זה קרה לא מכבר באירוע תרבותי שהתקיים ברעננה, שם זומנה לקהל הפתעה רבתי. אחד מבאיו הוזמן בלי התראה על ידי המנחה לעלות לבמה ממקומו באולם. שמו, עמירם ספקטור, אולי לא אמר הרבה לקהל, אבל כשפצח ב”ערב במסחה”, שירם של חיים חפר וסשה ארגוב, בביצוע מדויק ברוח הביצוע המקורי של “התרנגולים”, הקהל כמעט לא נתן לו לרדת מהבמה כשגילה שהיה אחד מהם.



כעת חושף ספקטור את הסיפור הלא ידוע, המסתתר מאחורי לחן השיר האהוב. “למעשה, חפר כתב את השיר על ותיקי כפר תבור לצלילי קטע הפתיחה של המיוזיקל ‘שבע כלות לשבעה אחים’. כשנעמי פולני הביאה לנו את השיר, זה נשמע יותר מדי שמאלץ אמריקאי. רק אז עבר הכדור לסשה ארגוב, שהלחן שלו נאהב על ידי כולנו”.





“אויגן”, זה היה הכינוי שהודבק לעמירם ספקטור בלהקת הנח”ל. “’אני רוצה לראות רצח בעיניים’, כך אמר לנו אורי זוהר כשביים אותנו ב’שיר הספרים’”, הוא נזכר. “מרוב רצון למלא את ההוראה שלו הרגשתי שהעיניים יוצאות לי. ‘אתה ממש אויגן’, עיניים בלעז, אמר אורי, במאי מעולה שהיה גם משוגע על כל הראש”.



“התקופה שעברתי בלהקות הנח”ל והתרנגולים הייתה היפה בחיי. החוויות שצברתי בהן מלוות אותי עד היום”, מספר ספקטור. לדבריו, לא הגיע אליהן באקראי. ארטיסט מלידה, אמרו עליו, מי שהשתתף מילדות בחוגים דרמטיים והעריץ וחיקה את מאיר מרגלית, כוכב תיאטרון אהל. ספקטור, 79, שמלווה את שיחתנו בשירים מאז בקול שנשמר במרוצת הזמן, היה היחיד שהתקבל ללהקת הנח”ל על סמך שירת אריה אופראית מ”אאידה”.



כטירון בלהקה החל את דרכו בה בדממה. “זה היה בשיר ‘דינה ברזילי’”, הוא מציין. “עלי, המתחיל, הוטל לעבור את הבמה מצד אל צד כסגן גד רפאלי, עם כובע ושרביט של רס”ר, מבלי לאפשר לי להשמיע הגה מול שירתם של בחורי הלהקה אריק איינשטיין, יהורם גאון ויוסי פרוסט. אני מה זה קינאתי בהם. הצ’ופר הגיע כש’במחנה נח”ל’ ארגן אצל חפר מפגש בין ה’סגן’ לבין אחת שאכן נקראה דינה ברזילי, אבל לא היה לה שום קשר לעניין”.



בתום השירות הצבאי הציעו הוא וחבריו ללהקה לנעמי פולני, מי שהעמידה פזמונים בנח”ל, להקים איתם להקה אזרחית. “רצינו להמשיך בהופעות בקיבוצים בערבי שבת את הכיף מלהקת הנח”ל. ליותר מכך לא העזנו לשאוף”, מעיד ספקטור. “אהבנו את העבודה עם נעמי, שהייתה תמיד אחת מהחבר’ה ועם זאת ידעה לחלוב מאיתנו את מלוא התפוקה האמנותית. לדעתי, לא היה ראוי ממנה לפרס ישראל”.



“התרנגולים לא היה השם היחיד שהוצע ללהקה”, הוא חושף. “בין השמות האחרים שעלו על הפרק היו ‘הכרובים המזמרים’, ‘הצעירים’ ואפילו ‘הצבא הכחול’, רחמנא ליצלן. לא ידענו מה היה לנו בידיים. הגדולים מכולם, שייקה אופיר, יוסי בנאי ואורי זוהר, פקחו לנו את העיניים, כשאמרו לנו שניחשב לפושעים אם נתעקש על הופעות בקיבוצים בלבד. ‘כל המדינה צריכה לראות אתכם’, הם הכניסו לנו לראש. ההמשך ידוע. 600 הופעות בשתי תוכניות עם הרכב משתנה ביניהן, להיטי ענק של להקה שלא הייתה כדוגמתה בארץ”.




