לאחר מותו של עמוס עוז ז"ל ביקשה ליאורה לשמוע מה יש לשדר, הפזמונאי והזמר דודו אלהרר לומר. כזכור, בין השניים שרר סכסוך שכלל גם אמירות קשות, בעיקר מצד אלהרר. אלהרר,


כמה מילים לזכרו?
"כל אדם שמת - אני מתעצב. כי יש לו ילדים ונכדים. אבל אני לא יכול לעשות שקר בנפשי. הוא היה איש מתנשא וגזען, ששנא כל מי שלא החניף לאירופה שהקיאה את הוריו. לא אשנה את דעתי עכשיו. כישרון ספרותי גדול, טמבל פוליטי ענק ונזק עצום למדינת ישראל".

מתי התחלת להתקיף אותו?
"בשנות ה–70 הוא כתב סדרה של כתבות בעיתון ‘דבר'. אחר כך זה נהיה קובץ של ספר שנקרא ‘פה ושם בארץ ישראל'. שם בעצם הוא התחיל להרגיז אותי. הוא הלך והסתובב בארץ וכתב את הרשמים שלו. בין היתר הוא היה אז בבית שמש. אני מציע שכל מי שמוצאו מארצות ערב שיקרא את הפרק הזה על בית שמש".

מה הוא כתב שם?
"התנשאות של אשכנזי על עולים שישבו שם".

איך ראית בזה התנשאות?
"צריך לקרוא את הדברים. זה לא רק שם. זה בכל מיני מקומות. לקרוא את ‘קופסה שחורה' ולראות את הדמות של מישל סמו, זה לא כל כך נעים. זה מעליב. הוא בן אדם מתנשא על כל מי שלא מהיישוב הישן של תנועת העבודה, ההיא שהקימה את המושבים והקיבוצים. הם רצו בעצם לעשות פה וינה. לא יצא להם, פתאום באו כל מיני מרוקאים, עיראקים ותימנים".

אז לך הוא לא יחסר?
"תראי, את הנזק הוא כבר עשה. הספרים יישארו לעולמים. אי אפשר לקחת את זה. הוא כבר אמר על יהודים שהם נאצים וניאו–נאצים, וזה תורגם לכל מיני שפות בעולם. די, זה אבוד".

יצא לך להיפגש איתו?
"לא, הוא התחמק ממני. לא תמיד מזדמן לו איזה מישהו שיכול לענות לו לא בחנופה".

הוא אהב חנופה?
"אני חושב שכן. הוא היה שוויצר שאהב את כל אלה שליקקו לו. נחום ברנע כתב עליו שהוא נביא. לא צריך לחכות לנחום ברנע. עוז בעצמו דימה את עצמו לירמיהו הנביא ולדה גול ולבן־גוריון. הבן אדם היה מגלומן".

הוא נחשב לצבר האולטימטיבי.
"הוא בעצמו אמר ‘אני בא ממשפחה אשכנזית, ענייה, שנפלטה מהשואה כי האירופאים בעטו בנו'. אז איזה מין צבר אולטימטיבי? קשקוש".

אתה יכול להגיד עליו משהו טוב?
"הוא כותב נפלא".

קראת את הספרים שלו?
"את הכל, בטח".

קראת עם רגשות אמביוולנטיים?
"למה אמביוולנטיים? קראתי בכעס איום".

ולמרות זה אתה חושב שהוא כותב נפלא.
"כן, גם חנוך לוין כותב נהדר. מה אני אעשה? אבל אני לא סובל את הדעות הפוליטיות שלהם. כי הם לא מבינים כלום".

מה איתך בימים אלו? יש לך עוד את המסעדה?
"לא. אני מתבודד. לפני שבועיים הייתי צריך להופיע בזיכרון, אבל ביטלו לי את ההופעה בגלל שאנשים איימו שם שאם אני אבוא אז יעשו הפגנה".

איפה היית צריך להופיע?
"בבית התותחן. הופעת אורח באיזה ערב זמר".

אז אין לך גם כל כך פרנסה בגלל הדברים האלה.
"בוודאי. מכים אותי בכיס. זה הנאורות של השמאל".

אז ממה אתה מתפרנס?
"אני לא כל כך מתפרנס".

אפשר להגדיר אותך מתחת לקו העוני?
"בוודאי".

אתה רציני?
"כן".

אז ממה אתה חי?
"מכלום, קצבה פלוס קצת חברים שעוזרים לי. זה איום ונורא. זה חופש הביטוי שהשמאל מתהדר בו".

אתה מקבל תמלוגים?
"קצת".

אתה רוצה להגיד משהו טוב על עוז אחרי מותו?
"תהא נפשו צרורה בצרור החיים ושינוח בשלום על משכבו. בגן עדן תהיה מנוחתו. שיבוא לחשבון נפש לפני הבורא ויסביר את כל מה שהוא עשה פה".

פניה עוז–זלצברגר, בתו של עמוס עוז, תרצי להגיב?
"לא, תודה".