באוקטובר 2020 היה המפיק ואיש חיי הלילה רועי ברקן בדרך לבית החולים הדסה כדי לבקר את אביו, הבמאי, השחקן ומפיק הקולנוע יהודה בארקן, שאושפז במצב קשה במחלקת הקורונה לאחר שנדבק בנגיף. “זה היה אמור להיות ביקור שגרתי והייתי בעיצומה של הפקת מסיבת יום הולדתו ה־75, אבל חמש דקות לפני שנכנסתי לבית החולים, אשתו של אבא שלי שלחה הודעה בוואטסאפ המשפחתי שאבא מורדם ומונשם”, משחזר ברקן. “זה היה חץ בלב עבורי. לא ידעתי מה לעשות. הייתי בהיסטריה מהדבר הזה. זו הייתה תקופה נוראית”.
זה ריגש אותו, כי אבא שאב את הכוחות שלו מאהבת הקהל. אמרתי לו: ‘אוקיי, אבא, אין מה לעשות, אוהבים אותך!’, אז הוא צחק. זו הייתה השיחה האחרונה”. בארקן נפטר ב־23 באוקטובר 2020. “לגעגוע אין סוף”, מודה בנו. “בכל יום ובכל רגע אני נתקל במישהו שמזכיר לי את אבא שלי. מספרים לי עליו, מספרים לי שראו את הסרטים שלו וגדלו עליו. אין יום שלא מזכירים לי כמה אבא שלי נגע בכל כך הרבה אנשים, כך שאני חווה את אבא שלי יום־יום. הוא אצלי כל כך עמוק בלב ובראש, כך שאני לא יכול שלא להיזכר בו בכל יום”.
קצת יותר משנה אחרי מות אביו, ישיק היום ברקן הבן הרצאה חדשה בשם “ילד גנוב” (20:30, בר “קפלה” ברחוב הארבעה 28 בתל אביב) שעוסקת בסיפור חייו ומבוססת על ספר ביכוריו “דילר – סוחר סמים מבית טוב”, שיצא לאחרונה. “זו הרצאה ראשונה מבין הרצאות נוספות שנסגרו לי, גם במקומות גדולים וגם בפורמט קטן של סלון ביתי”, הוא מספר.
“בעקבות הספר שכתבתי, חשבתי לעצמי שיכול להיות מאוד מעניין לספר את סיפור החיים שלי עם כל הבלגנים שעשיתי ועם התובנות שהבנתי במהלך התקופה הקשה. יום אחד ידידה שלי אמרה לי שהיא וחברות שלה נפגשות בכל חודש ומזמינות הרצאות. הן נתקעו בלי מרצה, והיא שאלה אם בא לי לעשות את ההרצאה הזו. אמרתי שאני מוכן לנסות והכנתי במיוחד לאותו ערב את ההרצאה, ניסיתי אותה עליהן בפעם הראשונה, והן היו מרותקות. הבנתי שיש פה משהו ששווה להעביר הלאה ואני נרגש לעשות זאת באופן רשמי”.
“בהתחלה באמת הייתי ילד טוב, בקושי הייתי שותה, שלא לדבר בכלל על סמים שלא נגעתי בהם. יותר מאוחר, בגיל 26, פתאום אתה מנסה קוקאין ורואה שאתה בהיי. הרגשתי שאם יש לי סמים בכיס, זה נותן ביטחון עצמי גדול, וגם אנשים יותר מתחברים אליי כי הם רוצים להשיג ממני את הסם. הרצון שיאהבו אותי ויתחברו אליי היה הטריגר שעורר אצלי את ההתמכרות”.
אחד הרגעים המכוננים בתקופת מעצרו היה ביקורו של אביו. “אבא שלי קודם כל ידע להרגיע אותי כשזה קרה, אבל הוא ידע גם לתת לי בראש”, הוא מספר. “הסצינה שבה הוא ביקר אותי שם הייתה מאוד קשה. הוא אמר לי: ‘תשמע, אתה הולך למוסד גמילה’. אמרתי לו: ‘בשום פנים ואופן אני לא הולך למוסד גמילה’. אז הוא נעמד, צעק עליי ואמר: ‘אתה לא מתווכח איתי! אתה הולך לשם וזהו!’. הוא טרק את הטלפון והלך באמצע הביקור. זו אחת הפעמים הבודדות שהוא צעק עליי, הוא השאיר אותי המום. זה זעזע אותי, ובזכותו ניצלתי. אני מודה לאלוהים שעשיתי את הטיפול הזה במרכז גמילה. זה הציל את חיי”.
במרכז הגמילה, שבו שהה כחצי שנה, החל לכתוב את הטיוטה הראשונה של ספר הביכורים שלו. “כתבתי את מה שישב לי על הלב”, הוא מספר. “התפנית קרתה כשבשבעה של אבא שלי הגיעה לנחם יולנדה הירש סופר, סופרת צללים שעבדה עם אבא שלי בעבר. היא סיפרה לי שהיא עוזרת לכותבים להוציא את הספר שלהם. היא קראה את מה שכתבתי ואמרה שיש פה אחלה סיפור ויצאנו לדרך. במובן מסוים בשבעה נסגר המעגל הזה”.
בנוסף, בימים אלה ברקן עובד על פורמט שבמסגרתו הוא מנסה להחזיר את ימי הזוהר של סרטי המתיחות המיתולוגיים שבהם אביו כיכב. “אני הולך להראות כמה מהמתיחות של אבא שלי מפעם ולשחזר אותן עם כוכב רשת קורע מצחוק בשם אמיר מלול”, הוא מספר. בטח ברור לך שכמה מהמתיחות מאז לא עוברות היום.
“יש בסרטים מתיחות שלא היו עוברות היום, אבל התאימו להלך הרוח של אז. היום זה לא מתאים ולא משודר, ובצדק. נכון שלא נכון לשדר את זה באופן מלא, אבל את המתיחות המצחיקות והמטורפות שאבא שלי עשה וכן אפשר לשדר – שווה להיזכר בהן כי זה היה מצחיק בצורה היסטרית. זה מה שאבא שלי רצה – לשמח אנשים”.
היו כל כך הרבה אנשים שטינפו על אבא שלי מאחורי הגב ומבקרים ששחטו אותו בביקורות, ואף פעם הוא לא אמר עליהם משהו רע. הוא אף פעם לא ניסה להתראיין וללכלך על אנשים. הוא המשיך הלאה ולא החזיר באותו מטבע למי שפגע בו. עוד דבר שהוא אמר לי היה: ‘אם מישהו בא אליך ביד פתוחה - אף פעם אל תפנה לו גב. תמיד תיתן ותעזור לאנשים’.
יש סיפור שאבא שלי נהג לספר: כשהוא היה בחובות אדירים אחרי הסרט ‘מחפשת בעל על ארבע’, צלצל אליו מישהו שהוא לא הכיר וסיפר שאין לו כסף לקניות לשישי בערב. אבא שלי אמר לו: ‘בוא למשרד ואני אתן לך כסף לקנות אוכל’. הבן אדם אמר שאין לו כסף לאוטובוס, אז אבא שלי הזמין לו מונית ספיישל על חשבונו ונתן לו את 200 השקלים האחרונים שהיו לו בכיס. זה היה אבא שלי”.
התרעות פיקוד העורף