שני חדרים ברוטשילד | ריקוד מקרי על דשא סינתטי בשדרה גרם לצמד רקדנים להחליט שאולי הגיע הזמן להוציא את המופע שלהם אל הרחובות

בפני חובבי המחול אין צורך להציג את צמד הרקדנים והכוריאוגרפים ניב שיינפלד ואורן לאור, אך דווקא תקופת הקורונה חשפה אותם לקהלים חדשים ומפתיעים. לא, הם לא עברו לזום כמו כולם, אלא החליטו להעביר את המופע שלהם, "דירת שני חדרים", שרץ בחודשים האחרונים על הבמות, אל המרחב הציבורי, עם מסיכות. "האמת היא שהזמן הזה נתן לנו אפשרות לצלול פנימה לתוך תהליכי יצירה מעניינים. אנחנו גרים יחד, וחשנו צורך לשמר לא רק את שגרת האימונים הרגילה שלנו, אלא גם להמשיך ולרקוד", מספר ניב, "באחד הסיבובים מתחת לבית בתקופת הסגר, עברנו בחלקת דשא סינתטי בשדרות רוטשילד, והיה משהו נעים בתחושה העירונית החצי ריקה, בשקט שפתאום ירד על השדרה הסואנת. התחלנו לנוע, סתם בתור חוויית אימון משותף בחוץ עם מסיכות". החוויה של הריקוד בחלל הציבורי הייתה מעניינת, וניב מוסיף שתגובות של עוברי אורח, שבמקרה חלפו במקום, גרמו להם לקחת את הסיפור הזה צעד אחד קדימה. "פתאום היו חיוכים, אנשים נעצרו לכמה דקות, הסתכלו והמשיכו הלאה. אז החלטנו שאנחנו כותבים בפייסבוק שאנחנו מתאמנים בשדרה, ואם מישהו באזור - הוא מוזמן לעבור". 

אורן מוסיף שלא הייתה להם ברירה אלא לצאת החוצה. "אנחנו לא מתחברים למופעים במדיום הדיגיטלי. זה היה שטוח מדי, המדיום בעינינו הוא מוגבל מאוד וחסר והוא גורם לצופים להיות עוד יותר פסיביים. כשראינו שיש תגובות טובות בשטח, החלטנו שאנחנו מעלים את המופע המלא של 'דירת שני חדרים', בהתאמה למרחב הציבורי. היה בזה משהו יותר משוחרר ופחות מחויב, ואני משוכנע שזה פתח פתח לקהל שלא התכוון אף פעם לצפות במחול להיחשף לז'אנר החדש". כרגע מומלץ להיכנס לעמוד הפייסבוק של השניים, ועד שיחזרו המופעים לסדרם פשוט לחפש אותם בעיר - חינם אין כסף. וכן, המופע בהחלט מתאים גם לילדים. 

שיינפלד ולאור. הרחוב הופך לבמה (צילום: אפרת מזור)שיינפלד ולאור. הרחוב הופך לבמה (צילום: אפרת מזור)

חתירה למגע | על מופע שמוקדש כולו לצופה אחד ועל תערוכת צילומים שמתארת את הסביבה הקרובה ביותר

"רגע לפני שאולמות התיאטרון יחזרו להתמלא, רצינו בתיאטרון הבית להביא לעולם פסטיבל של יצירה שיכולה לקרות ומתקיימת כולה בהשראת המגבלות של העכשיו", מספרים ג'ייסון דנינו הולט, המנהל האומנותי של תיאטרון הבית, והאומנית נטלי צוקרמן, שמנהלים במשותף את הפסטיבל "היום שאחרי - חתירה למגע".

זהו אירוע שנותן לאומנים ליצור בו, בתקופה שבה אין יצירה פנים אל פנים, ולחזור לפגוש את הקהל שלו. "הרעיון הוא של עבודות אחד על אחד, מופיע אחד וקהל אחד. או עבודות של אחד על שלושה, מופיע אחד ושלושה בקהל. עבודות אינטימיות וקצרות שבודקות מחדש את המושגים 'אינטימיות' ו'מגע' ומציעות לצופה היחיד חוויה אישית ועוצמתית", מספר דנינו הולט. הצופים יוזמנו למסלול שמורכב מחמש עבודות שמתרחשות ברחבי ומסביב לתיאטרון הבית ביפו. הצופה יובל ממרחב למרחב, מיצירה ליצירה, ויחווה מופעים שמפגישים אותו שוב ושוב עם מגע ועם התקרבות. 

ג'ייסון דנינו הולט (צילום: יוסי שיאני מרום)ג'ייסון דנינו הולט (צילום: יוסי שיאני מרום)

החיים במאה מטר

בתחילת חודש מרץ פסקו כל העבודות להגיע לפתחה של דין אהרוני רולנד, צלמת, אומנית ומשוררת, שהתפרנסה בעיקר מצילום ומתערוכות. "יש לי ילדה בבית, ואין לנו חצר, והבנתי שעומדת להיות תקופה לא פשוטה שבה אני צריכה להתמודד עם אי ודאות ועם איך ממשיכים הלאה. מצד שני, כל הזמן הייתה לי במודעות העובדה שזו תקופה היסטורית ומשבר בינלאומי, והחלטתי שלשם התעסוקה, אני מתעדת כל יום במרחב הפרטי שלי, מאה מטר מכיכר רבין". לרולנד, שבדרך כלל מתעדת עבור אנשים, עלה הרעיון להעלות תערוכת צילומים בתום הקורונה, אלא שבעקבות שיחה עם אוצרת האומנות גילת אלקסלסי, שהיא במקרה אחת האמהות שהיא מכירה מהגן של בתה, היא הבינה שאין מה להמתין ופרסמה מעין קול קורא באתר אינטרנט ייעודי, מה שהפך בסופו של דבר לתערוכה וירטואלית בינלאומית: "מאה מטר - תערוכת צילום 2020". "הגיעו צילומים מרגשים, מקסימים, פרויקטים שאנשים עשו בחו"ל כמו פרויקט מרפסות שעשתה בחורה מברלין וצילומים של אנשים שתיעדו את עצמם במאה המטרים שלהם. זה היה עוצמתי ומחזק ובעיקר מראה את הפנים היפות והרגישות בתוך המשבר הזה".

דין אהרוני רולנד (צילום: דין אהרוני)דין אהרוני רולנד (צילום: דין אהרוני)