זמן רב היה קולה של שמירה אימבר מהקולות המזוהים ביותר של קול ישראל, שם התבלטה כקריינית איכותית שבו־בזמן גם נודעה כמחוללת שערוריות סדרתית. היא הייתה נרגעת מהן בנווה השקט שלה בעין כרם, ירושלים, במחיצת צבים שאותם גידלה בגינה עתירת הצמחייה שלה.
בגיל 75, בלי המיקרופון, שעליו הצהירה בעבר כי “אני לא רואה את עצמי בלעדיו”, גם בלי הצבים חביביה והרחק מירושלים שהייתה שנים רבות חלק בלתי נפרד מנופה, אני פוגש אותה אולי במקום הפחות צפוי מטיפוס בלתי ממסדי שכמותה. ביטוי לכישוריה המשובחים כקריינית ניתן כעת במקום מגוריה הנוכחי, במרומי בית דיור מוגן של “מגדלי הים התיכון” בגני תקווה.
“אחרי ששי שלי מת לפני שנתיים, הייתי חייבת לשנות מקום”, היא מצביעה אפופה בעצב רב על פטירת בעלה, ד”ר שי גדיש, כגורם לתפנית בחייה. “לא יכולתי להישאר לבד בבית שהקמנו בעין כרם. כעת, אני במקום אחר לגמרי, שטוב לי ומתאים לי במצב הנוכחי שלי. בדיור מוגן אפשר להיות בחברת אנשים וגם יש המון פעילויות”.
“חסר, אבל כבר לא לוקחים אותי. ב־2005 יצאתי לפנסיה מוקדמת מקול ישראל, ואחר כך הייתה לי במשך ארבע שנים תוכנית של שיחות עם מאזינים ברדיו ירושלים. כשהתחלפו שם הבעלים, מצאתי את עצמי בחוץ. זה היה סוף הקריירה הרדיופונית שלי, אם כי מדי פעם מזמינים אותי מגלי צה”ל להחליף את אלכס אנסקי בתוכנית הבוקר. כמו כן, פעם בחודש אני מקריאה לרופאים תקציר של מאמרים מתורגמים ממגזינים רפואיים מהעולם”.
התרעות פיקוד העורף