כשחבר הנפש הקרוב ביותר שלו אריק איינשטיין הלך לעולמו לפני כשמונה שנים, צבי שיסל עשה כל שביכולתו כדי להנציח את מורשת שותפו לדרך: הוא הרבה לספר עליו ולהתראיין בכל מה שנוגע אליו. סביב זה נרקמה ביני לבינו ידידות טובה, וזה גם היה נושא שכיח בשיחותינו.

“אריק היה האח הגדול שלי, החבר הכי טוב שלי, ולכן כל כך חשוב לי לשמור על כבודו”, אמר לי בשיחתנו הראשונה ב־2018, ואז הציב תנאי בלתי שגרתי לראיון: “אני מוכן להתראיין רק אם תדאג להביא לי אישית, עד ביתי, את העיתון ביום פרסומו”.

כך מצאתי עצמי נוסע במיוחד באוטובוס אל ביתו בתל אביב ומגיש לו ביד את העיתון. כשקיבל את העיתון לידיו ועיין בו, אמר רק שתי מילים: “עמדת במילתך”.

מאז, לאחר כל ראיון שקיימנו, דאגתי להעביר לו פיזית את העיתון, והתפתחו בינינו שיחות שעסקו, בין היתר, בהפקות הרבות שלו, בתחושות האכזבה מכלי תקשורת שמשמיטים את שמו כמפיק ובעיקר ברצונו ללקט חומרים על איינשטיין, החבר שכל כך חסר לו.

קשה לדמיין איך היה נראה עולם הבידור והתרבות הישראלי של שנות ה־70, ה־80 וה־90 בלי צבי שיסל, היוצר הבלתי שגרתי שהלך אתמול לעולמו בגיל 75 והיה מפיק תוכניות, מופעים ואלבומים, שחקן, תסריטאי ובמאי שהצחיק מדינה שלמה בסרטי המתיחות שלו.

נדמה כי שיסל תמיד היה שם; כשחבורת “לול” המיתולוגית התגבשה וחוללה מהפכה ברוק הישראלי ובעולם הקליפים והטלוויזיה הצעירה; כשהבליינות התל־אביבית באה לידי ביטוי ב”מציצים” ו”שבלול”; כשמופע הרוק הראשון הגדול בנואיבה קרם עור וגידים; כשסרט המתיחות הראשון בעברית נחת בישראל; כשקלטות הווידיאו “כמו גדולים” סחפו ילדים רבים ועוד.

צבי שיסל ואורי זוהר (צילום: נאור רהב)צבי שיסל ואורי זוהר (צילום: נאור רהב)

מולטי טאלנט
שיסל נולד ביולי 1946 בתל אביב. בנעוריו למד בתיכון המקצועי “שבח”, ובמקביל למד לנגן על כלי נשיפה בבית הספר למוזיקה של הרמן קוסלה וניגן בתזמורת נוער תל־אביבית.

בשנת 1964 התגייס ללהקת גייסות השריון והשתתף בשתי תוכניותיה המצליחות “למה יו יו” (1965) ו”כנר על הטנק” (1966) שזכו להצלחה רבה. ”התלוויתי ללא מעט מהופעות הלהקה, ושיסל תמיד היה שטותניק, מצחיק ושנון מאוד ובהחלט בלט בלהקה”, אומר חברו דורי בן זאב.

“הוא היה מוכשר מאוד, מקצוען ואדם מקסים וחברותי. הוא היה מולטי־טאלנט ועשה הכל ביד רמה - הוא שיחק, ביים, הפיק, יזם ויצר”.

דורי בן זאב (צילום: אנצו גוש)דורי בן זאב (צילום: אנצו גוש)

בשנת 1967 השתחרר שיסל מהלהקה וסומן כטאלנט על ידי המפיק והאמרגן אברהם דשא פשנל. במרץ 1968 קיבל את תפקידו הראשון כשחקן כשלוהק להצגה שהפיק פשנל, “דבר מצחיק קרה לי בדרך לסואץ”, קומדיה צבאית בהשראת מלחמת ששת הימים.

