אנחנו, בגלי צה"ל, נענינו לשמחה'לה, ככה קראנו לו. ערכנו תוכניות פומביות שאותן הקלטנו בבית קיי בנהריה, בבית גולדמינץ בנתניה ובעצם בכל מקום שבו היו פצועי צה"ל ושבו היה שמחה'לה.
"אני מודה, חשבתי שמדובר בעונש חינוכי. שהפילו עליי תיק עם מטען עודף של חשיבות ומועקה. ספר שכתב נכה צה"ל על חייו של ניצול שואה, שהפך לנכס של ישראליות. טעיתי. מדובר בסיפור אנושי. צובט בנשמה".