25 שנה, הרבה יותר מכל ראש-עיר אחר בעירו, כיהן תא"ל (בדימוס) מאיר ניצן כראש העיר ראשון לציון, ואתמול הלך לעולמו בגיל 93. "אני גאה בכך שבמהלך תקופת כהונתי נתתי שירות לכל תושב ודאגתי שבראשון לא רק יישנו, אלא גם יחיו בה", הצהיר בראיון לפני תשע שנים עם הופעת ספרו "אם לא תרצו - זו תישאר אגדה" בהוצאת "קונטנטו". "קיבלתי לידיי עיר עמוסה בחובות, וכשהלכתי לא רק שחיסלתי אותם, אלא השארתי בקופה עודף של 680 מיליון ש"ח!", אמר.
במרוצת כהונתו הממושכת (שאחריה כיהן כיו"ר הוועדה הקרואה בלוד) קפצה עיר היין ממעמד העיר ה-11 במדינה למעמד העיר הרביעית בגודלה, ומספר תושביה זינק מ-102 ל-243 אלף. אם זה היה תלוי בו, ניצן רצה יותר. "לא כל התוכניות התגשמו", הודה. "החמצנו הקמת שדה תעופה בים, שראשון נושקת אליו, במקום נמל התעופה בן-גוריון, והחמצנו את הפיכתה לעיר תיירות".
אבל היא נהפכה לעיר הקניונים.
"אכן, הוקמו בעיר יותר מדי קניונים, אולי מתוך התלהבות יתר", אישר. "מולם התפתחה מאוד גם התרבות בעיר".
כששחזר את תחנות חייו, ציין כנקודת הפתיחה את הפוגרום שחווה ברומניה בתקופת השואה. "נשבעתי שזה לא יקרה שוב, ומאוד רציתי לשרת בצבא", סיפר, "אך בהתחלה לא רצו לגייס אותי בגלל סעיף של חוסר משקל בהתייחס לגובה שלי, הגם שהרגשתי בריא כמו סוס. בסוף אפילו עברתי קורס קומנדו".
ניצן, המעפיל שעלה ארצה בקיץ 48' ממחנות קפריסין והחל את הקריירה כנער עובד בחשמלייה של מוסך עיריית תל אביב, סיים את שירותו הצבאי כסגן ראש ענף אפסנאות בדרגת תת אלוף.
גולת הכותרת בפעילותו הציבורית הייתה כראש עיר. "תפקיד שבשבילו צריך להיות חזק", כך אמר לאחר שהסתבך עם החוק על לא עוול בכפו. הכיצד? "כשראיתי נגנים עולים מנגנים בקרנות רחובות העיר, כמי שאוהב מוזיקה, החלטתי להקים למענם תזמורת סימפונית. זה עלה לי בהעמדה לדין על ניהול מכרז שלא כחוק, לאחר ששני המועמדים האחרים הסתלקו ממנו. הואשמתי בלי צל של אשמה, כשאפילו אגורה לא לקחתי לכיסי. הנורא מכל היה לשבת על ספסל הנאשמים ולשמוע את האשמת השווא - 'מדינת ישראל נגד מאיר ניצן'. אני שנלחמתי למענה, היא נגדי?! אם לא רבין, לא הייתי היום בארץ".
ניצן היה הראשון מבין ראשי העיר מטעם מפלגת העבודה שעברו לקדימה בעקבות ידידו, אריאל שרון. "אתן לך מקום 15 ברשימה ואם נצליח, תהיה שר הפנים', הבטיח לי", נזכר ניצן. "דחיתי את הצעתו על הסף. אמרתי שאם איענה לו, יאמרו שהוא קנה אותי ואותי - לא קונים, מה גם שלא רציתי להיות שר, גם לא חבר כנסת. רק הייתי היו"ר הראשון של מועצת המפלגה, שבראשיתה נקראה 'אחריות לאומית', וניסחתי את המצע שלה. 'ניצן אידיאולוג', כך הגדיר אותי שרון".
המפא"יניק ניצן, שהיה ממקימי קדימה, צידד בהקמת מגה-מפלגה ציונית-ממלכתית-דמוקרטית, שתוקם על בסיס המפלגות הציוניות ש"אין שוני ביניהן". "זה לא יוכל להיות נתניהו", הבהיר ניצן. "ביבי פשוט קפיטליסט גס", התריס נגדו. "לא ייתכן שבמדינת ישראל יהיו 905 אלף ילדים מתחת לקו העוני. זה לא נסלח!".
בבחירות 2008 הוא הפסיד את ראשות העיר לדב צור למרות שהסקרים ניבאו לו ניצחון סוחף נוסף. "הפסדתי בגלל שלא נעניתי לאלה שהבטיחו את תמיכתם אם אציע להם תפקידים. אמרתי להם שאין אצלי דברים כאלה, הפסדתי והתיישבתי לכתוב אוטוביוגרפיה".
"מבחינתי, הספר הוא קריאת הצלה לדור הצעיר, בתקווה שיפקח את עיניו ויציל את מדינת ישראל מכליה", ציין. "מעצמות יותר חזקות ממנה נעלמו כשהשחיתות גאתה בהן. לא ייתכן שאין אפילו דרג אחד בממשל בישראל שהוא טהור. כאזרח המדינה, אני בוש ונכלם. אולמרט. פואד. צבי בר. מה קרה להם?! מה קרה לנו?! זו הסתאבות שהחלה בפריימריז במפלגות, ומשם צמחה קללת ההון-שלטון".
ניצן הציע בספרו משטר דמוקרטי-פרלמנטרי, שמחצית מחברי הכנסת ייבחרו בבחירות אזוריות, אישיות וחשאיות ומחצית בבחירות מפלגתיות, יחסיות וחשאיות. כמו כן, הוא קרא להעלאת אחוז החסימה לחמישה "מאחר שאין צורך במפלגות הקטנות שאינן תורמות דבר", וגם לצמצום מספר השרים ולהרחבת סמכויות נשיא המדינה. כמו כן, הוא קרא לבחירת המנון חדש, ש"כל תושבי המדינה, לרבות הערבים, יוכלו לשיר ולהזדהות איתו".
בתום שיחתנו, כשניצן לקח אותי לסיבוב בעירו שכה אהב, שאלתיו לסיום מה איננו יודעים עליו. כאן הצליח להפתיע: "אינני איש דתי, המקיים את כל המצוות, אבל מתוך אמונה שלמה בבורא עולם אני מניח מדי בוקר תפילין".