אם יש דבר טוב שיצא מכל המגפה הזאת – הוא ככל הנראה מגפה קטנה נוספת שנכנסה לחיינו בסערה. מגפת הפודקאסטים. שני הסגרים האחרונים הביאו יותר ויותר אנשים לנצל את הזמן הפנוי שנכפה עליהם לטובת משהו חיובי: יצירת פודקאסט אישי שלהם. כל פודקאסטר יעיד שאין תקופה קשה יותר לפודקאסט מאשר ההתחלה שלו: הציוד עדיין לא מספיק מתוחכם, הקול עדיין רועד והרעיון המרכזי זקוק לליטוש, אבל דבר אחד בטוח – פוטנציאל אמיתי אפשר לזהות כבר מההתחלה.

לכן, מבין עשרות הפודקאסטים שעשו את דרכם לעולם בחצי השנה האחרונה – בחרתי את אלה שהצלחתי לאתר את הפוטנציאל הגלום בהם כבר מהפרקים הראשונים. כולם לא יותר מכמה חודשים באוויר, אך הם מחזיקים ברעיון מצוין, מוטיבציה אדירה ואנרגיות טובות. עכשיו? הם מחכים רק לכם. מתחילים.

"דיסני-פורמציה" / זיו הרמלין שד"ר

כדי ללכוד את המאזינים ברשת, אין ספק שפודקאסט זקוק, מעל הכל, לשם טוב. כזה שאי אפשר להתעלם ממנו. לכן, כש"דיסני-פורמציה", קפץ לי פתאום בפלייליסט – ידעתי שלא אוכל לדלג על שם גאוני שכזה. בהסכתו, ממנף זיו את העובדה שלא צפה בשום סרט דיסני עד היום, והחליט לגשר על הפער באמצעות הפודקאסט. בכל פרק הוא מארח מכר, ב-24 השעות שקדמו להקלטה הם צופים בסרט, ובהסכת עצמו הם משוחחים, צוחקים ומחליפים רשמים ממה שראו. 

גם אני נושאת בחטא היעדר הצפייה בדיסני (זיו, תן כיף!) אבל יודעת מסביבתי שמי שצפה בסרטי דיסני – התמכר, ולכן הסיכוי של ההסכת לייצר קהל מעריצים אדוק ומשולהב עולה שבעתיים, בייחוד כשההגשה מלווה בהרבה הומור, קלילות וגוד וייבס. אין מה לעשות, כנראה אצטרך גם אני להשלים את הפער כדי ליהנות כפי שיכולתי – לו הייתי דיסני אדיקט.

אהבתי במיוחד: השם, המיתוג וסגנון ההגשה הקליל.

פחות התחברתי: היעדר קטעי המוזיקה, שכל כך אופייניים לז'אנר ויכלו להעשיר את ההאזנה משמעותית.

פודקאסט דיסני (צילום: פרטי)פודקאסט דיסני (צילום: פרטי)

"Dream a dream" / בריאן שטיינר, אלרן דקל ושאנן סטריט 

יש לי אישיו עם חלומות. כמעט כל בוקר אני מתעוררת מחלום מופרך אחר, ועל אף שתמיד יש בי את הרצון לנסות להבין למה חלמתי שג'סטין טימברלייק לומד איתי בכיתה או מה הקשר בין פליט מהאח הגדול לאחותי – אף פעם לא עשיתי כלום בנידון.

לכן, כשהבחנתי ב- Dream a dream, פודקאסט פרשנות החלומות של שאנן סטריט (כן כן, סולן "הדג נחש"), הייתי חייבת לתת לו צ'אנס. בהסכתו, מאזינים משתפים עם סטריט חלומות שחלמו והוא מפרש אותם יחד עם אלרן דקל ובריאן שטיינר, כשבכל פרק אורח נוסף מצטרף. מה הקשר בין שאנן סטריט לפירוש חלומות? אין כזה, אבל סטריט מכור לחלומות ועוד יותר מכור לדיבור עליהם, כך העיד על עצמו בהסכת. 

עם יד על הלב – כמות הדברים שטעונים שיפור בפודקאסט, לטעמי, עולה על אלה שכבשו את ליבי, אך כמות הפוטנציאל הגלומה ברעיון הגאוני של הסכת פירוש חלומות בשילוב שאנן סטריט הוורבלי והחריף מבטיחים כי עם מעט מינון והרבה השקעה – עשוי לצמוח פה הסכת חלומי. סלחו לי על משחק המילים.

