פעל הפיס הכריז על הזוכים בפרסי האומנויות והמדעים ע"ש לנדאו לשנת 2018. כל אחד מהזוכים יזכה בפרס כספי בסך 150 אלף שקל. בתחום המוזיקה יקבל את הפרס היוצר רמי פורטיס, בתחום הקולנוע הבמאי אורי ברבש, בתחום השירה המשוררת אפרת מישורי ובתחום האומנות החזותית גיא בן–נר.

בפרסים בתחום המדעים, פרופ' אופירה אילון זכתה על פועלה בתחום חקר הקיימות. פרופ' איתמר גתי על חקר החינוך. פרופ' יורם יום–טוב על חקר הזואולוגיה. ופרופ' ערן אלינב על חקר האימונולוגיה.

"פרס לנדאו נחשב, בוודאי במיליה שלנו, של האומנות, לפרס בעל מעמד מכונן, יוצא דופן, וזה עונג גדול לזכות בו", מודה הבמאי אורי ברבש. "הוא לא משנה את אורח חייך ואת המסע שעשית, אבל הוא חיבוק גדול, כי במציאות שלנו ליצור סרטים זה מסע סיזיפי שבדרך כלל כרוך במפח נפש ובמכשולים בלתי אנושיים. לכן לפרס יש משמעות. אתה אומר: ‘רגע, למסע הייסורים שעברנו, אני וחברי, יש תחנה שבשבילה הדרך הייתה שווה".

איתמר גתי. ללא קרדיטאיתמר גתי. ללא קרדיט

קרן מפעל הפיס על שם לנדאו נוסדה ב–1970 ופועלת לקידום האומנויות, המדעים והמחקר. היא קרויה של שמו של ד"ר מיכאל לנדאו, שהיה המשנה לממונה על הכנסות המדינה וב–1951 מונה לעמוד בראש מפעל הפיס. לנדאו כיהן בתפקיד במשך 20 שנה ובמהלכן קבע את יעדי מפעל הפיס ועיצב את דרכי פעולתו.

ברבש הוא במאי בן 71 שבין יצירותיו סרטי מופת כמו "מאחורי הסורגים" ו"אחד משלנו". בנימוקי צוות השופטים נכתב: "אורי השמיע את קולן של אוכלוסיות מודרות הרבה לפני שהסיפור שלהן הפך לצו האופנה. גיבוריו ניצבים תמיד בפני דילמות מוסריות, אישיות ופוליטיות, בתוך מציאות שאינה מובנת מאליה, וממחישים לנו שוב כי הלוקלי הוא בסופו של דבר אוניברסלי. דווקא בתקופה זו, כשהקולנוע הפוליטי–חברתי מותקף מכל עבר, אנו רואים לנכון לעודד יוצר מחונן להמשיך לברוא את סיפוריו המרגשים על פניה המורכבות של החברה הישראלית".

יורם יום טוב. צלם : שמעון ביגלמן יורם יום טוב. צלם : שמעון ביגלמן

ברבש מכיר היטב את הדברים: "הסרט האחרון שיצרתי והוקרן לראשונה בפסטיבל ירושלים הוא תיעודי ונקרא ‘דבש שחור, שירת חייו של אברהם סוצקבר'. 99.9% לא מכירים את האיש שבעצם נחשב במאה ה–20 לגדול משוררי היידיש ויש המכתירים אותו כאחד מגדולי המשוררים בעולם בכלל. עבדנו על הסרט במשך קרוב לשש שנים. אף אחד מהזכיינים, למרות התחנונים, לא השתתף בהפקתו. כמעט בלתי אפשרי לעשות היום פרויקטים שהם נכסי צאן ברזל מבחינה תרבותית, רוחנית והיסטורית. הסרט נעשה כנגד כל הסיכויים. למזלנו היו קרנות שהשתתפו, אבל בסופו של דבר יצאנו לציבור ועשינו גיוס המונים, שבלעדיו לא היינו מסיימים את הסרט".

יש היום קושי לקבל אמירות טעונות ביצירות?
"אמירות פוליטיות תמיד מעוררות עניין וגורמות לסערה, אבל אני מתייחס לממד העומק, לערך ולמשמעות. ‘מאחורי הסורגים' או ‘אחד משלנו' שיצרתי בזמנו לא היו יוצאים היום לדרך. אני חושש מאוד שאנחנו חיים בעולם תרבותי מצומצם ולעתים קרובות נמוך מאוד, רזה מאוד".

פרופ' ערן אלינב. צילום: מכון ויצמןפרופ' ערן אלינב. צילום: מכון ויצמן

***

פרס לנדאו נועד לתת דחיפה לאנשים שעובדים קשה במטרה לשנות את עולמנו ולעשותו לעשיר וטוב יותר. הנה למשל פרופ' אופירה אילון מאוניברסיטת חיפה. מבחינתה, הפרס על פועלה בתחום הקיימות הוא סגירת מעגל.

