לצד מנורת שולחן סטנדרטית, כשהוא לבוש טישרט שחורה וחמוש בחיוך רחב – השיק אמש יאיר נתניהו את הפודקאסט החדש שלו: The Yair Netanyahu Show"", האפיק החדש שלו להבעת עמדותיו לקהל הרחב – ותודו שלא באמת ציפיתם לשם אחר מזה.
כידוע, בכל רגע נתון, נתניהו מפיץ את דעותיו בכל רשת חברתית אפשרית – כשבמרביתן הוא מוצא עצמו נחסם תכופות תחת טענות שונות של הסתה/פייק ניוז וכ"ו. בתוך כך, וכשהוא מואס בתקשורת על שלל רבדיה (ומרחיב על כך עמוקות בהסכת) – החליט ליצור אפיק חדש להפצת משנתו ורעיונותיו, בתקווה שהפעם – יהיה מעט קשה יותר למנוע ממנו להתבטא. האמנם?
"המופע של יאיר נתניהו" נפתח בפרק בכורה עם אורח מהקצה השני של העולם – אדוארדו בולסונארו, בנו של נשיא ברזיל, אחד מהמנהיגים הקרובים ביותר לנתניהו ולמשפחתו – ורק על עצם הבחירה בו אפשר לדון לא מעט:
אין ספק שמדובר באורח לא שגרתי. בולסונארו (36) הוא אחד משלושת הבנים של נשיא ברזיל ומכהן כחבר קונגרס פדרלי במדינה. שיח איתו עשוי להיות מעניין בהתחשב בשוני הגדול בין המדינות, אבל כשמדובר בשני אנשים החולקים את אותו צד במפה, אותה שנאה לתקשורת המקומית, מתעבים את "השמאל הקיצוני" (ומשתמשים במונח הזה מדי עשר דקות) ומעריצים – למראית עין לפחות - זה את זה, התוצר הוא שיח תשבחות הדדי שחוזר על עצמו במשך כמעט שעה:
נתניהו הבן משבח את האופן שבו בולסונארו האב משפר את קשרי החוץ של ברזיל, ואילו הלה מספר איך הגן בחירוף נפש על נתניהו האב באחד מהכנסים בהם השתתף. כשהמחמאות נגמרות, השניים עוברים למכנה משותף נוסף שהם חולקים, למעט המעמד המשפחתי והוא – השנאה לתקשורת והבוז לשמאל.
"התקשורת בישראל מאוד פרוגרסיבית, שונאת לאומיות, עושה שטיפת מוח ופועלת למען האויבים של ישראל", אומר נתניהו לפוליטיקאי הברזילאי. הוא, מצידו, מחזיר לו ברצף טענות כלפי התקשורת המקומית אי שם במדינה האקזוטית ובמקביל מדברים על הקושי, לדבריהם, להפיץ את משנתם ברשת.
למעשה, בין אם אני, כמאזינה, מסכימה או מתנגדת לאמירות – העובדה הסופית היא שהטענות חוזרות על עצמן שוב ושוב, וכתוצאה מכך השיח לא מתקדם לשום מקום. בנוסף, התשובות שהשניים מספקים ארוכות מדי וגם ההזדמנות לספק זווית אישית, מחדשת ואותנטית – מתבזבזת.
בשורה התחתונה, התוצר הסופי מעניין משמעותית פחות ממה שיכול היה להיות, בהתחשב בכך שהמגיש, וכנראה גם המרואיין – הם אנשים דעתניים וורבליים לכל הדעות, גם אם דעותיהם לא מקובלות על חלקים גדולים מהאוכלוסייה.
דווקא בפורום כזה, ובהזדמנות להגיע לקהל אחר מלבד אלה הגומעים את משנתו בשקיקה – יכול היה (ועדיין) נתניהו למנף את הפודקאסט למקום אחר לגמרי, ובקלות רבה. ראשית, כשהוא מחויך, רגוע ובטוח בעצמו – אירוח אנשים הממוקמים במקומות שונים על הקשת הפוליטית עשוי לאתגר את השיח ולהעלות את רמת העניין בעשרות מונים ושנית, גם בבחירת אורח שהמשותף עמו רב על השונה– שיח יותר אישי וכן, עם שילוב נכון של הומור – עשוי גם כן לייצר אינטימיות עם המאזינים, כאדם מאחורי הסטטוסים, המילים והייחוס.
כפי שאתם רואים, המילים הללו נכתבות ומפורסמות בגוף תקשורת, אחד מאלה שחטפו קיתונות של ביקורת וזעם מצד נתניהו בהזדמנויות רבות וכן גם בפודקאסט זה. עם זאת, ובעיניי בלבד, דעתי הפוליטית לכשעצמה לא רלוונטית לטור, שכן מהותו לבקר פודקאסטים, ותו לא. אין בכוונתי או ברצוני לבקר את הנתונים המספריים שנזרקו לאוויר, להעניק פרשנות למילים החריפות או לגנות את הביקורת הקשה שהופנתה כלפי הענף העצום שנקרא 'התקשורת הישראלית' – את זה, אשאיר למאזינים ולקהל שייחשף להסכת או שאשמור את דעתי לטור דעה במדור הפוליטי ולא בזה התרבותי.
יחד עם זאת, בתור מאזינה פוטנציאלית כאזרחית במדינה, ציפיתי לקבל דווקא מפודקאסט כזה זווית אחרת ולא שגרתית. שכן דעותיו ואמונותיו של יאיר נתניהו כבר ידועות ומופצות לכל, אך את יאיר נתניהו האמיתי – מבעד למאות אלפי העוקבים ברשתות, הסטטוסים החסומים והאמירות הבעייתיות – טרם הזדמן עוד להכיר, ובעיניי אין פלטפורמה טובה יותר מפודקאסט – בשביל לממש את ההזדמנות הזו. בינתיים, זה מרגיש כמו פספוס. ולצערי, זה גם לא ממש מפתיע.