אני נפגש עם גינת במשרדו באולפני הרצליה כשעל הדלת כתוב עדיין "כלבוטק". הוא ספון בו עם הפרסים והאותות שבהם זכה וכשצילומיו מתחנות הקריירה שלו מתנוססים על הקירות. ניכר שהאיש אוהב את עצמו, אני חושב לעצמי. בין הצילומים ממוסגר בגדול ההספד שפרסם לזכר סמי עופר. מעניין. מולו - רישום שלו, מעשה ידיו של טופול. גינת ואני ניתקים מההווה ויוצאים להפלגה בזמן כשההגאים בידיו.
מרימים עוגן בירושלים, שם נולד כבן לאם ממוצא יקי ולאב ממוצא גרוזיני. מגיל 5 גדל איתם בקריית טבעון. המורה שלו לתנ"ך היה שמואל בן ארצי, אביה של שרה נתניהו, "מורה נפלא". אביו החשמלאי של גינת חלם שבנו ילמד בטכניון הנדסת חשמל ועל הדרך רשם אותו ללימודי תיכון בריאלי בחיפה. לגינת הנער הייתה משאלת לב אחרת. "אם לא הייתי בתקשורת או זמר, בוודאי הייתי מורה", הוא מאמין.
אחרי "הברושים" הופיע בתיאטרון גודיק במחזמר "לחיי הסוסים שהוציאו את עם ישראל מהבוץ", שהשקיע את גודיק עמוק עמוק בבוץ, וגם בחידוש המחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" בקאמרי. כשנתקל במודעה על כך שמתארגנת להקה לקראת העלאת המחזמר "לחיות עוד קיץ, לעבור עוד חורף" בארצות הברית, נדלק. "עד אז עדיין לא הייתי בחו"ל", נזכר גינת שמאז ראה עולם. כוריאוגרף הלהקה יונתן כרמון פסל אותו בגלל משקל עודף לטענתו, ואילו מוזיקאי ההפקה, דוד קריבושי, התעקש עליו בגלל קול הבס שלו. כרמון התרצה. "הבאתי לך כדורים מאמריקה, קח כדור ביום ויהיה בסדר", אמר לו. גינת, שמאז רזה והשמין אין ספור פעמים, ציית ותוך חודשיים השיל 35 קילו. "רק אז התברר לי שאלה היו ספידים", הוא נזכר, "אבל לא היה אכפת לי. העיקר לתפוס קצת אמריקה".
כשחזר, הופיע בערבים בלהקת החתונות הקונסולרים ובשעות היום שימש כ"נהג מסלקה" של בנק מזרחי, כלומר זה שאסף את ההמחאות מהסניפים בדרום. זה לא סיפק אותו. הוא יצא עם להקת הצברים להופעות באירופה. בלונדון אמרגן אחד התפעל משירתו והבטיח להעלות בכיכובו מופע של שירי מערבונים. אז פרצה מלחמת יום הכיפורים ו"ישר מיהרתי ארצה והתחברתי בשארם א־שייח' לחבר'ה שלי מהשריון".
תוכניותיו של גינת השתנו באחת. לתקשורת נחשף בקורס כתבי ספורט בטלוויזיה, שאליו הגיע דרך מודעה בעיתון. "עברתי תקופה מטורפת, לאחר שלצד הקורס ולאחר מכן בזמן העבודה במחלקת הספורט בטלוויזיה עבדתי כנהג בבנק", משחזר גינת, שבמקביל החל לשמש ככרוז במשחקי הכדורסל של מכבי תל אביב, תפקיד שמילא לא פחות מ־31 שנה. באחרונה, במשחק הניצחון על אולימפיאקוס של דיוויד בלאט, הפתיעו אותו המכבים כשזימנו אותו להיכל התהילה של המועדון.
