פרולוג

19 באוקטובר, יום שישי, היום לפני 45 שנה. שלוש אוגדות של צה"ל כבר חצו את התעלה, והארמיה השלישית המצרית מכותרת. כוחותינו נעים לעבר העיר סואץ, וצה"ל נמצא במרחק של 101 קילומטר מקהיר.

לברית המועצות ולארצות הברית לא נשארה ברירה והן נכנסות לכוננות. מועצת הביטחון מתכנסת בדחיפות וקוראת להפסקת המלחמה, אבל צה"ל רוצה עוד לשפר עמדות בסיני. חוץ מזה, בצפון, לא החזרנו עוד לידינו את מוצב החרמון, העיניים של המדינה.

אינני זוכר אם באותו יום שישי ה־19 באוקטובר 1973 ראיינתי חיילים בודדים בגולן עם חברי מולי שפירא או שאולי הקלטתי עם בתיה שושני, השותפה שלי להפקה, את אסתר עופרים מופיעה בפני מאות חיילים ברפידים. הימים, השעות והמקומות שהיינו בהם התערבבו אלהבאלה, לא היה לנו מושג וגם לא עניין אותנו כל כך כמה זמן עבר מאז שהוזעקנו לגלי צה"ל בבוקר יום הכיפורים. התברר לנו מהר מאוד שהפעם המלחמה הזו לא תימשך שישה ימים, והפסקנו לשאול כמה זמן תימשך,

אבל זכור לי היטב שלפנות בוקר ב־19 באוקטובר 1973, כשחזרנו לתחנה מסיני או מהגולן עם הציוד והחומר המוקלט, שמענו בפעם הראשונה את השיר ההוא על גבי סרט ההקלטה שהושמע באולפן.

מה קול ענות אני שומע

קול שופר וקול תופים

כל שנבקש לו יהי.

לו תישמע בתוך כל אלה

גם תפילה אחת מפי

כל שנבקש לו יהי.

לו יהי, לו יהי

אנא – לו יהי

כל שנבקש לו יהי

(נעמי שמר)


תמונה ראשונה

זה קרה ב־10 באפריל בשנת 1970. השמועות שהתרוצצו במשך כשנתיים היו לעובדות. פול מקרטני הודיע רשמית לתקשורת כי התייאש והניסיונות שלו לאחד את הלהקה כשלו, ולכן הוא מודיע רשמית על פירוק הביטלס, שבארץ קראו להם עדיין "חיפושיות הקצב", והמבוגרים כינו אותם בזלזול "חיפושיות הזבל".

רק אצלנו, ואולי בעוד כמה ארצות נידחות, לא תפסה הידיעה המרעישה הזו כותרות. אצלנו השטויות האלה היו נחלת עיתונים כמו "להיטון" ו"עולם הקולנוע". יואב קוטנר היה נער בן 16 עדיין, אבל למזלנו היה בגלי צה"ל ביטלס־מניאק רציני ששמו אבנר רוזנבלום, שהביא לנו כל ידיעה, שלא לדבר על השמעות בכורה של הסינגלים והאלבומים כשרק יצאו. סיפרו שיש לו קשר ישיר עם הלהקה, ואכן הוא הקדים את כולם גם בידיעה הזאת. הוא גם הרגיע אותנו שעדיין ישנו אלבום נוסף בדרך, והוא היה זה שהשמיע לנו גם את הסינגל הראשון מתוך האלבום ההוא.


When I find myself in times of trouble

Mother Mary comes to me

Speaking words of wisdom

Let it Be


לימים סיפר מקרטני איך נולד הפלא הזה: "לילה אחד, אי־שם בין שינה עמוקה לבין נדודי שינה, בא לי החלום הכי מנחם על אימי, שנפטרה כשהייתי רק בן 14. אמא שלי הייתה אחות. היא עבדה קשה מאוד, כי רצתה את הטוב ביותר עבורנו, כשהיא מתה, אחד הדברים שהציקו לי והיו קשים לי מאוד היה שלא יכולתי להיזכר בקלות בפנים שלה. ככה זה אצל כולם אני חושב. עם כל יום שעבר זה נעשה קשה יותר ויותר, ואז הגיע החלום ההוא, שחלמתי 12 שנים אחרי מותה. אמא שלי הופיעה לפני, והפנים שלה היו ממש קרובים וברורים, בעיקר העיניים, והיא אמרה לי בקול מלא רוך ומרגיע מאוד: Let it be". שמה של אמו של פול מקרטני היה מרי.

תמונה שנייה

"האחיות שמר" הייתה להקת בנות שכולה נעמי שמר. דליה אורן ורותי ביקל יצאו מלהקת הנח"ל, ואליהן הצטרפו אמנה גולדשטיין ודינה גולן. בתוכנית ההיא גיליתי את היחס המיוחד שהיה לנעמי שמר לביטלס, יחס שלא היה כל כך מקובל במקומותינו. שנה לפני כן אסרה הממשלה בישראל על הופעתם בארץ, והנה נעמי שמר מתרגמת לארבע האחיות שמר שירים של הביטלס, ומעיזה להגיד בראיונות שהיא דווקא מסמפטת את ארבעת הצעירים מליברפול, ונא לזכור ולא לשכוח שזאת עדיין הייתה התקופה הפרועה והרוק'נרולית שלהם, לפני "היי ג'וד" ו"יסטרדיי" ו"מישל".

הנה למשל מה שעשתה ל"I should have known better":


היי, כל זה לא היה מעולם לי קורה

לולא היית סורר ומורה

לא לא לא

לעולם

לא לא לא.

כל זה לא היה לי קורה מעולם

לולא היית מין פרא אדם

לא לא לא

לעולם.