“ההצגה לא שרדה זמן רב, כי אב שכול שלח מכתב לפשנל ואמר שאין שום דבר מצחיק בלהפוך את המלחמה הזו לפרודיה”, סיפר לי שיסל בראיון בספטמבר 2020.

“פשנל הוריד את ההצגה בשיא הצלחתה. רגע לפני שהיא ירדה, פופיק ארנון, שהשתתף איתי בהצגה, שאל אותי אם אני מעוניין להיפגש עם אריק איינשטיין. לא הכרתי אותו אישית וכמובן ששמחתי. הקליק נוצר בינינו מהמפגש הראשון ובסיומו קבענו להיפגש שוב למחרת ב’קפה קליפורניה’ אצל אייבי נתן.

"כשנפגשנו, אריק הציע לי לעבוד איתו כמנהל הצגות. לא היה לי ניסיון, אבל הוא אמר שאלמד תוך כדי עשייה ועשה זאת רשמית כשהפגיש אותי עם האמרגן שלו דאז, דני דגן. באותה תקופה אריק היה בעיצומו של סיבוב ההופעות של ‘מזל גדי’. אני הייתי אחראי על בדיקת הקופות, סידרתי גם חשמל ותאורה והחניתי את האוטו במקום טוב כדי שנוכל לברוח מיד אחרי ההופעה, בלי שהמעריצים יתנפלו על אריק”.

צבי שיסל ואריק איינשטיין (צילום: שמואל רחמני)צבי שיסל ואריק איינשטיין (צילום: שמואל רחמני)

בתוך זמן קצר הפך שיסל בן ה־22 למנהלו האישי של איינשטיין. כעבור חודשים ספורים, כשחברו של איינשטיין, בעז דוידזון, במאי צעיר שסיים לימודי קולנוע בארצות הברית, חזר לארץ, השלושה הקימו את חברת ההפקה "הגר" ביולי 1969.

הסנונית הראשונה שיצאה מתוכה היה התקליט של איינשטיין, "פוזי", בהפקתו של שיסל. במקביל, שיסל החל לכתוב יחד עם איינשטיין ואורי זוהר את התסריט לתוכנית הטלוויזיה הראשונה שלהם, "לול", בבימוי דוידזון.

שיסל גם הפיק את התוכנית, שהייתה מבוססת על מערכונים קומיים ופזמונים פרי עטה של החבורה המיתולוגית שהתגבשה סביב איינשטיין ושיסל וכללה בין השאר את שלום חנוך, ג'וזי כץ, יהונתן גפן ולהקת הצ'רצ'ילים.

"שיסל היה משהו מיוחד", אומר סולן הצ'רצ'ילים, דני שושן. "תמיד מצחיק, תמיד יוזם, תמיד עושה בדיחה מכל דבר ולעולם לא לוקח דברים קשה. אם הייתה בעיה בצילומים, הוא היה מוצא פתרון. מבחינתו שום דבר לא היה שווה שהוא יתרגז בשבילו. במוח היצירתי שלו הוא תמיד הצליח למצוא פתרונות. המנטרה האופטימית שלו הדביקה את כולנו ואימצתי אותה עד היום כדרך חיים".

דני שושן (צילום: אריאל בשור)דני שושן (צילום: אריאל בשור)

קהל חדש
בין השנים 1970־1973 הפיק שיסל ארבע תוכניות של “לול”, ואף את הסרט “שבלול”, מעין דוקו על החבורה. בזמן אמת הסרט לא זכה להצלחה ונתפס כחתרני וכפרובוקטיבי, אך שנים מאוחר יותר הפך לקאלט.

“בשנת 1980 נסעתי לאמריקה, וכשחזרתי בשנת 1987 עברתי ליד קולנוע ‘פריז’ בתל אביב שהיה הומה אדם”, סיפר שיסל בעבר. “אנשים מילאו את האולם. ביררתי מה מקרינים, וכשהתברר שאת ‘שבלול’ הבנתי שהטבענו חותם”.

