בחזרה לעתיד: אל היוזמה, החדשנות, הערבות ההדדית, ואל ערכי היסוד של הישראליות. יצאנו למסע בזמן, ובדרך גילינו דברים שאנו מקווים שיישארו כאן גם בעתיד.

תרבות בימי קורונה

ליאור זלמנסון הוא חבר סגל בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, שחוקר במשך שנים רבות התנהגות וירטואלית ברשת ועוסק בין היתר בתרבות דיגיטלית ובאומנות דיגיטלית. פסטיבל "פרינט סקרין", שנערך במדיטק בחולון, הוא פסטיבל שזלמנסון ניהל, לכן קבוצת הפייסבוק שהקים, "תרבות בימי קורונה", הייתה רק מהלך טבעי. "עם פרוץ הקורונה בארץ, ממש כשהכריזו לראשונה על סגירת המוזיאונים והתיאטראות, כתבתי פוסט בפייסבוק שאומנם אין מוזיאונים ואין תיאטראות, אבל זה לא אומר שאין תיאטרון", מספר זלמנסון, "והוספתי שהגיע הזמן לנצל את המצב שנכפה עלינו כדי לחקור אפשרויות יצירתיות חדשות. כששאלתי מי רוצה להצטרף לקבוצת דיון, דמיינתי 20-10 אנשים שיגידו שהם בעניין אבל ענו 300, אז הבנתי שצריך להקים קבוצה". 

הקבוצה הייתה פעילה לא רק בהחלפת הגיגים בפייסבוק, אלא גם ביצירת כנס זום גדול בשם "תרבות ממרחק בטוח". "דנו בו על תחומי דיגיטל ותרבות שונים, מה אפשר ללמוד ממשחקי מחשב, איך אפשר למקסם את ז'אנר ההצגות באינטרנט. אנשים גילו את תרבות האון ליין רק עכשיו, אבל כדאי לציין שפרויקטים מרתקים של אמנות ברשת היו קיימים תמיד, וזו דרך נפלאה להיחשף אליהם". בהמשך הוקם "פסטיבל ויראלי" בשיתוף פעולה של זלמנסון עם ארז מעין, מאיה מגנט וניצן כהן מתיאטרון תמונע, "הוצאנו קול קורא והשקנו 20 עבודות חדשות שכולן מיועדות לרשת. הכוונה הייתה לאתגר את היוצרים שיושבים בבית לא להעלות מופע קיים לאונליין אלא ליצור מחדש בזירה טכנולוגית". 

השאיפות של זלמנסון הן לנצל את משבר הקורונה ולגרום לכך שיכירו בתרבות שקורית בדיגיטל כלא פחות מהותית וחשובה לתקצוב. "תקצוב משרד התרבות תמיד קשור למקום פיזי, מספור אנשים שנכנסו דרך השומר, מספור כמות מושבים. זו תפיסה שמרנית בעיניי, שטוענת שתרבות חייבת חלל פיזי. תרבות לא צריכה להיות כפופה למגבלות פיזיות. אתם יכולים לפתוח תערוכות והקהל יהיה מכל העולם. זה משהו שאני רוצה להנחיל תרבותית מול האוצרים ומול בעלי מוסדות, אבל זה גם לא יעזור לי אם לא ישנו את הגדרות התמיכה. ברגע שדברים עולים וירטואלית אין מרכז ופריפריה. לפחות בהגדרה הפשוטה, אפשר להתחבר מכל מקום, והתרבות אינה מפלה בין מי שיש לו כסף למי שאין, זה שובר מחסומים דמוגרפיים".

ליאור זלמנסון (צילום: בוריס גילטבורג)ליאור זלמנסון (צילום: בוריס גילטבורג)

תרבות להמונים | בקתדרה של מוזיאון ארץ ישראל גילו שההרצאות בזום מגדילות את פוטנציאל הקהל

הקתדרה במוזיאון ארץ ישראל, המוסד הוותיק והידוע בהרצאות איכות לקהל הרחב, הוקם לפני כ־20 שנה במטרה להנגיש ידע אקדמי לקהל משכיל וסקרן. בתוך שנים ספורות הפכו ההרצאות בקתדרה לחלק אינטגרלי מתרבות הפנאי של קהל גדול ורב. בשגרה שלפני הקורונה, קיימה הקתדרה באופן שוטף יותר מ־100 קורסים וסדרות הדנים בנושאים רב־תחומיים, ובהם תרבות, אומנות, מוסיקה קלאסית, קולנוע, היסטוריה, תנ"ך, תרבויות, פילוסופיה, משפט, רפואה, מדע ופסיכולוגיה. 

