וינה. קיץ 45'. עקב ניסיון-שווא של כתב צבאי צעיר מפלשתינה לאתר את קרוביו, הוא נתקל בין החנויות השדודות והשרופות ברחוב הראשי בחנות ספרים פתוחה. בהיכנסו פנימה, הוא מבחין באטלס שאביו הגיאוגרף השתמש במהדורה קודמת שנים לפני כן. תוך כדי דפדוף בו, מבריק אצלו הרעיון להוציא אטלס כזה בעברית.
ניסיונו להדפיס תעתיק עברי ראשוני של האטלס בבירת אוסטריה עולה בתוהו. מתברר שהנאצים שרפו כל מה שהיה בו סממן יהודי. בצר לו הוא מתגלגל למנזר לא הרחק מווינה. שם, היכן שהדפיסו את הברית החדשה בעברית, מוצא הכתב את מבוקשו.
כך החלה להירקם אגדת אטלס ברור, שהופיע לראשונה ב-50', יצא ב-47 מהדורות ונמכר בכשלושה מיליון עותקים, שלא העשירו את הגיאוגרף, שהפך למותג בחייו.
מותו שלשום בגיל 101 (!) של ברור, בביתו ברמת-גן, העלה בי זכרונות מראיון שערכתי עמו במרץ, לפני כתשעה חודשים, לרגל אירוע-הצדעה שעמדו לקיים לכבודו בספרייה הלאומית בירושלים, לציון יום הולדתו המאה. היה זה בראשית ימי הקורונה, המשפחה הטילה וטו, האירוע בוטל, אבל הראיון שופע הגילויים, שהיה האחרון שהעניק תוך כדי הפגנת זיכרון מדהים - פורסם.
בראיון שלל הפרופסור, חתן פרס ישראל, מכל וכל את תוכנית טראמפ, שעדיין הייתה על הפרק. "מי שהכין אותה יכול היה לייחס את התוכנית גם לירח או לאיזה כוכב שבני-אדם לא הגיעו אליו", עקץ ברור ובה בעת הביע תמיכה ברעיון חילופי שטחים, שאביגדור ליברמן העלה שוב ושוב.
ניכר היה באיש שעבד כמעט עד הרגע האחרון, כי נשאר בעניינים, גם כשנאלץ לפני כחמש שנים להפסיק לנסוע לרשות הפלסטינית, לאחר שהתבקש לא לסכן את עצמו. "בחדר שבו אני משוחח אתך עכשיו ישבו אצלי שליחים, שיאסר ערפאת שלח אלי אישית, כדי לשמוע ממני כגיאוגרף מה דעתי על חלוקת הארץ בין המדינה הערבית לבין המדינה היהודית", חשף.
דעותיו היו נחרצות. הוא טען שאין לספח שטחים באופן שרירותי, בוודאי בבקעת הירדן, כדי לפתור את הבעיות באזור וגרס, שלא תיתכן בירה ערבית בירושלים ו"אם כבר, לכל היותר באבו-דיס".
כדוגמה לטעות היסטורית הביא ברור את הריסת ימית, כשלדבריו המצרים אמנם דרשו את פינוי סיני עד המילימטר האחרון, אבל "כגיאוגרף אני יכול לומר לך, שימית אף פעם לא הייתה חלק מסיני, אלא בתחומי ארץ-ישראל". לטענתו, בהסכם טאבה נעשו כל השגיאות האפשריות, כולל זו שלשיחות המקדימות בוושינגטון הביאו אנשי משרד החוץ אדריכל נוף ש"אפילו לא ידע לקרוא כהוגן מפות". לעומת זאת, אמר, זה היה אחרת כששותף בשיחות השלום עם ירדן, ב-94' ובהתערבותו סוכם שלמשך 25 שנה חקלאי הערבה יכלו להמשיך לעבד את שדותיהם.
