"יש שם המון תום, יופי. זה ווידיואים שההורים שלי צילמו בניגריה, יחד עם וידיואים שצילמנו בניגריה עכשיו", סיפרה ברזילי בפתח השיחה. "כשחיינו בניגריה אז זאת הייתה מעין תחושה אוטופית כזו. היו ילדים מכל העולם בבית הספר שגדלתי בו, חינכו את כולנו על התרבויות של כולם. חגגו את הכול. בגלל שכום היו שונים ואחרים אז אף אחד לא היה שונה ואחר, כל אחד היה מעין גחלילית שמאירה באור היחודי שלו".
עוד שיתפה כי "כשהגענו לארץ, ל-40 ילדים בכיתה, יש כל מיני כלים שלא רכשת, כמו להתגונן ולהחזיר, שמבשרים לך באופן חגיגי שאת שונה. לא היה לי איך להתמודד עם זה, הייתי בורחת בראש, הייתי מדמיינת שאני חוזרת לניגריה. הדבר שהכי עזר לי לעשות את זה זה להיות על נדנדה, כל פעם שאני בתנועה אני יכולה לברוח הכי טוב. כמו שהנדנדה מחזירה אותנו אחורה, אני ביקשתי לחזור אחורה".
בהמשך, חשפה ברזילי כיצד הגיע שיתוף הפעולה בשיר בינה לבין מיסטר איזי: "אחרי שסיימנו את השיר, לכתוב אותו, זה הרגיש מאוד לבד. כל השיר הזה מדבר על כמיהה לחברות, למשהו בלי הצורך להסתדר, כי באופן טבעי אנשים טובים וזה קורה. אז זה הרגיש נורא לבד והייתי צריכה חבר. חשבנו איזה מגניב זה יהיה אם אמן ניגרי יצטרף אליי. אני מקשיבה לאחרונה ובמהלך החיים, אני מאוד מושפעת מהז'אנר הזה, וחיפשנו אמן שנוכל להחמיא אחד לשני, כי הקול שלי מאוד דחוס וקופצני. הייתי צריכה מישהו שהוא כמו חלב".
"יש משהו במיסטר איזי, שאני מקשיבה לו המון, הוא אמן מאוד גדול", ציינה, והוסיפה: "הוא עושה דברים עם ביונסה, הוא נחשב לחלוץ בז'אנר שלו, והוא באמת מדהים. אני ממש קיוויתי שהוא יצטרף אליי דרך הלייבל. בשיחת הזום הראשונה שלנו הוא סיפר שהוא ישב עם קבוצת חברים בחדר שמקשיבים לאפרו פופ והם עוזרים לו לברור בין ההצעות שהוא מקבל, הוא השמיע את זה והתגובה הייתה מאוד מהירה של כולם. זה ישר עורר תגובה".
התרעות פיקוד העורף