"בראשית שנות ה–90 סיימתי תואר ראשון ולא ידעתי לאן דרכי", היא מספרת. "התחלתי לעבוד באיזו מעבדה בטכניון ופתאום ראיתי מודעה של מפעל הפיס: קרן ספיר לביצוע מחקרים בנושא השלטון המקומי. לפני זה התחלתי לעסוק בנושא המחזור. לא הבנו אז למה בכל העולם מפוזרים פחים ואצלנו לא. ראיתי שאני צריכה ללמוד ולהבין את התחום והקול הקורא נפל לידי כפרי בשל. הוא בעצם נתן לי את הטריגר לעשות מאסטר בנושא טיפול בפסולת. התאהבתי בתחום. עשיתי דוקטורט ואחרי שסיימתי התבססתי בנושאי סביבה, קיימות וכלכלה. זה לא מספיק לחבק עצים, צריך להבין גם למה. במשך כמעט 30 שנה זה מה שאני עושה".

אני לא משוכנע שברחוב יודעים מה זו קיימות?
"זו באמת מילה לא מוצלחת. אנחנו מדברים על שלוש רגליים: הרגל הכלכלית, הרגל החברתית והרגל הסביבתית, שעליהן העולם עומד. אם רוצים שהוא ימשיך, אז אנחנו צריכים להתחשב ברגליים האלה. אנחנו לא יכולים לבוא ולהגיד שהנושאים החברתיים לא מעניינים. בואו נייצר פאנלים סולריים, כי זה טוב, אנרגיה מתחדשת, אבל אם אנחנו מייצרים אותם בסין, בעזרת ילדים שמקבלים 4 דולר ליום, זה כבר לא מתאים. זה בעצם הרעיון. או החלטה להעביר כביש חדש. אפשר להגיד שאנחנו לא רוצים בגלל שהוא יהרוס את מעבר בעלי החיים, אבל יש לנו ארץ קטנה, אי אפשר למנוע. אנחנו בסופו של דבר רוצים את המכוניות שלנו. אז הנה בגלל האופוזיציה הציבורית כביש 6 הוא דוגמה יפה לאיך אפשר לבנות ועדיין להתחשב בנושאים סביבתיים".

אופירה אילון. צלם : יוסי אילון אופירה אילון. צלם : יוסי אילון

"קיימות היא תחום קרדינלי לקיומנו המתמשך על פני כדור הארץ", נכתב בהחלטת צוות השיפוט של הפרס. "התחום מורכב ממגוון עצום של דיסציפלינות, שכל תרומה בהן מוסיפה נדבך לביסוס קיומנו וקיום הדורות הבאים. לפיכך הוועדה בחנה את מגוון התרומות של כל מועמד על פני טווח הנושאים הקשורים לקיימות ומצאה שהמועמדת הנבחרת תרם תרומות משמעותיות על פני סקלת נושאים רחבה לנושאים שקשורים בארץ ולנושאים שקשורים בבעיות כלל עולמיות".

***

את הזמר והיוצר רמי פורטיס כולם מכירים כבר עשרות שנים, אבל למרבה הפלא פרס לנדאו, שבו זכה השנה, הוא הראשון שהוא מקבל מחוץ לתחום המוזיקה.

"זה אכן הראשון", פורטיס צחק. "קיבלתי פרס אקו"ם עם ברי סחרוף על אלבום שעשינו לפני 14 שנה, אבל שם אני מרגיש שזה היה פרס בטוח. כמו שזה נראה, כעת מדובר בהכרה. אף פעם לא כתבתי כדי לקבל פרס כזה וגם לא דמיינתי שאקבל. אלה מעמדים מחייבים, אתה פתאום נהיה איש חשוב מאוד. פרס כזה עושה נעים לשירים שלי".

זו אכן הכרה בפורטיס, שפעם נחשב לאיש שוליים הרחוק מהמיינסטרים, אבל במשך השנים זכה ליותר ויותר הערכה והפך לאחד היוצרים הבולטים בישראל.

רמי פורטיס. צלם : אסף עינירמי פורטיס. צלם : אסף עיני

ועדת השיפוט כתבה בהחלטתה: "רמי פורטיס הוא אולי אינו המועמד הקלאסי התפור למידותיהן של ועדות פרס שונות. בהתחשב בעובדה שעד כה לא זכה בפרס כלשהו, ממלכתי או ציבורי, אנו רואים לנו לזכות מיוחדת להעניק לו את פרס לנדאו לשנת 2018".

"יש לי סיפור מצחיק", פורטיס נזכר. "לפני הרבה שנים, כשיצא האלבום הראשון שלי, היה עיתון שנקרא ‘דבר' והייתה שם ביקורת קטלנית. גזרו אותי לגזרים, לא נשאר ממני כלום. הייתי בחור צעיר, שחשב לשנות את העולם ואמרו שלא אשרוד. מה שמצחיק, שאני חי וקיים והעיתון איננו. העיתון כמובן לא היה אשם, הוא ייצג את רוח התקופה".

קשה היום להיות אומן שמעצב דרך?
"קשה להיות היום אומן עם כוונות אמיתיות. זו לא ביקורת, אבל המוזיקה היא אזור נטוש מבחינת האומנות בישראל. המוזיקה הפופולרית מצליחה מאוד, אבל זו לא חוכמה, בגלל זה היא פופולרית. אני מחפש אנשים שממציאים צלילים, שרוצים לבנות מציאות חדשה בתרבות הישראלית".

פרס לנדאו נועד להפנות זרקור אל כל אותם יוצרים, אנשי מדע וחוקרים שאולי בבליל המסכים ואורות הניאון אנחנו שוכחים שהם מעצבי הדרך, עמוד האש לפני המחנה.