בשנת 1943, בזמן מסע רגלי מקיבוץ אילון לחוף אכזיב, שמע יונתן את השיר ברוסית מפיו של חברו לפלמ"ח דן בן־אשר ("דן הפלמ"חניק"), עולה חדש מגרמניה. יונתן חיבר מילים עבריות ללחן הרוסי על דוגית שצוותה נרדם ועקב כך ספק אם תגיע לביטחון שבחוף, והקדיש את השיר לילדי קיבוץ שפיים.
השיר נחשב לאחד ההמנונים של תנועות הנוער בשנות ה־40 וה־50 ובישר על גל המילים העבריות ללחנים רוסיים ששטף את ארצנו באותן שנים, כשהוא זוכה לביצועים רבים, בהם של אריק איינשטיין, דני מסנג, שלישיית שריד, "הכל עובר חביבי" ועוזי חיטמן.
לאחר המסיבה החליטו שני היוצרים להמשיך לכתוב שירים ביחד. נחצ'ה בא לבית משפחת יונתן, התיישב ליד הפסנתר וניגן מנגינה חדשה, שאיש עוד לא שמע אותה. ואז קרה הנס, נתן אמר: 'יש לי מילים מתאימות למנגינה שלך', אמר והחל שר: 'חופים הם לפעמים'. היה זה שיר מאוד משמעותי לשני היוצרים ואפשר לומר גם היסטורי.
עבורם וגם עבורנו. ראשית, זה השיר המשותף הראשון שלהם, זה גם אחד השירים המוכרים ביותר של שניהם, וזה גם השיר שפתח לנחצ'ה את שערי העולם, שכן במהלך ביקורו של המוזיקאי הנודע מישל לגראן בישראל, הוא פגש בנחצ'ה שנתן לו תווים שלו לנגן, ומה היו התווים? חופים. זה פתח לנחצ'ה את הדלת לפריז, שבה פיתח מאוחר יותר קריירה מצליחה כמלחין".
אגב, השיר המקורי נפתח במילים "חופים הם לפעמים געגועים לנחל שאהב, יש במקומות שלנו נחלי אכזב", אך לבקשת היימן, שניסה להתאים את המילים ללחן, יונתן שינה שורה זו ל"חופים הם לפעמים געגועים לנחל. ראיתי פעם חוף שנחל עזבו".
השיר הוקלט לראשונה בשנת 1969 בפי צוות הווי הנח"ל בתוכנית "חופשה דמיונית" והושר בפי הסולנים עידית חיים וצביקה ארבל. בשנת 1971 בוצע לתוכנית טלוויזיה על ידי חברי להקת הנח"ל, בהם ירדנה ארזי, גידי גוב ואפרים שמיר והפך מזוהה עם ארזי (על אף שאינה המבצעת המקורית). גרסת כיסוי נודעת נוספת לשיר היא של חוה אלברשטיין משנת 1975.
השיר, שנקרא הן "רומנסה" והן "שיר אהבה ישן", הוקלט לראשונה בשנת 1968 על ידי צמד דרום (דני גולן וציון צדוק) לתקליט הבכורה שלו והפך ללהיט ענק. "באחד מטקסי הזיכרון שבהם הופענו לאחר מלחמת ששת הימים, ניגש אלינו נחצ'ה, שהיה חבר קיבוץ בית אלפא", סיפר לי גולן בעבר. "הוא הציג את עצמו, פרגן לביצוע שלנו ואמר שיש לו שיר בשבילנו. זה היה 'שיר אהבה ישן'. השאר היסטוריה".
“השיר הזה נולד, כנראה, פעמיים, גם אצל המשורר וגם אצלי ברגעים של עצב והשלמה עם מעגל החיים של כולנו", כתב היימן בספרו “50 שנות זמר וסיפור" (1991). “אנשים נטו לייחס אותו להיעלמותה של הצוללת דקר או לנפילתו בקרב של ליאור, בנו של נתן יונתן. כך או כך, זהו שיר המבכה את אובדן הנעורים במילותיו ובלחנו, והוא אומץ כשיר זיכרון לנופלים".