כחלק מהמחווה אפשרו לו להציג בתחילת המשחק את השחקנים בקולו המתגלגל, לאחר הפסקה של 14 שנה. זאת, אגב, לאחר שנים שבהן נמנע מלבוא למשחקים. "אם בדרך כלל אין לי כוח לקריאות של הקהל לחזור אל תפקיד הכרוז, הפעם, בטקס המרגש זה היה משהו מטורף", הוא אומר. "זאת בפרט שכעת נלווה אלי לראשונה אמיתי, הנכד שלי בן ה־5, שהוא משוש חיי".
אמיתי הוא נכדו הראשון של גינת, הנשוי לנאוה. הוא אבא לשלושה: נטלי (43), בתו הבכורה מנישואיו הראשונים, שהפיקה במשך שנים את תוכניותיו וכיום היא מדריכת פילאטיס; ליאור (32), העוסק בשילוח ימי ואווירי; ונועה (30), ביולוגית ימית.
נחזור לשנות ה־70. במהלכן הדהד קולו ארבע שנים בשידורי מחלקת הספורט של הטלוויזיה עד שנפרד ממנה בכעס. "לאחר שהפקתי מהארץ את השידורים מאולימפיאדת מונטריאול 76', הובטח לי שכעבור שנתיים אשדר ממונדיאל 78' בבואנוס איירס", הוא מעיד. "ביום שנודע לי כי יפרו את ההבטחה ודן שילון, מי שניהל את מחלקת הספורט, ייסע לשדר מארגנטינה, ניגשתי לחיים יבין שניהל את מחלקת החדשות והודעתי לו בחוצפה של כתב צעיר שלא אמשיך בספורט. כלומר, אותי, רפי גינת, לא מסדרים".
כך, מבלי להתכוון, מצא את עצמו בתוכנית "כלבוטק" בלי שהיה לו שמץ של מושג בנושאיה. "בתור כתב קפצתי למים בסדרה של חשיפות על הפקעת מחירים, בין שבחתונות, בין שברפואת שיניים, תוך שימוש במצלמות נסתרות, מה שלא הכירו כאן עד אז", הוא מספר. "וואו, הרייטינג של התוכנית קפץ בבת אחת. כעבור זמן הוטל עלי בנוסף לכתבות גם להפיק את התוכנית לצד דניאל פאר המנוח, שהמשיך להגיש אותה עד צאתו בשליחות הקרן הקיימת לישראל לקנדה. אז גם החלפתי אותו בהגשה. דני היה איש מדהים שמאוד אהבתי".
הגשתו הנחרצת והדרמטית של גינת, שבהנהגתו הורחבו תחומיה מעבר לנושאים הצרכניים שעמדו בבסיסה, תרמה לפופולריות הרבה של התוכנית, לצד התעניינות הציבור בתחקיריה הנוקבים. "מבחינתי, זה התחיל בגנבות בתחנת הדלק 'פז' על גשר הירקון, שידור שהיה שוס מטורף עם תגובות נזעמות, כולל זריקת עגבניות על התחנה", מעיד גינת.
"עורך סרטים מהחבר'ה שעבדו איתי, סיפר שתוך מילוי דלק במכוניתו תפס את עובד התחנה לא מאפס את מכונות השאיבה כמקובל. מה עושים? לקחתי את איתן הדר, הצלם הקבוע שלי, ודרך אגב גם זמר בדומה לי, והתמקמנו בדירה בבבלי שהשקיפה על מכונות השאיבה בתחנה. למרות שהציוד שלנו לא היה משוכלל כמו היום, תפסנו את עובדי התחנה בשעת הזיופים, וזה יצא פצצה. מאז כולם דיברו על 'כלבוטק'".
את הרעש הגדול ביותר עורר תחקיר החומוס והקוליפורמים שלו. "זה התחיל עם שמועה לגבי בעיות בחומוס באחת המסעדות", הוא משחזר. "אז עדה לבנון, שהייתה מנכ"לית המועצה לצרכנות, הציעה לערוך בדיקה מיקרוביאלית במספר חומוסיות מרכזיות, מה שהעלה שמות מוזרים כמו קוליפורמים, סלמונלה וכיוצא באלה, שאותם שמעתי בראשונה. מה שראו בתוכנית זה מגיש קורא מדף את התוצאות עם חותמת 'לא ראוי למאכל אדם' לצד צילום סטילס של כל חומוסייה".