בשנת 1971 שיחק שיסל בסרטם של דוידזון ואסי דיין “חצי חצי”, ובשנת 1972 השתתף לצד איינשטיין ואורי זוהר בסרט הקאלט “מציצים”, שבו הטביע חותם במשפט “בשישי לשישי”. בשנת 1974 שיחק שוב לצד איינשטיין וזוהר בסרט הספורט “עיניים גדולות”.

צבי שיסל מתוך מציצים (צילום: צילום מסך מתוך הסרט ''מציצים'')צבי שיסל מתוך מציצים (צילום: צילום מסך מתוך הסרט ''מציצים'')

לאורך שנות ה־70 הפיק שיסל לא מעט מאלבומיו האייקוניים של איינשטיין, בהם “פלסטלינה”, “בדשא אצל אביגדור”, “יסמין”, “ארץ ישראל הישנה והטובה” ו”סע לאט”. שיסל אף הוזכר בשיריו של איינשטיין, בהם “אובלדי אובלדה” ו”סע לאט”.

הפקות נוספות שלו הן פסקולי סרטיו של דוידזון “צ’ארלי וחצי” ו"חגיגה בסנוקר”. “המוזיקה תמיד הייתה חלק ממני”, סיפר לי שיסל בשיחה פרטית לפני כחצי שנה. “כמפיק, מה שהיה חשוב לי הוא לדאוג תמיד למתוח את הגבולות היצירתיים ולדחוף לתוצאה שתעניין אותי כמאזין מצד אחד ותגרום לאמן להרגיש שלם עם היצירה מצד שני”.

בשנת 1975 שיחק שיסל בתפקיד ראשי בסרטו של דן וולמן, “גימפל תם”, ובמקביל הפיק פרסומות לטלוויזיה הישראלית. בשנת 1978 חבר לדוידזון, והשניים יצרו את סרט המתיחות הראשון בישראל, “ישראלים מצחיקים”.

“באמצע שנות ה־70 הפיצו יורם גלובוס ומנחם גולן סרט מתיחות שנקרא ‘אנשים מצחיקים’, שהראה מתיחות על בעלי חיים מדרום אפריקה”, סיפר לי שיסל בראיון באפריל 2020.

“עד אז לא היו סרטי מתיחות בארץ. זה לא היה ז’אנר ידוע בארץ ולא חשבנו שזה בכלל מעניין מישהו בישראל. אבל ראינו שהסרט הדרום־אפריקאי מקרין שבועות וחודשים, ואנשים באים לקולנוע ומתגלגלים מצחוק. גלובוס וגולן ראו פוטנציאל כלכלי ואמרו לעצמם: ‘למה שאנחנו לא נעשה סרט כזה?’. אז הם פנו לבעז ואליי. בעז כתב כמה רעיונות, וביחד פיתחנו אותם ויצרנו תסריט שאני ביימתי. בגלל שלא ידעו לעכל אז את המתיחות, היו מקרים שהזמינו לנו משטרה וזה היה לדעתי הסרט עם הכי הרבה תביעות משפטיות”.

בשנת 1988 השניים חברו למי שהפך בעקבותיהם למלך סרטי המתיחות באייטיז, יהודה ברקן, ויצרו את סרטי המתיחות “מצלמה בלי בושה” ו”אוכלים לוקשים”.

“שיסל הוא אחד האנשים שהכי נהניתי לעבוד איתם”, סיפר לי דוידזון בשיחה לפני חודשים ספורים. “תמיד שנון, תמיד חכם ותמיד מצחיק. יש לנו את אותו ראש בנוגע להומור, וכבר למעלה מ־50 שנה שאנחנו חברים קרובים ובקשר שבועי. אני אוהב אותו”.