בשנת 1982 זכה השיר ללחן נוסף, של שלמה ארצי לתקליטו “מקום" שהורכב בעיקר משירי משוררים, מרביתם בלחניו של ארצי. לחנו הקצבי של ארצי לא נצרב בתודעה כלחנו השקט והמלנכולי של היימן.
בשנת 1977 עבד ארצי, אז בשיא השפל המקצועי שלו, על אלבומו “גבר הולך לאיבוד" שהיה אמור להיות אלבום הפרידה שלו מתעשיית המוזיקה אך לבסוף, הצלחתו “הולידה" את ארצי שכולנו מכירים. “היה חסר שיר לסיום האלבום", משחזר יאיר שרגאי, מפיק ומעבד האלבום.
“לחצתי על שלמה להתאמץ ולהלחין שיר כדי שנוכל להוציא את האלבום. יום אחד הוא צלצל אליי לדירה ושר לי בטלפון: ‘איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא’. צמרמורת עברה בי. לא רק מהמילים והלחן היפהפה, אלא בגלל האינטואיציה המוזיקלית הגבוהה של שלמה. הוא יצר בלי להתכוון שיר עולה ויורד כמדרגות מוזיקליות. זה היה רגע מרגש שלא אשכח לעולם".
ארצי הפך את השורה האחרונה של השיר לפזמון חוזר ואת “האיש ההוא" לאחד מלהיטי הדגל הידועים ביותר שלו. במרוצת השנים השיר קיבל קונוטציה של שכול, בדומה לרבים משיריו של יונתן, על אף שלא היה כזה. לאחר רצח רבין, חבר ילדותו של יונתן, החליט המשורר להקדיש לו את השיר.
“’הרדופים’ הוא מהשירים שאני אומר לעצמי תמיד שזה שיר שאני לא אוכל לכתוב עוד פעם בחיים שלי", סיפר יונתן. “הכנסתי בו כל כך הרבה מנשמתי וממה שהייתי באותם הימים, אולי מה שאני עכשיו גם. מי שהחזיר את השיר הזה אליי היה שלמה ארצי. כששלמה שלח לי את השיר והמנגינה, הוא עצמו, אני חושב, הסתייג מהמנגינה הזאת. היא הייתה שונה מאוד מסוג השירים שהוא חיבר באותה תקופה והוא לא שר אותו הרבה זמן. אני לא הטרדתי אותו אלא חיכיתי בסבלנות, וידעתי שתבוא שעתו של השיר, והיא באה במקום שבו הוא נולד.
הוא נולד לי על חוף ואדי קורן, ליד קיבוץ אילון, וכששלמה הגיע לקיבוץ אילון באחד הערבים לשיר, החבר’ה בקיבוץ הכירו את השיר הזה והפצירו בשלמה לבצע אותו. הוא סירב אבל הם שכנעו אותו והקליטו אותו, וברגע שהם הקליטו אותו שר אותו, כבר לא הייתה לו נסיגה יותר והוא נכנס לאולפן להקליט אותו. עם הזמן הוא בעצמו התאהב מאוד בשיר הזה והשתחרר מכל העכבות שהיו לו לגבי השיר הזה, והוא הפך להיות אחד השירים הכי אהובים שהוא שר".
השיר הושר לראשונה על ידי צוות הווי הנח"ל עם הסולנית נגה אשד בתוכניתה "כל שהיה בינינו" (1971), אך התפרסם במיוחד באותה שנה בביצוע שלישיית פיקוד מרכז עם הסולנית דורית ראובני בתוכניתה "אחריי לצנחנים". בהמשך בוצע גם על ידי להקת האחים והאחיות, להקת פיקוד דרום והגבעטרון.
אף שהשיר הוקלט הוא לא הצליח להתפרסם, אך ארגוב לא ויתר ובסוף שנות ה־70 פנה למשורר נתן יונתן שיכתוב טקסט משלו. יונתן בחר לכתוב שיר על היחס המורכב והאמביוולנטי של אדם לאדמת הארץ וכיוון גם לבנו, ליאור ז"ל, שנהרג במלחמת יום הכיפורים ("לפעמים גם היא עצמה גוזלת את כבשת הרש").
