לא מעט אנשים (והפעם לאו דווקא משוגעי/נטולי מוסר או נטורי קרטא) הודיעו שלא יעמדו השנה בצפירה. זאת כבר לא המדינה שלהם, הם לא יעמדו בשבילה אפילו שנייה. אני לא איש של סמלים ומנהגים, אפילו להפך. לפני כמעט 20 שנה הובלתי מהלך (יחד עם אסף רג׳ואן) של ביטול החולצות הלבנות בבתי הספר ביום הזכרון לשואה. כל עוד יש ניצולי שואה רעבים ללחם - בואו נלבש שחור.
זה נגמר בוועדת חקירה ממלכתית ששינתה את מצבם של ניצולי השואה בארץ ובעולם באופן מהפכני. אבל אני מבין כמה עלול להיפגע מישהו ברחוב אם יראה ישראלי צועד להנאתו במהלך הדקותיים הקשות האלה. אני מבין את התסכול, זה קצת דומה לתאונות הדרכים הרבות בחברה הערבית. המיתוס שהם נוהגים פחות טוב שקרי כמובן. מחקרים הוכיחו שהם כל כך שונאים את המדינה ואת מה שהמדינה מעוללת לרבים מהם - שהם פשוט לא מסוגלים למלא את חוקיה ולכן נוהגים בפראות כי אף אחד לא יגיד להם לעמוד בעצור.
אז הם מתים והורגים ואלה שיתעקשו להסתובב ברחוב בזמן הצפירה יפגעו באחרים וככה אנחנו נראים. שום דבר לא דומה בין יום השואה הזה לזה שהיה פה לפני 10 שנים. רק ראש הממשלה הוא אותו אחד ואולי מנכ"ל שידורי קשת. ביום השואה לפני שנה עוד ניסינו לעכל, היינו בהלם - עכשיו אנחנו בשלב ההתעוררות שאינו דומה בכלום להתפכחות. ואנחנו מסתובבים ערים, עם עיניים פקוחות לרווחה ולא ממש מאמינים שהגענו עד הלום - לשנאה יוקדת בינינו לבין עצמנו לאלימות מילולית ותהומות של פילוג שיקחו אותנו ללא ספק לשואה נוספת.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
לא צריך להיות גאון בשביל להבין את זה. ראש הממשלה הקדיש לזה בנאומו בעצרת המרכזית שבע שניות. לאיראן קצת יותר. לאשתו טיפה יותר. אבל הוא לא צריך לדבר על זה. זכויות היוצרים על ידיו כבר שנים רבות.
זה יום השואה הראשון שלנו, של אורלי ושלי, בלי אברהם רות, חבר נפש וחלק מהמשפחה שהחליט לפני חצי שנה שהספיקו לו 96 שנים ונסע לשוויץ. הוא היה ניצול השואה המצליח ביותר שהכרתי ולמרות הצלחות עסקיות ולאומיות פנומנליות - הקדיש את השליש האחרון של חייו לזכויות ניצולי השואה ההולנדים, ולא רק. יותר עצוב ביום השואה בלעדיו, יותר עצוב בכלל.
הערות לסדר
מצדיע שוב לירדנה ארזי. זמרת המיינסטרים הכל כך לא מרגיזה הזו עושה מהלך אמיץ ומטורף מבחינתה שיעלה לה ללא ספק בלא מעט ביטולים וחרמות. אבל כאלה הם אנשי המוסר. הם לא רואים ממטר כשמשהו חשוב.
הערה 2 - פרס ישראל
אם אכן נכון ונשיא בית המשפט העליון לא מוזמן לטקס - אסור לאף חתן או כלת פרס להגיע לשם. זה בזיון מוחלט. הם כבר קיבלו את הפרס, שיתקשרו ויגידו שיש להם נזלת. אסור לשתף פעולה עם שר החינוך הגרוע בתולדות העם היהודי ולהגיע לחרפה הזו.
הערה 3 - כולם רמאים כולם
ראיתי תחקיר מטלטל השבוע של אדוה דדון. רמאי בן רמאי לכאורה ולא לכאורה, הקים רשת חנויות אינטרנט ושכנע אנשים תמימים לתת לו 100 אלף שקל! בעבור הרמאות הזו. אתה רואה אותם וכמעט בוכה - אנשים שאיבדו את כל כספם. ואז מתברר, שהרמאות הייתה של כולם - הם ידעו שהאתר שהוא מקים בעצם קונה דברים מ'עלי אקספרס', מציג אותם באתר יוקרתי כאילו הם עבודת יד - ועושים בוחטה על חשבון...חשבוננו! אנחנו שקונים באתרים שווים! כלומר אותם מסכנים, לכאורה, ידעו שהם מקימים עסק שכולו רמאות. אז למה אני צריך לשבת בסלון ולרחם עליהם? אולי נגמרו התחקירים השבוע וזה היה על המדף? הרמאי המרכזי צריך לשבת בכלא ללא ספק אבל הדמעות שלהם הם דמעות תנין משוגע. אם אכן הבנתי את התחקיר כפי ששודר.
הערה 4 - המחנה שלי
השבוע המחנה שלי כמעט לא הציק לי. תודה.
הערה 5 - יום הזיכרון לחיילי צה״ל
הורים שכולים עושים את זה כבר פעם שנייה - הם לא מסוגלים לבוא לבתי הקברות כשהפוליטיקאים מקוששים שם כמה צילומים ומפזרים הבטחות שווא. הם רוצים את זה נקי ולכן יתכנסו השנה בלאונרדו דה וינצ'י פינת קפלן - למרות שהם לא שמאל - ויעשו טקס משלהם בשעה 11. אני אהיה שם.
הערה 6 - הדיאטה שלי
אני כמעט שבוע בתוך הדיאטה - אין פחמימות, אין יין, אין חיים - ואני רוצה לבשר לכם שעליתי רק 40 גרם! כך שהעתיד נראה ורוד ושמנוני.
הערה אחרונה
פתאום הבנתי שלא משנה איפה תחיה - החיים קשים רק כשאכפת לך ממה קורה סביבך וכשלא - הכל דבש. אם תעבור להולנד לא באמת תחסיר פעימה כשתשמע על הולנדי שמת בתאונת דרכים ולא באמת יהיה לך אכפת מה קורה שם בבית המשפט העליון. מצד שני - מה שווים החיים אם לא אכפת לך מכלום?
