעומת זאת, במועצה האזורית תמר המצב הפוך - מעט תושבים והרבה הכנסות. המדינה לא בוחנת איזו הכנסה יש לרשות לפי תושב, על מנת שכל תושב יקבל את השירותים הבסיסיים בצורה שוויונית. בתל אביב תושב מקבל יותר חינוך, רווחה וביטחון אישי מאשר תושב ירוחם, שם נולדתי.



“מצד שני, הגישה הקפיטליסטית אומרת שאם נחלק לכולם בצורה שווה אז נפגע במוטיבציה של אלה שמושכים את הכלכלה. אני חושב שצריך להגיע לעמק השווה. היישוב שלנו נמצא במקום גבוה מבחינת הלמ"ס, אבל מבחינת הכנסות הוא נשען על הכנסות חיצוניות. אנחנו מפתחים כעת אלף דונם של אזור תעשייה, שיהיו העתיד הכלכלי שעליו נסתמך. לא נהיה זקוקים לחסדיהם של אחרים".



עד אז, כשהמצב לא פעם לוחץ, בית אריה–עופרים נושא עיניו למפעל הפיס, מתומכיו הגדולים. “הפיס עוזר לנו מאוד לאורך השנים", מדגיש נעים. “הוא עזר להקים את אולם הספורט הראשון בבית אריה, ועכשיו אנחנו בונים אולם כדורסל חדש. הפיס עוזר לנו בתרבות. ‘בימות פיס' הוא אחד הפרויקטים היותר מוצלחים, משום שהוא מנגיש את התרבות לכולם. הגיעו לפה הופעות של אומנים מהשורה הראשונה, כמו אביתר בנאי, דני סנדרסון ודודו טסה. יש אנשים שחיים במקומות שבהם הדירוג הסוציו–אקונומי גבוה, כמו קשישים, גרושים, חד–הוריות, שקשה להם לצאת מהיישוב בערבים ופתאום אתה מביא את ההופעה אליהם הביתה. זו חגיגה אדירה שיו"ר מפעל הפיס, האלוף במיל' עוזי דיין, מקפיד להגיע אליה".



בחזרה לעתיד


בית אריה–עופרים הוא יחסית יישוב חדש בנוף ארצנו, בן 36 שנים בלבד. הוא הוקם על ידי עובדי התעשייה האווירית, שנהנו מהמיקום הקרוב לנתב"ג. בהתחלה היו בו 60 משפחות, היום מדובר ב–1,300 בתי אב. ואם היו יותר מקומות מגורים, גם הם היו נחטפים.



נעים, המשמש כבר 14 שנה כראש המועצה, סיפר שלפני עשר שנים היישוב חווה רגרסיה. תושבים עזבו, בתים עמדו למכירה, וגני ילדים התרוקנו. קברניטי המקום שברו את הראש כיצד אפשר לשנות את המגמה, ואכן בעקבות שינויים שערכו בבנייה ובמיתוג הם גרמו לבית אריה־עופרים להיות שוב מקום מגורים מבוקש. מבתים במחיר של 100 אלף דולר מגיעים היום לווילות שמחירן מגרד את ה־3־4 מיליון שקל.



“גם עכשיו יש כאן תהליך בנייה", סיפר ראש המועצה. “אנחנו מתחילים פרויקט גדול שבסופו נגיע ל–1,500 בתי אב נוספים, אבל למען התושבים החדשים נצטרך לבנות בתי ספר, גני ילדים ומגרשי משחקים. בכל הנישות האלה, למפעל הפיס יש משמעות גדולה מאוד עבורנו".



חטיבת הביניים "לבונה". צילום: אריאל בשור
חטיבת הביניים "לבונה". צילום: אריאל בשור



יישוב מתפתח חייב לבנות שירותים מתאימים למשפחות הצעירות שמצטרפות. כדי להדגיש את גודל הסיוע נעים הוביל אותנו במהלך הסיור לחטיבת הביניים "לבונה", בית ספר שנבנה מכספי מפעל הפיס. אכן מדובר בבית ספר מרשים מאוד ומיוחד במינו. נמוך קומה, מרחבים פתוחים, מזמין כמו שקמפוס לימודי צריך להיות.



