אמנם לא מדברים על זה בחדשות, אבל לצד האתגרים שהקורונה הכניסה לשגרת יומנו כמו הצורך האובססיבי לשטוף ידיים מדי רבע שעה והחרדה האטומית להתעטש ליד אנשים זרים – השיט הרגיל של היום-יום לא באמת התנדף מחיינו: ריבים עם החברה הכי טובה, קנאה לבן זוג או סתם באסה כללית, וכשכך – מה מעודד יותר מאשר לשמוע אנשים נוספים שחווים את אותן צרות?
אם הייתי צריכה לחשוב על משפט שיתאר את הפודקאסט הזה, הייתי בוחרת ב"ורדה רזיאל ז'קונט גרסת 2020". בהסכתן, סיון ויהב מקבלות הודעות אנונימיות ממאזינים המשתפים אותן בצרות שלהם – ויחד, בדינמיקה קלילה ובהרמוניה נפלאה הן מפרקות את הבעיה ומספקות עצות מניסיונן האישי. מה שהופך את הפודקאסט למשעשע במיוחד הוא השיח הפתוח והחופשי בין השתיים, שנוטה להזכיר גם את השיחות בחבורה הרכלנית שלי (כולל ה"כפרה!"). הן לא מפחדות לעסוק בנושאים שעשויים להיות מביכים לשיח מול המיקרופון והפורמט שפיתחו מצליח להיות תמציתי כשבמשך 30 דקות הן עוסקות בשלוש סוגיות שונות ומגוונות.
האם ההאזנה לפודקאסט מעשירה אותי בתובנות מרעננות? לא במיוחד, אבל מי קבע שכל הסכת חייב להיות לייף-צ'יינג'ינג? דווקא כעת, כשנתונים מלחיצים על מתים, חולים וגל שני מקיפים אותנו מכל עבר – כיף וממכר להקשיב לצרות של אחרים, שגורמות לחיים שלנו, ולו לרגע – להיראות טובים יותר.
בקבוצת הפייסבוק "אני שולמן" המאגדת את אוכלוסיית העצמאים בישראל יש למעלה מ-200,000 חברים. מפחיד לחשוב כמה מתוכם התרסקו תחת העול הכלכלי בעקבות הגבלות המגפה, וכמה נמצאים בצומת דרכים לגבי המשך עתידם התעסוקתי. "מושג ירוק" אמנם לא הוקם בעקבות המשבר – אך אני מוצאת אותו רלוונטי מתמיד במיוחד עכשיו, כשאלפים רבים של ישראלים מתמודדים עם אותם אתגרים.
איך משנים מסלול באמצע החיים? איך לא מאבדים את היצירתיות? איך יודעים לתמחר עצמנו בצורה הוגנת? כל אלו הן רק חלק מהשאלות בהן עוסק "מושג ירוק", פודקאסט הנועד להעלות לשיח את כל החששות, השאלות והתובנות איתם מתמודדים עצמאים בישראל.
בכל פרק מגיע אורח מתחום אחר לספר על ניסיונו, כאשר המשותף לכולם הוא העובדה שלא מדובר במטאורים המתגוררים בגורדי שחקים ב- L.A, אלא באנשים מן השורה שפיצחו את השיטה ומגיעים לחלוק מחוויותיהם האישיות. סוד הקסם מבחינתי הוא השיח הקצר המתרחש בכל פרק (20-30 דק') שמצליח להישאר קונקרטי ופרקטי תוך מתן שיטות וטיפים ישימים, ונמנע מגלישה למקומות רוחניים שנועדו למלא בעיקר זמן אוויר. קחו דף ועט, הקשיבו לאורחים המעניינים אתכם – ובהצלחה בדרככם החדשה.
(גילוי נאות: הפודקאסט שייך לגוף עסקי בשם "חשבונית ירוקה" אך ההמלצה לא ממומנת, ונכתבה לאחר האזנה קפדנית למגוון פרקים ומתוך הבנה שהארגון העומד מאחוריו הוא זה שהופך את התוכן לכה יעיל ורלוונטי).
"יום בלי צחוק הוא יום מבוזבז" אמר צ'רלי צ'פלין, עוד בטרם תקפה את העולם מגפה קטלנית. בהשראת המוטו הזה מראיין אלדד שטרית, סטנדאפיסט ויוצר הפודקאסט, כבר למעלה משנתיים סטנדאפיסטים וקומיקאיות מתעשיית הבידור הישראלית לשיחות כנות על קומדיה והחיים עצמם. עפר שכטר, גדי וילצ'רסקי, הדר לוי ועידן אלתרמן הם רק חלק קטן ממי שהתיישב מול המיקרופון של שטרית – ונשאב איתו לשיחה מצחיקה ומעניינת על החיים כמי שמוכרים בעיקר כממציאי בדיחות עם חיוך תמידי על הפנים.
השיחה בין שטרית לאורחיו אותנטית וסוחפת, הוא מקפיד לשמור על הצחוק כחלק אינטגרלי מהשיחה אך לא מוותר לקומיקאים על חשיפת רגעים אישיים מחייהם ומעמת אותם לא פעם עם סוגיות שהתמודדו לאורך דרכם – מה שמחלץ לעתים תובנות מעניינות וזווית אחרת שלא הכרנו על מי שאנחנו רגילים לראות בעיקר על הבמות. שריינו לכם שעה של הומור מתובל ברגש בפודקאסט שמזכיר יותר מתמיד, שאין זמן מתאים יותר לצחוק – מהרגע הזה ממש.
אין משהו שאני מתגעגעת אליו כרגע כמו טיסות לחו"ל. והופעות. וקולנוע. אוקיי, אני מתגעגעת להרבה דברים – אבל בעיקר לטיסות. התחושה הזו של ההגעה למקום חדש עם נופים משכרים ומהפנטים חסרה לי באופן בל יתואר. עד שנשנה צבע ל"ירוק" ונחזור לטייל בעולם - עומר זיו ויזהר דמטר, מדריכי טיולים במקצועם, מספרים בהסכתם "המעיין" על חוויותיהם מטרקים ברחבי הגלובוס, ממליצים על טיולים בארץ ומספקים טיפים שימושיים להרפתקאות מסוג זה.
הסיבה שאני בוחרת לדבר על "המעיין" היא לא הפודקאסט עצמו – לטעמי, בגרסתו הנוכחית הפרקים ארוכים מדי, הנושאים נוטים להיות ממוקדים יתר על המידה והיעדר המוזיקה גורם להסכת להישמע לעתים כמו הרצאה אין סופית. עם זאת, העלאת המוטיבציה של הישראלים לצאת מארבעת הקירות שבביתם ולטייל, גם אם בינתיים יסתפקו בטיולים בארץ – היא הכרחית. לו יטופלו ההיבטים הטכניים – יוכל "המעיין" להפוך לאחד ההסכתים המושמעים בארץ, כאשר הוא עוסק בנושא כה רחב ורלוונטי למיליוני ישראלים. עד אז, נספור את הימים לפתיחת השמיים מחדש.
התרעות פיקוד העורף