אוכל הוא חיינו. כיף להכין אותו, לאכול אותו, להתגעגע אליו ובעיקר לחשוב על הפעם הבאה שניפגש איתו. ואם כולנו מסכימים על העניין הזה (ומי שלא – מוזמן לעזוב אותנו כבר כאן) – איך הגענו לכך שאפשר לספור על כף יד אחת את כמות ההסכתים הישראלים והפעילים אשר עוסקים בתחום הזה? למה הסכתים רבים בתחום מפסיקים לפעול ואיך צולחים את האתגר הייחודי רק לפודקאסטי האוכל? איך מנחם הורוביץ אומר? יצאנו לבדוק.
בתוך כך, הייתי חייבת להבין מה הניע אותם בכל זאת למנף את האהבה שלהם מהמטבח – לפודקאסט.
"לי ולאפרת יש חברות ארוכה, שהתחילה הרבה לפני שבכלל היו פודקאסטים בארץ, וודאי לא כאלה העוסקים בבישול", מספר לוקנסבורג. "חשבתי ליצור אחד בעצמי ורתמתי את אפרת. למעשה, את הפרק הראשון העליתי ללא ידיעתה.".
והיא צודקת. הדינמיקה של השניים באה לידי ביטוי באופן מובהק גם בהסכת, והידע, התשוקה והכמיהה שלהם לתחום הקולינריה, על כל גווניו, הופך את הפודקאסט לאחד ממוקדי הידע הבולטים בארץ בתחום הקולינריה והמזון. בסופו של דבר, הכל מתבסס על היכולת להעביר סיפור ותוכן – ובואו, השניים האלה יודעים לעשות זאת. הראו לי עוד זוג אנשים שיכולים לדבר במשך שעה על כורכום.
עוד החלטה שסקרנה אותי היא זו של חגי גולדובסקי – מבעלי רשת הפודקאסטים החדשה, "Fresh", שבחר כחלק מארסנל ההסכתים השייכים לרשת לייצר הסכת אוכל – אבל אחר.
אין ספק כי יש אתגר להעביר את כל התרבות והתשוקה שבעולם האוכל דרך פלטפורמת אודיו – אבל כולי תקווה שלפחות עד שהעולם הזה יחזור לפעום במלוא עוצמתו, נזכה לקבל אותו דרך הסכתי אוכל מצוינים, לפחות כמו השניים כאן למעלה. האזנה טעימה. סליחה, נעימה!
התרעות פיקוד העורף