השיר הוקלט במתכונת זו בשנת 1979 בשם "שיר ארץ" ובוצע על ידי הזמרת אורה זיטנר. הוא הפך מיד עם צאתו לאבן דרך בזמר העברי וזכה לגרסאות כיסוי רבות, בהן של חוה אלברשטיין, נתנאלה ורביד פלוטניק (נצ'י נצ'). אגב, הטקסט של אלוני "שיר כלולות" הועבר בשנת 1973 לידי המלחין עודד לרר, שהלחינו בשנית והפך אותו לאחד השירים המזוהים עם יזהר כהן ולנכס צאן ברזל בפני עצמו.
בהמשך אותה שנה פנתה דליה הלר, עורכת המוזיקה של רשת ג' דאז, לפיק, שסיכוייו לזכות בתואר "זמר השנה" במצעד השנתי של 1977 היו גבוהים, והציעה לו להלחין שיר נוסף של יונתן, "נאסף תשרי" שישודר בבכורה במצעד הפזמונים השנתי. המשימה לא הייתה כל כך קשה עבור פיק. "הלחן בקע מהפסנתר תוך חמש דקות כי הרגשתי שיש פה משהו בלתי רגיל, בחיבור בין הטקסט של יונתן למנגינה שרצה לי בראש", סיפר. "ידעתי שאפשר לשלב בין הרעיונות של שנינו וליצור שיר מוצלח וכך קרה".
פיק זכה באותה שנה בתואר "זמר השנה" ו"נאסף תשרי", שזכה לעיבוד רוק־דיסקו חדשני, הפך כאמור ל"שיר השנה" בשנת 1978.
"במקור הוא פרסם את 'שירים עד כאן' בעיתונות והלחנתי את זה כשזה היה בעיתון. להקת האחים והאחיות הקליטה את השיר ב־1980. מאוחר יותר נחצ'ה היימן הלחין את השיר הזה במהלך שהותו בלונדון, מבלי שהוא ידע שאני הלחנתי אותו".
מי שפרסמה את גרסתו של היימן לשיר היא להקת חופים (חני לבנה, מאיר בנאי, משה דץ, ליזה קחטן־לנג ואיציק בכר) שהקליטה אותו בשנת 1984. ביצועים ידועים נוספים ללחן זה הם של הגבעטרון והדודאים. "לימים נחצ'ה סיפר לי שאילו היה יודע שהלחנתי כבר את השיר, הוא לא היה מלחין אותו. כמעט פספסנו את הלחן הנפלא שלו", מגלה קורן.
הראשון להלחין את השיר היה שלמה ארצי, שהלחינו בשלהי מלחמת יום הכיפורים. "אני זוכר שיום אחד יונתן צלצל אליי ואמר לי שבנו ליאור נפל, והוא הפנה אותי לשיר 'זמר לבני' וביקש ממני להלחין אותו", סיפר ארצי בראיון טלוויזיה. "אני זוכר שהייתי נבוך ולא ידעתי איך לענות ליונתן באותו רגע, וכשסגרתי את הטלפון ישבתי להלחין אותו. זה היה אחד הצלצולים הכי מוזרים שמישהו צלצל אליי אי פעם בכדי לבקש שיר". ארצי ביצע את השיר לראשונה בתוכנית הטלוויזיה "אומרים ישנה ארץ" (1974) והקליט אותו לאלבומו "לכל החברים מהמסע מים אל ים" שיצא באותה שנה והושפע ממלחמת יום הכיפורים.
לחן שני לשיר היה של נחצ'ה היימן, אשר הוקלט לראשונה על ידי להקת האחים והאחיות לתקליט "משירי נתן יונתן" (1975). ביצועים נוספים ללחן זה היו של חוה אלברשטיין ואיה כורם.
התרעות פיקוד העורף