את ההרצאות מעבירים מרצים מוכרים ומבוקשים מעולם האקדמיה והתקשורת, מומחים וחוקרים בעלי שם, סופרים, הוגים ואנשי מפתח בחברה ובתרבות הישראלית.

קהל המטרה המרכזי של הקתדרה היה עד כה בעיקר מבוגרים (בני 50 ומעלה) משכילים, צרכני תרבות ופנאי. אלה מגיעים בהמוניהם לאתרים השונים שבהם מקיימת הקתדרה את פעילותה, במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, בסינמטק תל־אביב, במוזיאון בית התפוצות, במרכז וייל בכפר שמריהו ובבתי הקולנוע של רשת לב ורשת יס פלאנט. רובו המכריע של קהל הקבע של הקתדרה מורכב מתושבי מרכז הארץ, ובעיקר מתושבי תל אביב ואזור השרון.

בעקבות ההנחיה למניעת התקהלויות, ומתוך התחשבות בקהל המבוגר שנאלץ לשהות בביתו ולוותר על שגרת הלימודים שכה אהב, החליטו מנהלי הקתדרה לקיים את כל הקורסים באמצעות פלטפורמת הזום שנכנסה לחיינו בסערה. בעקבות ההסבה ללימודים בזום, הפעיל צוות הקתדרה הן מוקד שירות אנושי הנותן הדרכה ותמיכה לשימוש בזום למי שביקשו להצטרף להרצאות והן מענה טכני והפקתי למרצים, שחלק ניכר מהם עשה את טבילת האש הראשונה שלו בזום בזכות ההחלטת ההנהלה. 

לדברי קובי כהן, סמנכ"ל שיווק ומכירות של הקתדרה: "ההחלטה לעבור למפגשים בזום ולהמשיך לקיים, עד כמה שאפשר, את השגרה שכולנו הכרנו לפני הקורונה, נבעה מהרצון שלנו להמשיך להיות חלק משגרת הפנאי של הלקוחות שלנו ומתוך דאגה לפרנסתם של המרצים והמרצות שהולכים עמנו לאורך שנים. שמחנו לגלות ש־99% מהלקוחות שלנו הסכימו לעבור ולצפות בהרצאות בזום. נוסף על כך החלו להירשם לקוחות חדשים לצפייה בהרצאות, חלקם מאזורים מרוחקים מן המרכז, ואף קהל של ישראלים מחו"ל. 

"בהרצאות שיועדו במקור לאולם של כ־300 איש, השתתפו בסופו של דבר אונליין לא פחות מ־700 איש", מציין כהן, "מהר מאוד הבנו כי הקפדה על שידור וצילום איכותיים והטמעה של הזום בקרב הלקוחות והמרצים הפכה את החוויה לנעימה, נוחה ומלמדת, הן עבור קהל הלקוחות של הקתדרה והן עבור קהל פוטנציאלי חדש, המתגורר רחוק מאתרי הפעילות של הקתדרה, או מעדיף לחסוך את הפקקים וחיפוש החניה. הבנה זו הביאה אותנו להחלטה להשקיע לראשונה בקורסים המקוונים".

כהן מוסיף: "השינוי הפסיכולוגי בקרב אנשים, שנוצר בעקבות ההכרח לריחוק חברתי, גרם לאנשים להבין שהרצאות מקוונות טובות לא פחות ממפגשים פרונטליים, ולנו הוא פותח אפשרויות חדשות ומעניינות, ללא מגבלות שהיו עד כה: אנו יכולים להגדיל את קהל המשתתפים בכל אחת מן ההרצאות ללא מגבלה פיזית התלויה במספר המקומות באולם, להעביר הרצאות לתושבי הצפון, הדרום, ירושלים ומחוץ לגבולות ישראל, ובאיכות מעולה".