הגילויים עוררו סערה. "מסעדות נסגרו תוך יום", הוא מספר. "אנשים הדירו את רגליהם ממסעדות שבהן התגלו מפגעים. זה היה קדימון לגילויים נוספים כמו פרשת הכרוב החמוץ, שהתגלה כי נכבש בנעליהם וברגליהם של עובדי אחד המפעלים. גילוי רדף גילוי, ומה זה פחדו מאיתנו. אגב כך חגגתי נקמה קטנה על מי שמנע ממני לצאת למונדיאל בארגנטינה, כשלקחתי ל'כלבוטק' כתבים מהספורט שהכרתי".
הייתה לגינת חגיגה נוספת ב"כלבוטק". "הפופולריות של התוכנית התבטאה בחיקויים שנעשו לי", הוא מעיד בהנאה. "הכי אהבתי את החיקויים של טוביה צפיר ושל אדיר מילר, כמובן גם החיקויים ב'זהו זה' וב'ארץ נהדרת'".
לדברי גינת, בעזרת "בשידור חוקר" פוענחו שישה מקרי רצח וגם נתפסו לא מעט שודדים, אנסים ונוכלים. "מכל התוכניות המקבילות באירופה היינו התוכנית עם אחוז התפיסות הכי גבוה", הוא מציין. "מצד שני שילמתי מחיר, כשהיו לא פעם איומים שחייבו לשים עלי שמירה. יום אחד גם פוצצו לי את כל הצמיגים באוטו ושפכו עליו דם. לאחר מכן הסתובבו ניידות סביב הבית שלי. והאמת? אף פעם לא נבהלתי מהאיומים האלה מתוך ידיעה שכלב נובח לא נושך".
לעתים הוא היה כמעין דון קישוט שהקדים את זמנו. "המתחזים?", גינת שואל ועונה. "בתוכניות 'כלבוטק' היו קטעים על בלי סוף מתחזים ונוכלים. היום יש תוכנית על מתחזים, וחיים אתגר עושה אותה היטב, גם אדוה דדון, שהיא חדשה בעניין".
"תמיד יהיו נוכלים, תמיד יהיו רמאים, תמיד יהיו מתחזים. לא היו לי אשליות שאפשר למנוע אותם. מה שידעתי זה שעלי לעשות שואו טלוויזיוני שיביא רייטינג. זה מה שהיה לי בראש. אני מודה שבכך הבנתי יותר מאשר בצרכנות".
מדברי גינת עולה שאין חדש תחת השמש. "לא כל כך מזמן היה תחקיר על המטבחים בבתי המלון", הוא נותן דוגמה. "ואילו אצלנו היה לפני שנים תחקיר על ארוחות הבוקר בבתי המלון. השפים והעובדים שם הם אחרים וגם הקהל שבא להתארח שם, אבל המחדלים אותם מחדלים".
כאן גינת מפתיע: "מעבר לכל מה שדיברנו עליו, האייטם הכי גדול בחיים שלי היה זה שעשיתי עם ליאורה עמיר על חסידי אומות העולם. אנשים סיכנו באירופה את חייהם כדי להציל יהודים בשואה ובבואם הנה נקלעו למצוקה נוראית, בלי זכויות ובלי ביטוח לאומי. הבאתי לאולפן את נשיא המדינה דאז, חיים הרצוג, כדי שיצפה בסרט שהכנו וראיתי אותו מזיל דמעות. בעקבות הביקור שלו באולפן הועלה בכנסת חוק חסידי אומות העולם. 119 חברי כנסת הצביעו בעדו ורק אחד מהם נעדר".
התרעות פיקוד העורף