1. ההתנפלות על אמיר אוחנה, שהתמצית שלה היא: לא יכול להיות הומו ימני, מאירה תפיסה מאוד בעייתית בעיני. כאילו שההגדרה המינית של אדם היא כל הווייתו. ושלא יכול להיות גבר הנמשך לגברים אחרים, ובמקביל חושב שהפלסטינים הם לא פרטנר, או אפילו שיש אלוהים, ושחשוב לשמור מסורת. גם כאן, הסובלנות נגמרת כשמישהו חושב אחרת.

2. מופע המחווה ליצחק קלפטר, שהתקיים בסופ"ש האחרון בהיכל התרבות, כלל הרבה מאוד רגעים מרגשים. ברי סחרוף ושלמה מזרחי יחד על הבמה, תמר אייזנמן מבצעת נפלא את "סוף העונה", דודו טסה הופך את "בלילה" לשלו וכמובן - קלפטר עצמו, שר ומנגן למול קהל יוצא מגדרו. צל"ש מיוחד למנהל האומנותי של המופע גיא מזיג, שגם הפליא בנגינה.

3. העובדה שארגון אוהדים במועדון פאר בכדורגל הישראלי מוציא הודעה רשמית שבה הוא "מזכה" את השחקן עלי מוחמד מאשמת מוסלמיות, אבל תובע ממנו לשנות את שמו, היא ביזיון לבית"ר ירושלים, לכדורגל הישראלי ולמדינת ישראל כולה. אנשי לה פמיליה צריכים ליהנות מהתעלמות תקשורתית גורפת, כדי להוציא להם את האוויר ממפרשי השנאה.