למדריך קראו דווידֶה, כשם מלכנו המוזיקנט האדמוני. הרומאי בן זמננו, גבר רזה עם פני אינטלקטואל, הוליך אחריו קבוצה מגוונת של תיירים, שרצו לפסוח על התור בואכה הקפלה הסיסטינית. מאחורי דגלון האיחוד האירופי שלו נקבצו גרמנים, אנגלים, אמריקאים, פורטוגלים ואחרים. האחרים היינו זוג ישראלים וזוג אלבנים צעירים מאוד. נוצרה ידידות מיידית עם הנערה יוֹנה, והאמון ההדדי חיבר בינינו כאם ובת. השתדלנו ללכת בצמידות אחרי דווידה, עד שההמונים קרעו אותנו זו מזו בדוחק שלאורך גלריות הוותיקן, וכשהגחנו לבסוף אל כיכר סן פטרוס נמלאתי געגועים ליונה שאבדה לי לנצח מתחת לבריאת העולם של מיכלאנג'לו. נזכרתי בצער שבהיותנו בגני הוותיקן שאלה אותי באחוות נשים: באה לשירותים? אך האזנתי אז לדווידה הרומאי, ויונה פנתה והלכה לבדה עם חיוכה הביישני. החיים הם רצף של פרידות חטופות, אך מעט פרידות מתרחשות מתחת לאצבע אלוהים בקפֶּלה האחת שבה נאלצים כל קרדינלי העולם לשבת עד שייצא עשן לבן.

הייתי שקועה בקריאת הספרֹ כשיצאנו בעקבות דווידה, שדבריו השתלבו בכל מה שלמדתי מרוברט האריס על ה"קוֹנקְלָאוֶוה" (שם הספר במקור). האריס הוא סופר פורה, שמיטיב לבנות עלילות מתח בתקופות היסטוריות. ההתמחות שלו בתולדות רומא הולידה כמה רומנים היסטוריים, שאינם מסתפקים בעצם תיאור התקופה.

האריס (יליד 1957, נוטינגהם, אנגליה), בעברו כתב ה–BBC, שותל תמיד בלב הרומן חוט מחושמל של התרחשות עטופה במסתורין. על בסיס תחקיר מוצק הוא מעמיד סיפור בדיוני המנגיש תקופה לקורא, ומרתק אותו באמצעות תופעות חריגות. ברומן שלפנינו, חיבר האריס את העבר הרחוק אל ימינו אלה באמצעות מוסד המוסיף להתקיים באותו מקום ובאותה מתכונת מ–1492 ועד ימינו. מדובר בוותיקן, וליתר דיוק, באפיפיור, ולמעשה בתהליך בחירת האפיפיור בקפלה הסיסטינית. לכאורה, תהליך טקסי מנהלי באצטלה דתית מחמירה, איזה קורא מן השורה יתעניין בשיממון הזה? הקורא הבוטח בהאריס.

הסופר הזה מיומן, יודע את מלאכתו. גם אם האריך בתיאור פרטי הלבוש הקרדינלי, הקורא יוצא נשכר בקריאה קולחת בסיפור שאפשר לסמוך על אמינותו ולמצוא בו עניין ספציפי בזכות הרכיב הבדיוני, ועל הדרך לספוג חתיכת השכלה פופולרית.

באמצעות תודעתו של הקרדינל לוֹמֶלי, נשיא מועצת הקרדינלים, פורש האריס את מהלך האירועים מרגע מותו של אפיפיור אהוב. אמרכל משק הבית האפיפיורי מעיר את לומלי בשתיים אחר חצות, והחל מאותה שעה אפלה לפות הגיבור המיוסר בהכרח להיות בעל הסמכות העליונה בתהליך בחירת האפיפיור הבא. במשך אותם ימים ספורים האחריות מעיקה עליו בגלל הסודות הגלויים והסמויים. הוא עצמו כבר קשיש, והמתח נותן בו אותותיו, אך אין הוא מאבד את שיקול דעתו ואומץ לבו. מחויבותו לתהליך נקי משחיתות, דבקותו באמונתו, מזקיפים את קומתו אחרי כל רגע קשה. הוא מתוודע לקרדינל שלא ידע על קיומו, נחשף למעשי רמייה ושוחד בקרב המועמדים הבולטים, חוקר בעצמו את השמועות ומגלה ראיות. "הבה נתפלל שהאדון יעניק לנו אפיפיור שמפקפק, ודרך ספקותיו ימשיך להפיח חיים באמונה הקתולית, חיים שיעניקו השראה לעולם כולו", הוא אומר לקהל בבזיליקת סן פטרוס לפני התכנסות הקרדינלים בקפלה.