מדוע התפרקתם?
“אי אפשר להניח את האצבע על הנקודה שתסביר למה התפרקנו. הופענו בלי סוף עד שהרגשנו שגמרנו את הסוס. בעצם, פעלנו כמו בקו ייצור של בית חרושת, ותוך כדי המרוץ המטורף לא הכנו חומר לתוכנית ג’”.

לטענתו, מבין יוצאי התרנגולים הוא היה אמור להיות הצלע הרביעית בגשש החיוור. “יש לי אפילו חוזה חתום איתם שאנהל את ההרכב תמורת עשרה אחוזים מההכנסות”, כך ספקטור. “פשנל גאל אותי מכך וכמתנת פרידה הטיל עלי לארגן לגשש מסע הופעות סביב העולם. הייתי בן 28 כשעברתי ממקום למקום עם תיק ג’יימס בונד ביד וחתמתי על החוזים בשם פשנל. לסיבוב עם הגשש לא הצטרפתי, כי הייתי בהתחלת הרומן עם צביה אשתי ופחדתי להפסיד אותה”.

מדוע התאיידת מהבמה בגיל 24?
“חשבתי ברצינות על לימודים באוניברסיטה. לא רציתי להיקלע למצב של שחקן־זמר־בדרן שמחפש תפקידים בנרות. ראיתי מספיק אסטרונאוטים ב’כסית’”.

היו לך חרטות?
“חרטות? ממש נקלעתי למשבר רציני. לאט־לאט הפסקתי לשמוע את הלחשושים מאחורי הגב, שהם כאופיום של העוסקים בבידור. בהחלט התנסיתי בתקופה קשה של גמילה מסם הבמה”.

אני לא יורד

זמן מה ניסה להמשיך באמרגנות. הוא הפיק מופע בידור עם כוכבי התקופה והיה מעורב בהפקת “הלוך הלכה החבריא” ולהקת פיקוד דיזנגוף, “עד שתפסתי שזה עסק עם יותר מדי סיכון”.

ובעודם על הבמה?
“שרתי איתם מאחורי הקלעים ולא עלה בדעתי להצטרף אליהם על הבמה. ידעתי את מקומי. די מהר סגרתי את משרד ההפקות שלי. הבנתי שזה סידור לא נכון להמשיך להתרוצץ בהופעות בעוד האישה נשארת לבדה בבית”.

דרך פרוטקציה הגיע לאל על. הוא התחיל שם בשיווק ובמכירות בתל אביב ובהמשך יצא בעקבות מכרז לדטרויט שבארצות הברית. כעבור 15 שנה בחברה עבר לסחר בינלאומי ביהלומים וישב יותר מ־20 שנה בארצות הברית. “אף פעם לא החשבתי את עצמי כיורד”, התרנגול בדימוס מוכן לחתום. “כל הזמן היו לי געגועים עד דמעות לארץ”.

ספקטור עשה לכך סוף ב־2012, כשסגר את העסק והעביר את מלאי היהלומים לחבר. “עברתי להיות גמלאי במשרה מלאה”, הוא אומר. מאז הוא וזוגתו חולקים את חייהם בין הארץ לבין דנוור, “שם אנחנו מתאווררים ממה שקורה בישראל, בייחוד מבחינה פוליטית”.

בני הזוג ספקטור הם הורים לשלושה, וסבים לחמישה נכדים מבנותיהם מיכל ותמי. הבן עדי חזר בתשובה. ביתם בהוד השרון מלא בתרנגולים במצבי צבירה שונים והוא כעין מקדש־מעט המנציח את להקת העבר האהובה ומשמר פריטים ממנה.

ספקטור, תכול העיניים ובעל הזקן הצחור, תוסס ושופע שמחת חיים. פחות משמחים אותו השירים של היום. “אין כשירי התרנגולים”, הוא משוכנע.