כששחזר את תחנות חייו, ציין כנקודת הפתיחה את הפוגרום שחווה ברומניה בתקופת השואה. "נשבעתי שזה לא יקרה שוב, ומאוד רציתי לשרת בצבא", סיפר, "אך בהתחלה לא רצו לגייס אותי בגלל סעיף של חוסר משקל בהתייחס לגובה שלי, הגם שהרגשתי בריא כמו סוס. בסוף אפילו עברתי קורס קומנדו".
ניצן, המעפיל שעלה ארצה בקיץ 48' ממחנות קפריסין והחל את הקריירה כנער עובד בחשמלייה של מוסך עיריית תל אביב, סיים את שירותו הצבאי כסגן ראש ענף אפסנאות בדרגת תת אלוף.
ניצן הציע בספרו משטר דמוקרטי-פרלמנטרי, שמחצית מחברי הכנסת ייבחרו בבחירות אזוריות, אישיות וחשאיות ומחצית בבחירות מפלגתיות, יחסיות וחשאיות. כמו כן, הוא קרא להעלאת אחוז החסימה לחמישה "מאחר שאין צורך במפלגות הקטנות שאינן תורמות דבר", וגם לצמצום מספר השרים ולהרחבת סמכויות נשיא המדינה. כמו כן, הוא קרא לבחירת המנון חדש, ש"כל תושבי המדינה, לרבות הערבים, יוכלו לשיר ולהזדהות איתו".
בתום שיחתנו, כשניצן לקח אותי לסיבוב בעירו שכה אהב, שאלתיו לסיום מה איננו יודעים עליו. כאן הצליח להפתיע: "אינני איש דתי, המקיים את כל המצוות, אבל מתוך אמונה שלמה בבורא עולם אני מניח מדי בוקר תפילין".