האריס מהלך בחוכמה ובקלות בין האלמנט הדתי–אמוני המצוי בתשתית הנושא שבחר בו, לבין ההתייחסות האובייקטיבית, חילונית, לתהליך בחירה של מנהל אחד לארגון הגדול בעולם. תחושת הזמן ההרה גורל, הזמן הקריטי, אינה מרפה. האריס מכבד את הוותיקן בכך שהוא מטהר אותו בסיפור שלו. המושחתים לא יינקו, וכשקיצונים אסלאמיים מאיימים לחבל בבחירת המועמד הטוב ביותר, יודע לומלי הישר והחכם לשלוט באירועים. גיבורו של האריס מוליך אל סוף שהוא התחלה חדשה לגמרי, מפתיעה. הלוואי עלינו.

"עד שיצא עשן לבן", רוברט האריס, מאנגלית: גיל שמר, כנרת, זמורה, 270 עמ'

***

בסמטה רומאית

אם תצאו מהמלון הזעיר ותלכו צעדים אחדים לימין בסמטה הססגונית גוֹבֶרְנוֹ וֶקְיוֹ (הממשלה הישָנה) שברומא, תגיעו לחנות ספרים באנגלית ותהיו מוכרחים להיכנס אליה. נמצא שם כרך בן שתי נובלות של ז'ורז' סימנון. חטאתי בקריאת תרגום לאנגלית של יצירה שנכתבה במקור בצרפתית, והחטא היה מתוק מדבש. הסיפור "Black Rain" נקרא במקור "Il Pleut Bergère" שפירושו "גשם כבד". ככל הידוע לי, ולצערי, היצירה טרם תורגמה לעברית. לנובלה השנייה קוראים "The Survivors" ("Les Rescapés du Télémaque"), ולא הספקתי לקרוא אותה.

מטר בלתי פוסק יורד לאורך הסיפור, הנמסר מפי מבוגר המתאר אירועים כפי שנחרתו בזיכרון הילד שהיה. סימנון בנה יצירה מושלמת בכל היבט ספרותי. הוא ברא אווירה מוחשית בעיר שדה בנורמנדי, בכיכר השוק הנמחצת תחת שמיים כהים וגשם היורד ללא הפוגה. ילד מתבונן מחלון הדירה הקטנה במתרחש בכיכר ובדירה שבבניין הסמוך, שם מתגורר ילד אחר, שפרטי חייו עגומים ומסתוריים. יצירה של סימנון כוללת באופן טבעי כמעט התרחשות פלילית המעיקה על הסביבה הקודרת ממילא, והתקוממות המונית, שהחלה ברצח של מהפכן, מאיימת לפרוץ באלימות בכיכר שלפנינו.

בתווך נתקעת דודה שמנה ומרושעת, המחריבה את ההרמוניה המשפחתית שבבית פנימה. המארג המדוד של הסיפור על כל מרכיביו המדויקים הוא מלאכת מחשבת סימנונית מובהקת.

(המקור של "Black Rain" יצא לאור ב–1941, התרגום של ג'פרי סיינסבורי מ–1949, ומהדורת פינגווין שבידי מ–1965).

Black Rain, Georges Simenon. יח"צ Black Rain, Georges Simenon. יח"צ

ילד איטלקי

מי שיהיה מבוגר המשתוקק לנורמליות, ובעצם לקונפורמיזם, מתחיל את חייו כילד מוזנח רגשית, שפורק את תשוקתו לתשומת לב באלימות כלפי צומח וחי. אלברטו מורביה (1990–1907), מגדולי סופרי איטליה שלאחר מלחמת העולם השנייה, זכה באחרונה לתרגום היצירה שפרסמה אותו: "הקונפורמיסט".

"הוא זכר שרוברטו דיבר באחד הימים על פנימיוֹת שהורים שולחים אליהן את ילדיהם הפרועים בתור עונש, והופתע שהוא משתוקק מאוד לעונש הזה".

(מאיטלקית: עתליה זילבר, פן הוצאה לאור, ספרי חמד, ידיעות אחרונות, 359 עמ', כולל אחרית דבר מעניינת של אורי ש. כהן).

אלברטו מורביה, הקונפורמיסט.  יח"צ אלברטו מורביה, הקונפורמיסט. יח"צ