שאלה תמימה שלי לגבי מקור המושג "הקו הירוק", העלתה גילוי מפתיע מצידו: "הקו הירוק' הוא למעשה קו שביתת הנשק עם מדינות ערב, שעליו סוכם בשיחות עמן ברודוס, לאחר מלחמת העצמאות, שם הייתי נוכח כעיתונאי. 'הקו הירוק' נקרא כך מפני שבמפות צה"ל הוא הודפס באופן שרירותי. אין לזה שום בסיס מדעי או כל סיבה הגיונית אחרת"
ברור, שסיקר כעיתונאי את שיחות רודוס לפני 71 שנה, נולד לגיאוגרפיה. אביו, אברהם יעקב ברור, היה החלוץ בתחום. בנו עלה מווינה עם הוריו בהיותו בן חודשיים ומאז היותו בן חמש אביו שיתף אותו בסיוריו בארץ-ישראל מתוך אמונה שיש להקנות את יסודות הגיאוגרפיה החל מגן הילדים. לדבריו, לימים סיפרו לו תלמידיו של אביו, בהם זאב וילנאי, שנשאו אותו על כתפיהם בסיורים אלה. ובהיותו נער כבר שיתף אותו אביו בהכנת מפותיו.
בין חבריו של אביו היו ש"י עגנון, ש"אהב אותי כמו ילד שלו" וביאליק ש"בכל ביקור שלנו אצלם היה מעבד אותי בממתק ובמיץ עסיס אגב צביטה בלחי".
עם סיום לימודיו התיכוניים, נסע ללמוד גיאוגרפיה באוניברסיטת לונדון. אז החל בגיל 20 וקצת לשמש ככתב "הצופה" בלונדון. זאת, לאחר שמייסד העיתון, הרב מאיר בר-אילן, שמע על נסיעת ברור הבן לבריטניה, והציע לו לשלוח כתבות לעיתון. הנוראה במשימות שהוטלו עליו הייתה בשליחותו למחנה ברגן בלזן עם שחרורו.
"בכל פעם שאני מספר על כך, אני מרגיש צמרמורת", העיד בהתרגשות. "אין מילים כדי לתאר את הזוועות שראינו שם, כולל אלפי גופות, חלקן עם עיניים פקוחות, שהתגוללו במחנה. אחר כך סיקרתי את משפטי בלזן, שבהם סיפרו הניצולים על אימי המלחמה. לאחר מכן היה מזעזע להימצא במשפטי נירנברג מול רוצחים נתעבים כמו גרינג וגבלס".
ברור, עבר באירועים אלה טלטלה עזה עד כדי הסרת הכיפה מראשו וחזר ארצה למלחמת הצעמאות. אחריה סיקר, כאמור, את שיחות רודוס, ש"החלו באווירה קשה ומי שהפיג שם את המתח היה סגן אלוף יצחק רבין הצעיר, שהצטרף אל משחק הפינג-פונג של המצרים" וגם את העלאת יהודי תימן במבצע "מרבד הקסמים". הפרק העיתונאי המסעיר בחייו של ברור הסתיים בשנות ה-60, כאשר הקים בזה אחר זה את החוגים לגיאוגרפיה באוניברסיטאות תל-אביב ובר-אילן.
על הוצאת האטלסים שלו שקד ברור עד אחרית ימיו. לדבריו, לא התעשר מהם. "עד שהגעתי להוצאת 'יבנה', שום הוצאה לאור לא הייתה מוכנה להוציא לאור את האטלס הראשון שלי והייתי מוכרח לממן אותו מכיסי", סיפר. "להתעשר מזה? - רחוק מכך. בענף יש כאן תנאים קשים שאין כמותם בשום מקום בעולם".
יחסית לגילו הפגין חיוניות מעוררת השתאות, כאשר עבודתו כגיאוגרף דרשה ממנו להיות בתנועה. לדבריו, רק לפני שנתיים חדל לנהוג "כשהרגשתי שהשליטה ברכב קצת פחות מלאה". קודם לכן הפסיק את השחייה היומית שלו בגיל שאחרים הזוכים בו שכחו זה מכבר מתי שחו לאחרונה. וטעם החיים? - "להאזין הרבה למוזיקה קלאסית ולהמשיך לעבוד ככל שניתן".
יהיה שלום עם הערבים? - שאלתיו לבסוף.
"כן, בהחלט", השיב, "אך תלוי ברצון טוב משני הצדדים".