“בחרנו לבנות את חטיבת הביניים כקמפוס פתוח ולא כמבנה מרובע, ועשינו את זה בעזרת מפעל הפיס", סיפר ראש המועצה. “התוצאה הסופית היא, לדעתי, בית ספר מהיפים שיש בארץ. בהרחבות של היישוב אנחנו מקימים כעת ארבעה גני שעשועים חדשים שגם הם ייבנו בעזרת הפיס. מפעל הפיס יודע לעזור לרשויות ולהוסיף במקום שחסר להן או שאין בכלל. הוא עושה זאת בצורה טובה ומקצועית ולכן צריך לשמור עליו שימשיך לפעול ולסייע".



בית אריה–עופרים אומנם נבנה מעבר לתחומי הקו הירוק, אבל ראש המועצה אומר שהיישוב לא מזוהה פוליטית. אפשר אפילו למצוא בו מצביעים למפלגות שמאל, כולל מרצ. בית אריה–עופרים הוא מקום חילוני בהגדרה, שמושך אליו משפחות שרוצות איכות חיים במחיר סביר, לצד קרבה למקום העבודה. ואכן, בקרוב יוקם באזור מחלף שיצמצם את המרחק מכביש 6, החוצה את הארץ.



נעים הציג בפנינו את הקנטרי קלאב המודרני שייפתח עוד מעט וכולל מכשור מתקדם וחוגים בלי סוף. ראש המועצה מספר שהוא צריך לשדרג כל הזמן כדי לא לפגר מאחור. “החוכמה בניהול רשות מקומית היא שכל פרויקט שאתה מקים צריך להיות רב–תכליתי", הוא הסביר. “למשל, אולם ספורט שבבוקר משמש את בית הספר, אחר הצהריים את הקהילה, ובסופי שבוע קבוצות חובבים שמקבלות מפתח ונועלות בסיום המשחק".



מי מסייע לכם להקים את אולם הספורט?
“פעם היו קרבות אגו בין הטוטו, משרד התרבות ומפעל הפיס. כל אחד, משיקוליו, רצה את הקרדיט לעצמו. היום הם הבינו שביחד זה יותר יעיל ונכון. אנחנו מקימים פרויקטים גדולים ומשותפים. כשאני מתכנן תקציב שנתי, אפשר לדעת בדיוק מה יש לי ומה אני יכול לעשות במהלך השנה. מאיפה אביא 3 מיליון לאולם הספורט החדש? אני עושה איגום משאבים, משלים ממפעל הפיס ובונה אולם לתפארת".



כיכר נחום היימן


נעים לקח אותנו לכיכר שנקראת על שמו של המלחין נחום היימן ז"ל, שבשנותיו הקשות, כשמצבו הבריאותי הידרדר, מצא בית תומך ביישוב. בבית אריה־עופרים מתגאים בחיי הקהילה העשירים, במעורבות החברתית, בגיוס לצבא. בקרוב תוקם שם פינה חמה לכוחות הביטחון המסתובבים באזור ומגינים


על היישוב. הנושא מאוד קרוב ללבו של נעים, שהיה רב–סרן בחי"ר ושירת שנים ארוכות בשב"כ.



“זה יישוב שמזכיר בשילוב שלו את הר אדר, כפר האורנים ואלפי מנשה", הוא אומר. “פחות מקום אידיאולוגי, אף על פי שאני חושב שהאידיאולוגיה בו מאוד חשובה. אני למשל מאוד כזה, פועל מאהבת ארץ ישראל".



מבחינת נעים, יישוב חזק גם מקרין על הסביבה הקרובה. בין תושבי בית אריה–עופרים ליישוב הערבי הסמוך, א–לובן אל–ערבי יש יחסי קרבה של עבודה וידידות. לא מורגשת פה המתיחות הישראלית–פלסטינית. ראש המועצה מקווה שכשיוקם אזור התעשייה, הוא יוכל לספק מקומות עבודה גם לתושבי הכפר וגם לאנשי היישוב החרדי הסמוך, מודיעין עילית, שלדבריו רבים מהם יהיו מוכנים להגיע. “אנחנו יישוב איכותי, עם רמת שירותים גבוהה, גן עדן לילדים", הוא שוב מספר על המעלות של בית אריה–עופרים. “אי של שפיות במרכז הארץ, אבל כדי שנמשיך להיות כאלה, נזדקק לעזרה מידידים כמו מפעל הפיס, שימשיך להיות לצדנו גם בשנים הקרובות".