"היבטים שונים של הספר משכו אותי לעשות לו עיבוד תיאטרלי", אומר בן-עמוס. "בספר נותן המחבר תמונה חדשה על אירועי תרפ"ט, שלא היו מוכרים לקהל הישראלי. זאת באשר הם זכורים לנו כאסון לאומי של טבח יהודים עם דגש חזק על הטבח שהתרחש בחברון. אמנם זה נכון, אבל רק חלק קטן מהסיפור. לדברי כהן, אפילו בחברון יותר יהודים ניצלו על-ידי ערבים מאשר נרצחו שם בידי ערבים. לא יודעים את זה, כי כל אומה מעדיפה לספר לעצמה את הסיפור שלה כקרבן וכשהיא נמצאת בסכסוך לאומי עם צד אחר, היא מעדיפה להסתיר את הצדדים הטובים שבו".
סיפורו של בן-עמוס האב היה מהסיפורים הטרגיים בתיאטרון הישראלי. הפלמ"חניק, שבנעוריו למד בסטודיו של הבימה, הגיע לקאמרי ב-46', שנתיים אחרי הקמתו ולאחר מספר תפקידי-משנה הוא המריא בבת אחת אל התפקיד האולטימטיבי של אורי והיישוב דאז נשא את השחקן המרשים בן ה-25 על כפיים בעיצומה של מלחמת העצמאות. אבל הוא לא זכה לקבל עוד תפקיד כמו אורי ולהוותו גם נאלץ להיות שנתיים מחוץ לעניינים, לאחר שחלה בשחפת. ביש המזל שלו העלה הילוך ב-58', כשבמאי "הוא הלך בשדות", יוסף מילוא, ממייסדי הקאמרי, הודח מהניהול האמנותי.
"הטעות של אבי הייתה כאשר הוא לא הצטרף למילוא, כשעבר להקים את תיאטרון חיפה והעדיף להישאר בקאמרי", סבור בן-עמוס הבן. "כשלא נמצאו לו תפקידים ראויים, הוא עבר לעבוד בתפקיד טכני של מנהל הצגה. היה לו תסכול קשה מכך שחקנים, שהעריצו אותו אך עשור קודם לכן, התנשאו מעליו".
נחמה פורתא מצא עמנואל בן-עמוס, כשהיה בין אלה שנבחרו על-ידי קול ישראל לצאת לשנת לימודים בניו-יורק, לקראת הקמת טלוויזיה בארץ, כשחשבו שהיא תתופעל כאן על-ידי הרדיו. בן-עמוס חזר ארצה, לא נהיה מחלוצי הטלוויזיה, הופיע בתפקיד משני ב"חבורה שכזאת", סרטו של זאב חבצלת ומתוסכל ומאוכזב הוא שב לארה"ב, שם היה לבמאי סרטי פרסומת ותדמית, כשאת 25 שנותיו האחרונות העביר בארה"ב עד מותו בגיל 84.
זה מה שקרה לשחקן, שסימל בתפקיד אורי את הצבר הישראלי המובהק. ובנו, אבנר, איש-שיחנו, עשה בחו"ל את עבודת הדוקטורט שלו על..."ההלוויות הממלכתיות ברפובליקה הצרפתית השלישית".
"במובן מסוים זאת הייתה הרחקה של עדות", הוא מסביר. "בשובי לארץ, ניצלתי את המיומנות שרכשתי בחו"ל, לצורך חקר הטקסים הלאומיים שלנו".
התרעות פיקוד העורף