בבחירות הקרובות אצביע, ככל הנראה, לחיבור המשונה הזה שבין מרצ והעבודה, בעיקר בגלל ההרגל הנצחי שלי לשלשל פתק של “אמת" בקלפי. ואם בסופו של דבר תוקם קואליציה שבראשה לא יעמוד נתניהו, אהיה מרוצה. כי הגיע זמנו ללכת, מזמן. אבל זאת תהיה בעיקר הקלה, לא שמחה, וכזו המהולה בהרבה מאוד מועקה וסימני שאלה. סימני שאלה שאני מפנה לעצמי ולכל מי שמתכוון להצביע לכחול לבן, או למרצ עבודה (כלומר, קרוב ל-99 אחוז מהאנשים שאני מכיר):
אידאולוגיה? מה יעשו מפלגות המרכז-שמאל החדשות ביום שאחרי נתניהו
החלטתי למי אצביע בבחירות הקרובות, אבל זה לא פיזר מבחינתי את הערפל סביב המפה הפוליטית. להיפך. כמה קושיות שכל אזרח הגון (בעיקר משמאל) צריך לדקלם
התרעות פיקוד העורף