אהבתי במיוחד: הרעיון, שהופך אותו לייחודי בנוף. ובנוסף, אווירת החבר'ה והשילוב של המאזינים.

פחות התחברתי: חבר'ה זה סבבה. אבל במידה –  כאשר ארבעה-חמישה אנשים מדברים במקביל, קשה מאוד לעקוב והפורמט הופך מסורבל. מינון של הדוברים ותוספת של מומחה מהתחום עשויים לשדרג את הפודקאסט פלאים. 

שאנן סטריט (צילום: צילום מסך)שאנן סטריט (צילום: צילום מסך)

"YNOW" / רותם גולן ושי ביבס 

אם יש משהו שגדל בקצב מהיר יותר מחולי קורונה בארץ – זה ככל הנראה פודקאסטים שעוסקים בהתפתחות אישית. כנראה שתחושת הייאוש הכללית המרחפת באוויר מעצימה את הרצון שלנו לשנות את העולם, ובתוך כך נוצרים לא מעט הסכתים בסגנון הזה.

בכל פרק מנסים רותם גולן ושי ביבס לספק זווית אחרת על התמודדות שאיתה נאלץ להתמודד הדור שלנו, שלי, החל מהשקעות ועד הגשמה עצמית דרך סיפורים אישיים ותובנות שאספו במהלך הדרך. אז אם גם אתם חלק מהדור המבולבל, שבדיוק נכנס/יצא מחל"ת, אין לו כיוון וכן, אין לו גם מושג מה עושים עם ה20,000 ₪ הזרוקים בעו"ש – הנה לכם בית.

אהבתי במיוחד: ההתלהבות ותחושת השליחות של צמד היוצרים מדבקת ויצירת הקהילה המתלווה לפודקאסט היא רעיון חברתי מעולה שעשוי להוביל ליצירת אפיקי הכנסה נוספים עבורם בהמשך.

פחות התחברתי: הבוסריות בהגשה מתבטאת בשימוש מופרז בביטויים גנריים כמו "מאזינים ומאזינות יקרים" מדי כמה דקות משל מדובר בתוכנית בוקר ברדיו. כמו כן, הפרקים ארוכים מדי ביחס לכמות התוכן. בנוסף, אירוח מומחי תוכן בפרקים שעוסקים בנושאים מקצועיים עשוי לשדרג ולגוון את ההסכת.

פודקאסט YNOW (צילום: פרטי)פודקאסט YNOW (צילום: פרטי)

"קבלו אותה" / רלי בריל

בכל יום אנחנו מקבלים הרבה החלטות. לקרוא את הטור הזה זו החלטה, להגיב בו זו אפילו החלטה מצוינת. אלו אמנם החלטות קטנות, אך אלה, הרציניות יותר, גוזלות מאיתנו הרבה זמן, כאב ראש ובעיקר חשש.

כאן נכנסת לחיינו רלי בריל, שיזמה פודקאסט שמוקדש לסוגייה המעצבנת אך הו-כה הכרחית הזו. בכל פרק היא עוסקת בהחלטה אחרת ("האם לאמץ כלב?", "כדאי לי ליצור פודקאסט?") ודנה עליו עם מומחי תוכן, שמנמקים ומסבירים מניסיון חייהם. 

ההגשה של רלי שובת לב, והעובדה כי הפודקאסט הוא למעשה תוכנית רדיו המוקלטת בלייב – מפיחה בהגשתה חיים ואנרגיות מחודשות, שגורם להאזנה להיות נעימה וזורמת יותר. לו תבחר את הדילמות הנכונות והאקטואליות, תוכל רלי להפוך למקום מבטח עבור כל אלה שמתחבטים מדי יום עם החלטה בנושא אחר. 

אהבתי במיוחד: אורך הפרק מדויק לנושא ושילוב מומחי התוכן מקנה לפודקאסט מראה מהימן ואמין יותר.

פחות התחברתי: הדגש מוכרח להיות על כל הכיוונים אליהם ניתן לקחת את ההחלטה. לצד ה "למה כן?", כדאי ואף נחוץ – לעסוק גם ב"למה לא?". פגיעה באיזון ביניהם עלולה לגרום להפסד קהל רלוונטי ואף לאבד מהאותנטיות והנייטרליות שסביב ההחלטה. ואגב, למה לא לארח גם אדם שנמצא בדיוק בצומת הדרכים בה עוסק הפרק? אני בטוחה שרבים ישמחו להגיע לפאנל שכולו נוצר בשביל לפתור את אותה הדילמה. זהו Win-Win Situation לכולם. נקודה למחשבה.