"מנצלים אותו. אצלי זה התבטא בליטוש ובעריכה של יצירות קיימות. יותר מלהלחין ולנגן, מה שדאגתי לו זה שיהיה לי בבית מספיק אוכל לימי הסגר ולא הפסקתי לעקוב אחרי החדשות כדי להיות מעודכנת במה שקורה. זה כאילו שהעולם החיצוני השתלט על העולם הפנימי שלי".
שהם, שהלחינה את יצירתה ב-2014, מספרת על הרקע הסובב אותה: "היה זה קרוב-משפחה שלי, רפאל יכין, שאותו פגשתי בחתונה והוא הציע לי להלחין יצירה בעקבות מה שהוא עבר בשואה, עד שבסוף המלחמה הוא השתחרר בגיל 16 מבירקנאו. סמרו שערותיי ועורי נעשה חידודין-חידודין כשקראתי מה שעבר עליו. וזה הביא אותי לפרק כ"ג בתהילים, שם נכתב בין השאר - 'גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירע רע'. לצערי, הוא נפטר לפני שלוש שנים ולא זכה לשמוע את היצירה".
היא שוחה במוזיקה משחר ימיה. "התחלתי לנגן לפני שידעתי לדבר", מעידה שהם. "זה התחיל, כשדודה סוניה הביאה לי ליום הולדת ...שנתיים פסנתר-צעצוע צ'כי של שתי אוקטבות. איתו ניגנתי מה ששמעתי ברדיו וזה השתלב באווירה המוזיקלית בבית שלנו, כשאבי, דקורטור של וילונות, ניגן בחצוצרה בתזמורת מכבי האש ואמי שרה מאוד יפה".
"מקהלה היא בעיניי מיקרוקוסמוס אנושי ובה נוצרת מעין דינמיקה של חברה, כשהזמרים כמו משיבים זה לזה בשירה", משיבה שהם. "דרך הצלילים הם ממלאים תפקידים במעין הצגה שאני הבמאית שלה".
שהם הייתה שמחה להיחשב כמלחינת השלום. כך הלחינה ב-98' את יצירתה "ולא ילמדו עוד מלחמה", על-פי ספר ישעיהו, יצירה עם טקסטים בעברית, בערבית ובאנגלית, שזכתה לשלל ביצועים של מקהלות מקומיות וזרות - וגם לפרס מממשלת צ'כיה.
"אני מאמינה, שמוזיקה יכולה לתרום לשלום", אומרת שהם, שלצד פועלה הרב בהחייאת שירי-עם עבריים, שתלה מוזיקה ערבית וכלים ערביים בשירים עבריים קנוניים והנחתה מיזם ישראלי-פלסטיני למוזיקה ולדרמה. "זה לא קורה מאליו ודורש תקציבים, שנמחקו לנו", היא אומרת. "מוזיקה תורמת להקשבה הדדית ולקירוב לבבות, ככתוב - 'ואהבת לרעך כמוך'".
שהם משתתפת בהפגנות בתל-אביב. "אני מפגינה נגד זה שמנסים לכפות עלי זהות שהיא לא שלי, כלומר לעשות ממני מה שאני לא", היא מוחה ומותירה אותנו עם חומר למחשבה.
התרעות פיקוד העורף