הכל היה ודאי אחרת

היה ודאי אחרת

לו לו לו לו לו

לו רק ידעת איך לשתוק

לו רק ידעת איך לשתוק

והנה גילוי: הגיעו אלי פעם שתי בנות מצוות הווי אחד וביקשו ממני שיר, אז נתתי להן. אחר כך הן שאלו אם גם בא לי לתרגם לעברית את "Here, there and everywhere" של הביטלס. היססתי קצת והצעתי להן לפנות קודם לנעמי שמר, אפילו נתתי להן את מספר הטלפון שלה. "אם היא תסכים", אמרתי, "הרווחתם שיר של נעמי שמר והביטלס". "ואם היא תסרב?", שאלו הבנות המבוהלות. "אז תמיד תוכלו לחזור אלי", עניתי. נעמי הסכימה מיד.


אם עוד יש בגני שקדייה

אם עוד ישנו איזה דקל זהוב

או כלנית פורחת כמו טעות

אם הדרך לשם מרגיעה

ומן הטל עוד הדשא רטוב

והספסל הוא בין ערוגות הכרוב

אולי אשוב לשם

ואולי בתוך הדשא עוד נשאר משעול

ואפשר לגשת ואפשר לשאול

אם עוד ישנה שקדייה

נעמי שמר. צילום: שמואל רחמנינעמי שמר. צילום: שמואל רחמני

תמונה שלישית

הנה, ראו איך הפך החלום של פול מקרטני על אמו שנגלית אליו ומרגיעה אותו ב"Let it be" ל"לו יהי" של נעמי שמר. זה התחיל כשנעמי שמר שמעה את השיר ברדיו והוא מצא חן בעיניה, אבל לא אהבה שתרגמו את השיר שם ברדיו ל"שיהיה". נו באמת, תארו לעצמכם את הקריין מכריז: נאזין עכשיו לחיפושיות בשיר "שיהיה". אז היא קראה לשיר בינה לבין עצמה "לו יהי".

"בקיץ ההוא ביקשה ממני חברתי חוה אלברשטיין שאכתוב לה שיר חדש. סיפרתי לה על התוכנית שלי ושנינו שכחנו מהעניין. בימים שבין כיפור לסוכות צלצלה אלי חוה והזכירה לי את השיחה ההיא. היא אמרה שזה דחוף: 'יש לי הופעה לנשות הטייסים, בואי נעשה את זה'. חוה באה אלי ולגרסה העברית שהכנתי לה, לא היה כבר שום קשר למקור. היו בה הדאגות והחרדות בגלל המלחמה שפרצה יום־יומיים קודם. עוד אנחנו שרים ליד הפסנתר את השיר שכתבתי, עדיין במנגינה של הביטלס, נכנס הביתה בעלי, מרדכי הורוביץ, ואמר 'אני לא אתן לך לבזבז את השיר הזה על מנגינה של זרים: זוהי מלחמה יהודית, ותעשי לה מנגינה יהודית'".

לשיר נכתבה מנגינה חדשה, אבל משום מה רק חוה אלברשטיין שרה אותו גם עם הבית הזה:

אם המבשר עומד בדלת

תן מילה טובה בפיו

כל שנבקש לו יהי.

אם נפשך למות שואלת

מפריחה ומאסיף

כל שנבקש לו יהי.

שייקה לוי סיפר שהגששים הקליטו את השיר עם נעמי שמר, כשירדו לעורף לכמה שעות. ההקלטה נתארכה ונמשכה במשך כל שעות הלילה, כי קשה היה להוציא קול כשהגרון נחנק מדמעות.

ואם פתאום יזרח מאופל

על ראשנו אור כוכב

כל שנבקש לו יהי.

אז תן שלווה ותן גם כוח

לכל אלה שנאהב

כל שנבקש לו יהי


אפילוג

פעם, מזמן מזמן כשהייתי נער, בין ספרי החובה שלי, כמו אצל כל החברים שלי מהשומר הצעיר, היה הספר של ולדימיר קטייב, סופר רוסי שתיאר את הנעורים שלו ושל חבריו באודסה בתקופת המהפכה הרוסית. את הספר "מפרש בודד מלבין באופק" תרגמה לאה גולדברג. היא גם תרגמה את השיר "המפרש" של מיכאיל לרמונטוב, שממנו נלקח שם הספר של נעורי.

מפרש בודד מלבין באופק

בין תכלת ים וערפיליו

מה יבקש בארץ רוחק

מה במכורה עזוב עזב?

מכיוון שהנעורים שלי חלפו כמו השורות האחרונות בספר ההוא, חזרתי אליו השבוע וקראתי אותו שוב מתחילתו ועד סופו. הילדים דחפו זה את זה בחשאי במרפקיהם, ושעה ארוכה הביטו, פעם בתמונה ופעם באותו הים האמיתי, הפתוח למרחביה, אשר בתכלתו המעורפלת הלך ונמוג מפרש קטן של דוגית־סבא, קל ואוורירי כשחף.

תחתיו סילון בהיר מתכלת.

עליו קו שמש זוהבה.

והוא, סורר, שוחר לסער,

הכי בסער השלווה!

עם "מפרש בודד מלבין באופק" גדלתי.

עם השיר הזה התבגרתי.

במלחמת יום הכיפורים הזדקנתי.

עוד יש מפרש לבן באופק

מול ענן שחור כבד.

כל שנבקש לו יהי.

ואם בחלונות הערב

אור נרות החג רועד

כל שנבקש לו יהי.

לו יהי, לו יהי

אנא – לו יהי

כל שנבקש לו יהי

(נעמי שמר)