בפתח הראיון חשף ברקאי: "לגבי 'הנסיך הקטן', בשנתיים-שלוש הראשונות יהונתן אכן אמר שהוא כתב את זה על אחי, אבל אחרי זה לימים הוא חזר בו ואמר שהוא כתב את זה על מישהו אחר, או על מי שהם אחרים. 'הנסיך הקטן' מבחינתי, הם הנסיכים הקטנים. אז זה לאו דווקא שיר על אחי. יהונתן עצמו שינה את דעותיו, זה בסדר גמור, אני לא רוצה לנכס את השיר הזה לעצמי. זה שיר על כל הנסיכים הקטנים שנהרגו מוקדם מדי".
ברקאי המשיך ואמר: "הכתיבה שלו הלכה ונעשתה יותר נדירה. גם המצב הפיזי והנפשי, וכמובן המצב של מה שקורה מסביב לא הוסיף לו בריאות. הכול התחיל לפני 57 שנים, ביום הפטירה או הנפילה של אחי, זכיתי באח אחר שהפך להיות בן משפחה שלנו. ההורים שלי אימצו אותו. זה כמובן גם הפך להיות מעין חיבור מקצועי, אני כעיתונאי והוא כאיש תרבות, אבל זה נולד כחיבור משפחתי וכך אני רוצה לזכור את זה".
בסיום הראיון, חתם ברקאי בנוגע להתמודדות האישית ביום הזיכרון: "למשפחתי תמיד היתה קשה הפרהסיה והם נעדרו מהטקסים האלה, לא בגלל פוליטיקאי כזה או אחר, אלא האבל היה כל כך פרטי ואינטימי, עם המשפחה ועם חברים קרובים, עם יהונתן שמדי פעם הגיע. אני חושב על מה שהולך לקרות ביום שלישי הקרוב ואני אומר בעצב גדול, הרס. חברים יקרים, תניחו לנו. אני אומר את זה גם לפוליטיקאים ואני אומר את זה גם למשפחות שרוצות להפוך את היום הזה לעוד יום של הרמת קול. זה יום של דממה. את הרמת הקול שלכם שאני שותף לה לגמרי, בואו נשאיר לימים אחרים, ובואו נשאיר את היום הזה כיום של דממה".