"כל מה שנוגע לקריינות הקלאסית - נעלם, חד וחלק", קובע הקריין והשדר מנחם פרי, בעל אחד הקולות המזוהים ביותר ברדיו הישראלי. “אולי מה שאפיין אותה התאים לזמנה, כולל כמובן הרי"ש המתגלגלת, ששלטה בעבר בשידורי הרדיו, כשעוד קודם לכן עבר זמנן בקריינות של הח’ והע’ הגרוניות".
פרי, לבית פרידמן, 75, נולד במחנה עקורים בגרמניה. בגיל שנתיים הוא עלה עם הוריו לישראל. העיר לוד של אז הייתה תבנית נוף מולדתו. “הערבים בעיר היו אז חלק בלתי נפרד מאיתנו", הוא מספר. “כשהיו בה מהומות לפני שנה הייתי בשוק, ולא האמנתי לאיזו שנאה הגיעו בני הדור הצעיר שם".
אף שהוא זכור בזכות שידורי הרדיו הקלילים שלו, הוא גדל בצל סיפורי השואה של הוריו. החלום הגדול ביותר שלו כילד היה להיות לוכד נאצים. “כבר בגיל 8 הייתה לי מחברת שבה רשמתי את שמות הצוררים שעליהם סיפרו הוריי", הוא מספר. “רצה הגורל וכעבור שנים אחדות אחי המנוח, אריה פרידמן, השתתף כאיש ‘אל על’ בהטסתו של אייכמן ארצה עם לכידתו בארגנטינה".
לא בן יום
פרי צבר לא מעט סיפורים ואנקדוטות בשנותיו הרבות ברדיו. “כשהייתי מנהל מחלקת הקריינים בקול ישראל, ינון מגל היה בין אלה שבחנתי אותם ולמעשה קיבלתי אותו רק בגלל הראש השונה שלו", הוא מספר. “החלום הגדול שלו היה להגיש את מצעד הפזמונים המזרחיים. כיום, כשהוא מצליח, זה לאו דווקא הודות לקריינות שלו. אני לגמרי לא מסכים עם הדעות שלו, אבל אני חושב שהוא שדרן מעניין ומרתק, והעברית שלו לגמרי תקנית".
במקרה אחר, מספר פרי, “הגיע לאחד הקורסים שניהלתי טייס בחיל האוויר, מפקד טייסת בדרגת אלוף משנה שהיה על סף שחרור ורצה להתקבל לקורס קריינים. עם כל הכבוד לחיל האוויר ולטיסות, החלום האמיתי שלו היה להיות קריין. לאחר שיחה ארוכה אמרתי לו שטוב יעשה אם הוא יתרכז במה שהוא טוב בו. זה לימד אותי שהעיסוק בקריינות קורץ גם לכאלה שנראים רחוקים ממנו".
פרי היה עד מקרוב לשקיעת רשות השידור. “זה היה תהליך ולא משהו שקרה בן יום", הוא אומר. “אני זוכר איך ניסו לשכנע אותי לקבל בפרוטקציה מישהו מבלי שיעבור קורס קריינים וסירבתי. הבנתי שאם יש התערבות כזאת, אנחנו בצרות. ‘ריבונו של עולם’, אמרתי לעצמי, ‘לאן הגענו?‘. עם זאת, הדעיכה החלה כבר ב־95’, כשעלו לאוויר תחנות הרדיו האזוריות".
בלי כוונה לפרוש
גם כיום פרי שומר אמונים למיקרופון ומתמרן בין שלוש תחנות: שידור סיפורי צדיקים ב"כאן מורשת"; שידור התוכנית “ציוניוני הדרך", משירי ארץ ישראל - ברדיו ירושלים; ושידור חוזר בכאן ב’ של התוכנית “אלביס פרסלי, המלך, האיש והאגדה", סדרה בת 45 פרקים בעריכת עפרה הלפמן. “הרדיו דלוק אצלי כל הזמן", הוא מודה.
לפני שלוש שנים זועזע עולמו של פרי, כשמחלה גזלה ממנו את רעייתו נורית, אם שלושת ילדיו, בוגרת להקת פיקוד הדרום ומורה לחינוך גופני. בהמשך עבר לגדרה כדי להיות ליד בתו, המתגוררת במושב מישר הסמוך.
כשנשאל פרי, מי שבזמנו הגיח לקריינות רצף בערוץ 1, שבו נשמע קולו בתוכניות “לקראת שידור" ו"בין הכיסאות", מדוע בניגוד לאי אלה מעמיתיו לא עבר באופן מלא לטלוויזיה, הוא מסביר: “אומנם הייתה אפשרות כזאת. אבל עם כל הכבוד לטלוויזיה, העדפתי את הרדיו שבשבילי היה מדיום הרבה יותר אינטימי וכיפי. מימי הטלוויזיה שנאתי הערות על מה שלבשתי או על התסרוקת שלי. ‘רבאק, הקשבתם בכלל למה שאמרתי?’, רציתי לצעוק. ברדיו אין את כל השטויות שמסביב ויש הקשבה. גם היום הייתי בוחר ברדיו, מה גם שהפרסום הוא לא משהו שחשוב לי".
התרעות פיקוד העורף