"זה קרה בשנת 1986", נזכרת ש'. "איבגי גר בבניין לידי בתל אביב, היתה לנו היכרות שטחית כי אחותי הכירה אותו ובתו דאנה הכירה את הבת שלי. הייתי קודם בבית שלו בסיטואציות חברתיות גם בגלל הבת שלו. הוא לא היה זר. דיברנו על הצגות וסרטים שהוא עושה אבל לא היה קשר חזק.
"לא היה בינינו שום דבר רומנטי, הוא לא משך אותי, לא היה לי שום עניין בו - לא מבחינה פיזית ולא מבחינה מנטלית. לא עלתה במחשבתי כל אפשרות של חיבור איתו. ולא היה שום שלב שבו אמרתי או רמזתי שאני מעוניינת בו. לא היה לי אפילו חלקיק מחשבה שדברים כאלה יכולים לקרות.
"יום אחד הוא הופיע בביתי בלי הודעה מוקדמת, דפק לי בדלת. אמר לי 'אני מחפש את הבת שלי, היא אצלך?'. אמרתי לו 'לא'. הוא כבר נכנס, סגר את הדלת. פתאום הוא קפץ עליי, והצמיד אותי לקיר. לא יכולתי לזוז סנטימטר. זה היה משהו איום ונורא. נלחמתי בו ופתאום הוא זרק אותי לספה ועלה עליי. פשוט הייתי בשוק. לא היתה תקשורת בכלל. הוא תפס לי את שתי הידיים. הוא ניצל את השנייה הזאת שהייתי בשוק והוא חדר לתוכי. הוא הצליח לעשות את זה משום שהייתי משותקת. לא הבנתי מה קורה כאן. אחרי זמן קצר, כשהבנתי מה קורה, פשוט סילקתי אותו בכוחות על אנושיים. זרקתי אותו מהדירה שלי וטרקתי את הדלת.
"הרגשתי את האלימות המאוד מזוקקת הזאת. זה היה פשוט מזעזע. אני כל כך נגעלתי. פתאום ראיתי אצלו שתי דמויות שונות לחלוטין. מצד אחד אדם שכולם מכבדים, שכולם סוגדים לו, שנמצא ברמה תרבותית במקום הכי גבוה. מצד שני התגלה לי אדם עלוב עם מנטליות ירודה שלא נתקלתי בה עד אז. הוא הפך פתאום את עורו ואנס אותי בצורה הזולה והבוטה ביותר. כשזה קרה אני פשוט לא האמנתי. הייתי בשוק לראות פתאום ישות שונה לגמרי ממה שהוא טרח לייצר".
"הבנאדם הזה ממשיך לקבל מחיאות כפיים, ואני יודעת שיש שם אדם שראוי רק לביזיון. זה היה נורא. אם הוא לא היה מפורסם זה היה פחות כואב. זה שהוא היה מפורסם ומחובק על ידי כל החברה, על ידי האליטה התרבותית, זה היה הכי קשה. כי לא רק שבמשך שנים רבות הוא לא קיבל עונש - הוא המשיך והמשיך והמשיך, ולי לא היה מה לעשות. בתקופה ההיא גם לא יכולתי ללכת להתלונן במשטרה. לא היה קורה עם זה שום דבר. הייתי עוברת שם אונס שני והתיק היה נגנז בלא כלום".
"זה קרה לי לפני יותר משלושים שנה", מוסיפה ש'. "מי היה מאמין לי אז אם הייתי מתלוננת עליו. אחרי כך, כשהתחיל המשפט, אמרתי לעצמי: מי בכלל יתייחס למשהו שקרה לי לפני 30 שנה? הרי חל על זה חוק ההתיישנות. ואני משתגעת מהחוק הזה. הרי זה דבר שבחיים אי אפשר לשכוח, זו צלקת לכל החיים שפוגעת בנפש ובכל מערכות היחסים שלנו בעתיד. זה לא נשכח. זה כמו צלקת. חוק התיישנות על פגיעה זה החוק הכי אידיוטי והזוי שיש".
במסגרת פרשת איבגי, שנחשפה בוואלה! תרבות בפברואר 2016, נחשפו טענות לעשרות הטרדות ותקיפות מיניות מצד השחקן, 12 מתוכן בוואלה! תרבות, וגם טענות לכמה מקרים בהם גרם השחקן לפיטורים מההפקה לנשים שעבדו איתו והדפו את תקיפתו המינית. זאת הפעם הראשונה שבה מתפרסמת טענה לאונס מצד איבגי.
לאחר שהשחקן הורשע בעבירות של מעשים מגונים והטרדה מינית בשלוש נשים, בית משפט השלום בחיפה גזר עליו 11 חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי, והוא החל לרצות את עונשו בכלא חרמון ב-29 בספטמבר. באחרונה ביקש שחרור מוקדם, ובסוף החודש יעמוד בפני ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר. הוועדה תדון בשני סוגי שחרורים - שחרור מוקדם על התנהגות טובה המנקה שליש מעונש המאסר, ושחרור מינהלי בגלל צפיפות בבתי הכלא. אם הוועדה תחליט על קיצור מנהלי - הוא ישוחרר חצי שנה בלבד לאחר שנכלא. אם על ניכוי שליש - הוא ישוחרר לאחר שמונה חודשים.
תגובת עו"ד מיכאל כרמל וחן מאירי, עורכי דינו של איבגי: "לא היו דברים מעולם. התזמון של הכתבה והתלונה מדבר בעד עצמו. ברור לנו שמדובר במהלך מתוכנן מראש כדי לפגוע במשה איבגי ובענייניו המשפטיים. אנחנו בטוחים שמי שצריך לקבל החלטה בעניינו יעשה כן על סמך מה שקיים ולא על סמך דברים מומצאים ומתוזמנים. לצערנו כל אדם שמתראיין כדי לקדם משהו בעניינו שמזכיר את שמו של משה איבגי במקום שיכתבו עליו כותבים על משה, והדבר מתועד בעשרות כתבות. הגיע העת לסיים את מסע הצייד נגדו. משה איבגי נותן את הדין על מעשיו כאחד האדם והנסיון הנואל הזה לטפול עליו אשמת אונס שלא היה ולא נברא בתזמון הזה לא יצלח".
התרעות פיקוד העורף