בועז דוידזון (צילום: צילום פרטי)בועז דוידזון (צילום: צילום פרטי)

“הכרתי את שיסל בעיקר כשעבדנו יחד על סרטי המתיחות”, אומר איש הרדיו מושיק טימור. “הוא תמיד היה מותח את החבר’ה מאחורי הקלעים, תמיד מספר בדיחות ותמיד מצחיק. הוא היה מצד אחד שטותניק, ומצד שני מאוד רציני ומקצועי כשמדובר בעבודה. הוא היה טיפוס מיוחד”.

בשנת 1980 חוש ההרפתקנות של שיסל שלח אותו לארצות הברית, שם ביים סרטי פרסומת, הקים תחנת טלוויזיה ישראלית ועבד כתסריטאי, מפיק ובמאי בחברת “קנון” של מנחם גולן ויורם גלובוס. במקביל, ביים וכתב לצד דוידזון את הסרט “סבבה” (1983), סרט ההמשך של “ספיחס” מתוך סדרת סרטי אסקימו לימון.

עם שובו לארץ, חזר ליצור, להפיק, לביים ולשחק. בין עבודותיו כבמאי ניתן למנות את הפקת קלטת הווידיאו "כוורת - תמונות מחיי הלהקה"; בימוי סדרת הדוקו "וידויים מהמושב האחורי"; סרט הדוקו "יבי" על חיי המשורר יונה בן יהודה; הסדרה "ספי" בכיכובו של ספי ריבלין ועוד.

בראשית שנות ה־90 חבר לאיינשטיין ומוני מושונוב ביצירת שתי קלטות וידיאו מצליחות לילדים, "כמו גדולים 1" ו"כמו גדולים 2", סרט המערכונים "כבלים" ותוכנית הטלוויזיה "ארץ ישראל הישנה והטובה".

בשנות האלפיים התמקד בעיקר במשחק: בשנת 2005 שיחק בתפקיד משנה בסדרה "ברונו מאוהב", ב־2008 שיחק בסדרה "רד בנד", וב־2016 שיחק בסדרה "אנחנו במפה" ובמיני־סדרה "תפוחים מן המדבר".

"תמיד הייתי משני צדי המצלמה", סיפר לי בראיון באפריל 2020. "עוד משנות ה־70 הפקתי, ביימתי ושיחקתי במקביל. כשעשיתי את 'לול' או 'שבלול', הייתי גם המפיק אבל גם שיחקתי. תמיד הייתי שותף ומעורב בכל הדברים שעשיתי, אז המשחק בא לי באופן טבעי לגמרי".

תפקידיו האחרונים על המסך היו בסדרות "הנחלה" ו"קיבוצניקים", שבה גילם קיבוצניק סהרורי בשם פינדה. "אני הולך לקנות שווארמה והמוכר, בחור צעיר, אומר לי: 'היי פינדה!', ואני מתשאל אותו על הפרקים ומסתבר שהוא לא מפספס אף פרק", סיפר לי שיסל באותו ראיון.

"אני הולך ברחוב וילדים משני צדי המדרכה צועקים לי: 'פינדה!' ומצטלמים איתי. זה משגע ומפתיע אותי לטובה, זה קהל חדש שלא מכיר אותי מ'שבלול' או 'לול'".

"מאוד עצוב לשמוע על לכתו של שיסל", אומר השחקן רועי ניק המגלם ב"קיבוצניקים" את נכדו. "אדם אהוב, קורע מצחוק, עם חיוך תמידי. בצילומי הסדרה הכרתי אדם נעים וטוב לב. בתקופת הצילומים הוא היה מרכז העניינים בסט, וכולנו הערצנו אותו. תהא מנוחתו עדן".

ביום שבת האחרון חש שיסל שלא בטוב והגיע לבית החולים איכילוב, שם הובהל לטיפול נמרץ. אתמול הלך לעולמו בעקבות קריסת מערכות. הוא הותיר אחריו אישה ושני בנים.